מקום בלב: לכל ההורים יש ילד מועדף?

סיפורי התנ"ך, אליהם אני נמשכת במיוחד, משובצים בסיפורים על ילדים שזוכים ליחס מיוחד מהוריהם על חשבון אחיהם ואחיותיהם. החל מקין והבל, עבור ביעקב ועשיו, האחיות רחל ולאה וכמובן, הסיפור על יוסף ואחיו, שקנאתם בו על היחס המועדף שלו זכה מיעקב הובילה למעשים קשים. בסיפורים אלה מיוצגים נושאים שונים הקשורים במשפחה: יחסי אחים והמריבות/קנאה ביניהם, התחרות ביניהם על תשומת לבו של ההורה והנושא שהכי מעניין אותי - העדפתו של ההורה את אחד הילדים על פני האחרים.

אינני מדברת כעת על העדפה זמנית ומשתנה של ילד. בכל משפחה יש תקופות בהן צריך להתגייס למען ילד אחד בשל נסיבות שונות, ולאחר זמן מה מפנים את תשומת הלב לילד האחר. אני מדברת על העדפה מתמשכת, לעיתים לאורך שנים ארוכות, של ילד אחד.

עוד בנושא:
מחקר חושף: רוב ההורים מודים שיש להם ילד מועדף
ימין או שמאל: איך מתפתחת העדפת יד בילדים?
מתי קנאת אחים הופכת מסוכנת?

נדמה כי מדובר באחד הנושאים הכי מודחקים ולא מדוברים במשפחה. עם זאת, הוא נפוץ הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. הורים מתוודים על זה בקליניקה, בדרך כלל בעיניים מושפלות ובטון מבויש, שיש ילד אחד במשפחה, שהם מעדיפים יותר, והילדים מרגישים את זה, ובבגרותם מספרים שכל חייהם ידעו שהם פחות אהובים מאחיהם.

גבר בן 60, סיפר לי בכאב ובקול שבור מצער על הוריו, שתמיד העדיפו את אחיו הצעיר ממנו. עם השנים הוא בחר להתרחק מהוריו ומאחיו, עבר לגור בעיר אחרת ובנה שם משפחה משלו, אך לדבריו בכל הביקורים אצל הוריו הקשר שלהם עם אחיו והיחסים המיוחדים ששררו ביניהם ניכרו בגלוי ופצעו אותו שוב ושוב.

אני זוכרת שכשהייתי בהריון עם ילדי השני, שאלתי את עצמי כל הזמן: האם באמת אוכל לאהוב עוד ילד, כמו שאני אוהבת את הנוכחי, בעוצמה, בכמות ובטוטאליות שיש בי כלפיו? רובנו מגלים, שעם בואו של ילד נוסף למשפחה, נבנה בלב שלנו עוד תא שלם של אהבה כלפיו, עצומה וחזקה כמו האהבה לאחיו. אז איך זה שבכל זאת במשפחות רבות הורים מעדיפים ילד אחד על פני השאר?

הסיבות לכך יכולות להיות רבות. זה יכול להיות דמיון פיזי להורה - ההורה יעדיף את הילד שדומה לו ביותר, או דווקא דמיון פיזי לבן/בת הזוג. זה יכול לנבוע מתכונות אופי שדומות להורה, הוא מזהה בילד את עצמו ולכן ליבו נוטה אליו יותר, או להיפך - להתרחק מהילד שמזכיר דברים שקיימים בו, דברים שהוא לא אוהב בעצמו, שהקשו על חייו ואמללו אותו, ולהעדיף את הילד שתכונות האופי שלו שונות. לעיתים מדובר בקשיים שונים של הילד, או בילד עם צרכים מיוחדים, שההורה נמשך אליו יותר ומעוניין לגונן עליו ולהשקיע בו או להיפך, מתרחק ממנו ומעדיף את הילד "הרגיל", "הבריא" ו"הנורמלי". לפעמים יעדיף הורה את הילד שמתגמל אותו יותר, שגורם לו להרגיש הורה מוצלח יותר, על פני הילד שבהתנהגותו מאתגר את ההורה ומעמיד את הורותו במבחן.

הורים רבים נבהלים מהתחושות האלו כלפי ילדיהם. הם היו רוצים לאהוב את ילדיהם במידה שווה ומופתעים לגלות שאין זה כך. ההבנה וההכרה בזה בתוך תוכם יכולה לגרום להצפה של רגשות ושל תחושות אשמה קשות. מה שקורה בפועל הוא שלעיתים הורים, מונעים מתוך אותן תחושות אשמה, מרבים להעניק דווקא לילדים הפחות מועדפים, או שמתקשים בהצבת גבולות מולם ומאפשרים להם התנהגויות שפוגעות בהם ובכל המשפחה. הילדים, בהיותם ילדים, מזהים את נקודת התורפה הזו אצל הוריהם ויודעים איך לשחק עליה.

במשפחות אחרות קורה ההיפך. הילד המועדף סובל מעודף תשומת הלב. האהבה שהוא מקבל חונקת ומגבילה אותו, והוא חש שבניגוד לאחיו, שנהנים מחופש רב יותר ומתנסים במגוון רחב של יכולות ואפשרויות, הוא מוגבל ומעוכב. הוא משלם מחיר כבד על כך שהוא הילד המועדף - מול הוריו ומחיר מול אחיו.

ראשית, כדאי להכיר בכך ולומר את זה לעצמנו בקול רם ובהכרה מלאה. אנחנו בני אדם לפני שאנחנו הורים, וכל קשת הרגשות שאנו חשים בהיותנו בני אדם היא לגיטימית ונורמלית. לאחר שנכיר ונקבל זאת, נוכל לבחון את הנושא ולהפעיל תהליכים של רציונליזציה, ללא ההצפה הרגשית ותחושות האשמה שציינתי קודם. נוכל לקחת החלטות שונות בצורה שקולה ונוכל לעמוד בהן בצורה טובה יותר:

- לא לתת לילד המועדף יותר מדי תשומת לב על חשבון האחרים, ולהיזהר מפינוק יתר, שימנע ממנו לפתח יכולות ומיומנויות חשובות לחיים.

- להקדיש זמן איכות לכל אחד מהילדים, אחד על אחד, על מנת שנוכל להכיר בתכונות היפות, הטובות והבולטות שבכל אחד מילדינו.

- בכל ערב, לפני השינה, לחשוב ואפילו לכתוב שלוש תכונות טובות שאנו מוצאים בכל אחד מילדינו. זהו אימון טוב כדי לזכור לראות את החוזקות של כל ילדינו.

- כדאי ללכת לייעוץ מקצועי על מנת לברר את הרגשות האלו, ללמוד לחיות איתם ולראות איך במסגרתם ניתן לפעול מבלי להזיק לילדים.