האם באמת אפשר להתאים בני זוג על סמך בדיקה גנטית?

אתרי הכרויות המשדכים בני זוג ללקוחותיהם על סמך העדפותיהם הם כבר דבר שבשגרה. עכשיו הגיע הזמן לעבור לשלב הבא: אתרים שמתאימים בין בני זוג פוטנציאליים על סמך הגנים שלהם. לאחרונה ראינו גם בטלוויזיה מומחים משדכים זוגות האמורים להיות מתאימים במיוחד זה לזה ומריצים אותם אל מתחת לחופה, על סמך ראיונות, אבל גם על סמך בדיקות DNA וטקס של רחרוח חולצות. האם יש בכך ממש? האם בעתיד בדיקות גנטיות יקבעו עם מי נתחתן?

עוד בנושא:
הגנטיקה של אנשי האמיש יכולה להילחם בהזדקנות
איך הגוף שלכם יודע אם מצאתם את האחד?
למה אנחנו מתחתנים עם אנשים שדומים לנו?

כדי לענות על כך, אנחנו צריכים להבין קודם כל על אילו גנים מסתכלים השדכנים, ומדוע. רוב המחקרים העוסקים בבחירת בני זוג, של בני אדם או של בעלי חיים אחרים, מסתכלים על הגנים המרכיבים את המערכת הנקראת MHC. הסיבה לכך היא שהגנים האלו מגוונים במיוחד: יש להם יותר צורות שונות, כלומר רצפים שונים במקצת זה מזה של DNA, מלכל ג?ן אחר. צורות שונות של אותו גן נקראות א?ל?ל?ים.

MHC הם ראשי תיבות של Major Histocompatibility Complex, "מערך עיקרי של התאמה רקמתית". אלו הם חלבונים הנמצאים בצד החיצוני של התא, ותפקידם העיקרי הוא לעזור למערכת החיסון לזהות גורמים זרים, שאינם שייכים לגוף, וכך לסייע לה לתקוף חיידקים, נגיפים, טפילים וגורמי מחלה אחרים, כמו גם רקמות שהשתילו בגופנו.

אצל בני אדם ה-MHC נקרא HLA: Auman Leukocyte Antigen, או אנטיגנים של תאי דם לבנים של אדם. יש כמה גנים המכתיבים את ייצורם של חלבוני MHC או HLA, ולכל אחד מהם יש בין עשרות לאלפי אללים. כל אלל כזה מכתיב ייצור של חלבון שונה במקצת.

מחקרים הראו שבעלי חיים להם יש מגוון אללים של MHC, כלומר אלו שקיבלו א?ל?ל אחד של גן מסוים מאמם וא?ל?ל אחר של אותו ג?ן מאביהם, עמידים יותר מפני טפילים. ואם לבעל החיים יש אללים שונים ביותר מגן אחד של MHC, הוא עמיד אף יותר. זו כנראה הסיבה לכך שיש מגוון גדול כל כך של אללים באוכלוסייה.

ממצא זה מעלה שאלה מעניינת. האם יכולים בעלי חיים לדעת למי בקבוצתם יש מגוון גדול יותר של אללים של MHC, ולבחור בהם כבני זוג משובחים במיוחד? ואולי הם אף מסוגלים להבחין למי יש אללים שונים מזה שהם עצמם נושאים, וכך להבטיח שהצאצאים שלהם ייהנו מ-MHC מגוון ובריא?

היות שבעלי החיים לא נוהגים לעשות בדיקות גנטיות זה לזה לפני ההזדווגות, הם זקוקים לשיטה אחרת שתעזור להם לקבוע את מגוון האללים של בן הזוג. ככל הנראה, הם משתמשים לשם כך בחוש הריח: חלבוני ה-NHC משפיעים על ריח הגוף, וכל אלל מעניק לו ריח שונה במקצת. חוקרים משערים שריח של זכר בעל אללים מגוונים ושונים מאלו שלה יהיה מושך יותר בעבור הנקבה.

