למה לילדים כל כך קשה עם שינויים בגן, ואיך לעזור להם

הרבה ילדים חוששים משינויים בגן, וכך גם ההורים שלהם. עזיבה של אשת צוות אהובה, החלפת תפקידים בין נשות הצוות בגן, או שינוי חדר הכיתה במבנה הגן, נתפסים כמאיימים ומורכבים. אף אחד לא רוצה את השינויים האלו, לא ביקש אותם ולא שמח לקראתם. לא מנהלת הגן, לא הילדים שיאלצו להתרגל לשינוי ולא ההורים שלהם. אבל הם קורים לא מעט. האם השינויים האלו באמת כל כך קשים ומאיימים? אני טוענת שלא.

עוד בהורה מלווה:
זה לא שחור ולבן: איך מגדלים ילד לא גזען?
מה עושים כשהילד פשוט לא אוהב את סבתא?
7 דברים שאתם צריכים לעשות כדי להיות השפעה טובה על הילדים

ילדים נולדו עם מערכת שבנויה לחוות שינויים ולהסתגל אליהם בהצלחה מרבית. תחשבו על זה: כבר בלידה עובר העובר ממצב של פנים למצב של חוץ, ממצב של עובר למצב של ולד, מנשימה דרך חבל הטבור לנשימה עצמונית בשימוש בריאותיו. התינוק הקטן ממשיך ועובר שינויים רבים, באופן מתמיד - מיניקה לאכילה מבקבוק, ומאכילה בבקבוק לאכילת מזון של גדולים. משכיבה להתהפכות, ומהתהפכות לזחילה, ומשם לישיבה ואז להתרוממות והליכה. הוא עובר ממצב של מלמולים למצב של שיחה, ממצב של הגבה לשמו ליכולת להגיד משפט מורכב, ועוד ועוד.

רובנו רוצים לייצר לילדים שלנו שיגרה בטוחה ורגילה עם כמה שפחות שינויים בה. נכון? אז זהו, שלא ממש. כשסבתא באה לאסוף את התינוק או הילד כי נתקענו בעבודה - שינוי. כשבמקום ללכת מהגן ישר הביתה כמו שבדרך כלל אנחנו הולכים, אנחנו מחליטים לעצור אצל חברה - שינוי. כשבערב שבת הוא נרדם בעגלה אצל חברים במקום להירדם במיטה שלו - שינוי. כשבשבת בערב אנחנו מחליטים להסתובב בקניון בשעות הערב כי מעניין לנו שם, וככה הילד נחשף למקום שהוא לא מכיר בשעות שבהן הוא רגיל כבר לישון - שינוי.

ויש גם שינויים באמת משמעותיים שהם חלק מהחיים: אמא נוסעת לחו"ל מטעם העבודה שלה, אבא נאלץ לעבור ניתוח, אימא נוסעת לבית יולדות לכמה ימים, או אח שנולד פג והבית עובר טלטלה של כמה חודשים. שינויים, שינויים, שינויים.

אולם, כאמור, ילדינו מתוכנתים להתקדם ולהסתגל, מפני שהכל כל כך גמיש אצלם וכל כך פתוח ויכול. כל שינוי מוצלח שכזה נחרט במערכת החוויות של הילד כחוויה מעצימה, של גילוי הכוחות שבו, למידה על עצמו שהוא יכול ומסוגל, בנייה של ביטחון עצמי ודימוי חיובי, ויכולת של גמישות מחשבתית והבנה משמעותית שהחיים אינם צפויים אבל עדיין אפשר להצליח בהם.

גם ילדים שקשה להם יותר מול שינויים (וחלק מהילדים אכן מתקשה יותר מאחרים) יצליחו להסתגל לשינויים באופן מהיר, יחסית למבוגר שנאלץ להתמודד עם שינויים, בתנאי שההורים שלהם ידעו לתווך להם את השינוי ולתמוך בהם במהלכו.

וזה מביא אותנו לשאלה - מה נדרש מאיתנו ההורים לעשות כדי לעזור לילדינו מול השינויים השונים. ראשית חשוב להכיר בזה שלעיתים השינוי מציב בפנינו קושי וקונפליקט או מייצר חרדה, שהם שלנו ולא של הילד. חשוב להכיר בזה ולתת לזה מקום, כדי לא לערבב את הסיפור שלנו עם הסיפור של הילד. הוא בנוי להתמודד מול שינויים תכופים בחייו. אני (ההורה) הוא זה שמוצף בחרדה לגבי "מה יהיה".

שנית חשוב לזכור שהילד שלנו כבר התנסה בלא מעט שינויים בחייו הקצרים ועמד בהם בהצלחה, ולכן אפשר לסמוך על הכוחות שלו, שיעמדו גם בשינוי הזה. בנוסף חשוב לזכור שאנחנו סומכים על עצמנו, שיש לנו את היכולת לעמוד בשינוי הזה, שיש בנו את הכוחות לעבור אותו ולתמוך גם בילד שלנו אם ייווצר לו קושי מקומי.

כדאי גם להזכיר לעצמנו שאנו סומכים על צוות הגן, שעושה את הכי טוב שהוא יכול כדי להקל על הילד את השינוי הזה, ולא מקל ראש במהות השינוי. שהכל נעשה באכפתיות, בתשומת לב ובמתן מענה לצרכים הרגשיים והפיזיים של הילד שלי.

חשוב להפגין ביטחון בפני הילד ולעודד אותו מול השינוי במילים חמות שמשדרות שלווה ועוצמה. משפט כמו "נכון שדליה עזבה וזה עצוב לך כי אהבת אותה. להיפרד מאנשים שאוהבים גורם לעצב ולגעגוע. אבל נילי, המטפלת החדשה שלך היא נהדרת ואני סומכת עליה ועליך שתהיו חברים טובים" הוא משפט מעצים, שנותן מצד אחד מקום לרגשותיו של הילד ומצד שני משדר בטחון בכוחות שלו לעמוד בשינוי.

ילדים לומדים מאיתנו, ההורים, אין חוכמות. אם אנחנו נשדר ביטחון ורוגע מול השינויים, נבין שמהם הילד שלנו יצמח ויתקדם, ונדע כמה היכולת לעמוד בפני שינויים תורמת לו להמשך כל חייו, הילד יסתגל לשינוי בצורה מיטבית. אם אנחנו נשדר לילד שאנחנו חרדים ולחוצים, לא סומכים על אף אחד בשינוי הזה, וגם לא מזהים בו שום כוחות שהוא מסוגל לעבור אותו, הילד יתקשה בשינוי, ולאורך יותר זמן ממה שהיה בפוטנציאל שלו.

כמו תמיד, גם מול שינויים, אצלנו מוחזק המפתח עבור הילד שלנו. אז איזו דלת אתם בוחרים לפתוח בפניו?