לא מעט מחקרים בדקו את האפשרות הזו, בבעלי חיים שונים, והגיעו לתוצאות שלא תמיד הסכימו זו עם זו. ב-2014 התפרסמה מטא-אנליזה שבחנה רבים ממחקרים אלו. מסקנות החוקרים היו שיש סימוכין לכך שהנקבות של בעלי חיים רבים מעדיפות להזדווג עם זכר שיש לו מגוון רחב של אללים, אלא שהעדפה זו לא חזקה ביותר. כלומר, הן בהחלט עשויות לבחור גם בזכר שאין לו מגוון אללים אם הוא גדול, חזק או מרשים בצורה אחרת.

המחקרים גם מצאו שבעלי חיים, זכרים או נקבות, עשויים לבחור את בני זוגם לפי ההתאמה ביניהם, כלומר מעדיפים בני זוג בעלי אללים שונים משלהם עצמם. אך ההעדפה הזו אפילו חלשה יותר מזו לבני זוג בעלי MHC מגוון, ובכמה מקרים נראה היה שבעלי החיים דווקא מתרחקים מבני זוג פוטנציאליים שהם שונים מהם מאוד.

שאלה הבאה היא, כמובן, האם זה עובד גם אצלנו, כך שניתן יהיה להשתמש בגנים ל-HLA בשביל לחזות אלו שני אנשים יימשכו זה לזה?

ב-1995 פורסם מחקר שבדק בדיוק את השאלה הזו, או לפחות חלק ממנה. במחקר ביקשו החוקרים מ-44 גברים צעירים ללבוש חולצת טריקו במשך שני לילות, ואז נתנו לנשים להריח אותן. במקביל הן בדקו את רצף הגנים ל-HLA של הגברים והנשים. כל אחת מ-49 הנשים שהשתתפו במחקר הריחה שש חולצות: שלוש מהן לבשו גברים ששונים מהן מאוד מבחינת האללים של ה-HLA, ואת שלוש האחרות לבשו גברים שדומים להם יותר.

התוצאות הראו שבחירת הנשים הייתה תלויה מאוד בשאלה אם הן נטלו גלולות למניעת הריון. נשים שלא השתמשו בגלולה דירגו את החולצות של הגברים השונים מהם כבעלות ריח נעים ומושך יותר, בדיוק כפי שהיינו מצפים לפי המחקרים על בעלי חיים. אלו שלקחו את אמצעי המניעה בחרו בדירוג הפוך, והעדיפו דווקא את החולצות של הגברים הדומים להם יותר מבחינת אללים של HLA. לא נבדקה משיכה של הנשים למגוון אללים גדול יותר אצל הגבר עצמו.

החוקרים הסיקו מכך שהגנים ל-HLA של הגבר, ועד כמה הם שונים מאלו של האישה, עשויים להשפיע על בחירת בן הזוג: נשים יימשכו יותר לגברים השונים מהם גנטית. אך גלולות נגד הריון, שמשנות את משטר ההורמונים בגוף האישה, משבשות את הבחירה הזו. עם זאת יש לזכור שמדובר במחקר ראשוני וקטן למדי, בעיקר בהתחשב בעובדה שמתוך 49 הנשים שנבדקו 18 נטלו גלולות.

מאז נעשו כמה וכמה מחקרים שבדקו את ההשערה לפיה אנחנו נמשכים לבני זוג שונים מאתנו גנטית. במחקר אחד בחנו חוקרים זוגות נשואים בכת דתית בארצות הברית והראו שהדמיון הגנטי בין בני הזוג קטן ממה שאפשר היה לצפות אם הזיווגים היו אקראיים. החוקרים הסיקו מכך שאנשים בוחרים בני זוג בעלי אללים שונים ממה שיש להם עצמם.

במחקר אחר טענו החוקרים שככל שבני זוג חלקו ביניהם יותר אללים, כלומר היו דומים גנטית יותר זה לזה, כך האישה הייתה מרוצה פחות מיחסיה עם בעלה, נמשכה יותר לגברים אחרים ובגדה בבעלה יותר. לעומת זאת, היו מחקרים שהראו שבני זוג דווקא היו דומים זה לזה גנטית יותר מהצפוי.

בשנה שעברה פורסם מחקר שבדק שוב אם בני אדם מעדיפים ריח גוף של אנשים שונים מהם גנטית, אך הפעם היו אלו גברים שרחרחו את הזיעה של נשים. במקרה זה לא נמצא כל קשר בין ההעדפה שלהם לגנים של HLA.

ב-2017 פורסמה גם מטא-אנליזה, מחקר שסקר כמה עשרות מחקרים קודמים בנושא. מסקנות החוקרים היו שבני אדם מעדיפים בני זוג בעלי אללים מגוונים ל-HLA, כלומר כאלו שקיבלו אללים שונים מאביהם ומאימם, אך העדפה זו אינה חזקה במיוחד. לעומת זאת, לא נמצאו עדויות טובות שאנחנו מעדיפים מישהו בעל אללים שונים משלנו.

האם זה אומר שהעניין סגור, ולבני אדם אין העדפה לבני זוג השונים מהם גנטית? לא בהכרח. יש הגיון אבולוציוני בבחירת בני זוג שהאללים ל-HLA שלהם שונים, וייתכן מאוד שהריח, המעיד על האללים האלו, משחק תפקיד במשיכה שאנו חשים לאנשים מסוימים.

החיים הרומנטיים של בני האדם מסובכים מכדי שיהיה אפשר לסכם אותם בהתאמה של מספר קטן כל כך של גנים. הם מושפעים מאישיות ותחומי עניין שפיתחנו במשך חיינו, מהדרך שבה גדלנו ומהאנשים סביבנו, ובנוסף גם מהגנים שלנו. אך לא מדובר רק על הגנים האחראים על ה-HLA: סביר שיש עוד גנים רבים שקשורים לבחירת בני זוג, ולפחות חלק מהם מנהלים יחסי גומלין סבוכים עם הסביבה שלנו.

אולי בעתיד נדע בדיוק אלו גנים מעורבים במשיכה רומנטית, ואיך הם מושפעים מהסביבה. ייתכן שאז נוכל באמת ובתמים למצוא את בן הזוג הטוב ביותר עבורנו, מבחינה מדעית, על סמך התאמה גנטית. היום אנחנו עדיין רחוקים מכך מאוד.

כל זה לא מונע מחברות שידוכים להבטיח למצוא לכם את בן הזוג המושלם, שהגנים שלו יתאימו בדיוק לשלכם. לטענתם, הכל נעשה בצורה מדעית לחלוטין. תמרה בראון (Brown), המייסדת של אחת החברות האלו, אמרה לכתב העת גיזמודו "המדע הסביר הרבה דברים – וזה בדיוק אחד מהם".

רוב הגנטיקאים אינם מסכימים איתה. "סביר מאוד שיש מרכיב גנטי כלשהו במשיכה בין בני אדם" אמר באותה כתבה ג'ושוע אקיי (Akey), ראש המעבדה לחקר הגנום באוניברסיטת וושינגטון. "אבל זה נושא מורכב בצורה מדהימה, ומעבר להבנתנו כרגע. זה נאיבי לחשוב שאפשר יהיה לחזות תכונה מורכבת כל כך על סמך ארבעה גנים בלבד".

רחרוח החולצות, עד כמה שהוא מצטלם טוב בטלוויזיה, אומר לנו אפילו עוד פחות מהגנים עצמם, במיוחד בהתחשב בכך שנטילת גלולות נגד הריון משפיעה מאוד על תפיסת הריח של הנשים. וכאמור, אצל גברים לא נראה שיש קשר בין העדפות הריח לגנים של HLA, כך שלתת להם להריח חולצות של נשים הוא תרגיל מיותר לחלוטין.

אז עד שנדע (הרבה) יותר על איך הגנים שלנו משפיעים על המשיכה הרומנטית, עדיף לא להסתמך עליהם כשאתם מחפשים בני זוג. נראה שתצטרכו בינתיים להסתפק בדרכים הישנות לבדוק את ההתאמה ביניכם – בין אם זה על כוס יין בבר, או בצ'ט של אתר היכרויות.

ד"ר יונת אשחר, מכון דוידסון לחינוך מדעי