בזמן שמצמצתם: ככה רושם ראשוני באמת עובד

בסרטון - ככה רושם ראשוני יעבוד לטובתכם גם בראיון עבודה

כשאנחנו מסתכלים על מישהו או אפילו רואים תמונה שלו, הדבר הראשון שאנחנו מסתכלים עליו הוא הפנים שלו (כן, גם גברים). באמצעות מבט חטוף בלבד בפנים אנחנו עושים שיפוטים רבים מבלי שאנחנו אפילו שמים לב לכך - למשל האם מדובר באדם חברותי, חכם, שאפשר לסמוך עליו וכדומה.

את השיפוטים האלה ניתן לצמצם לשלושה ממדים עיקריים: נגישות (האם הם רוצים לעזור לי או לפגוע בי), דומיננטיות (האם הם יכולים לעזור לי או לפגוע בי) ואטרקטיביות (האם הם יכולים להיות פרטנרים רומנטיים או יריבים פוטנציאליים), ויש להם השלכות מעשיות על ההתנהגות שלנו.

עוד במדעי ההתנהגות:
למה אנשים כל כך אוהבים תיאוריות קונספירציה?
למה בעצם אנחנו כל כך מפחדים מליצנים?
על מה רוב האנשים מתחרטים?

זה אולי לא נשמע לכם חדש, ואתם בוודאי יודעים שזה גם קורה מהר, אבל מחקר חדש שהתפרסם במגזין Social Psychological and Personality Science מראה שזה קורה הרבה יותר מהר ממה שאתם חושבים. ובאופן מדויק יותר - 33 עד 100 מילי-שניות, שזה בערך הזמן שלוקח לכם למצמץ.

במחקר, שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת יורק ובו השתתפו 126 סטודנטים, התבקשו המשתתפים לדרג את רמת האמינות, הסטטוס והמשיכה של תמונות פנים שהראו להם למשך 33 מילישניות, 100 מילישניות או 500 מילישניות. כל התמונות היו ניטרליות ועם שונות גבוהה ביניהן על מנת לא ליצור הטיה. התוצאות הראו שכבר בזמן החשיפה הקצר ביותר (33 מילישניות) השיפוטים היו אמינים ובהסתברות שאינה מקרית. זמני החשיפה הארוכים יותר הובילו לשיפור מועט בלבד בתוצאות.

לפני כשלוש שנים בנתה קבוצת חוקרים אחרת, גם היא מאוניברסיטת יורק, מודל ממוחשב לזיהוי פנים המסוגל לנבא רושם ראשוני. לצורך כך סרקו החוקרים 1,000 תמונות פנים שבכל אחת מהן מדדו 65 פרמטרים שונים (כגון גובה עיניים, מרחק בין הגבות, רוחב שפתיים וכדומה). בהתבסס על שקלול כל הנתונים (כ-65 אלף בסך הכל) הצליח המודל לנבא מה יהיה הרושם הראשוני של בני אדם אל מול תמונות פנים אחרות בשני שלישים מהמקרים שנבחנו.

אם אתם שואלים את עצמכם למה זה טוב, תחשבו רגע אם לקורות החיים שלכם צירפתם תמונה, או על אתרי היכרויות או אפליקציות כמו טינדר - הפרמטרים עליהם התבסס המודל הם אלה שיקבעו אם תהיו בצד ימין או בצד שמאל כהרף עין. לכל מה שיקרה אחרי הזמן הזה, אפילו לעובדות, תהיה השפעה שולית בלבד.

במחקר שנערך באוניברסיטת טורנטו ביקשו החוקרים לענות על השאלה מה קורה כשאינפורמציה מוקדמת שיש לנו מתנגשת עם עובדות שאנחנו מגלים מאוחר יותר על אדם מסוים. לצורך כך הם הראו למשתתפים תמונות פנים של גברים סטרייטים וגברים הומוסקסואליים. על מחצית מהתמונות הייתה רשומה נטייתו המינית האמתית של האדם ועל החצי השני הנטייה ההפוכה.

בשלב השני ראו המשתתפים את אותן התמונות שוב, מבלי שהייתה כתובה עליהן הנטייה המינית, והם היו צריכים לשפוט אם מדובר בגבר סטרייט או הומוסקסואל. בשלב הזה, חולקו המשתתפים לקבוצות - בקבוצה אחת קיבלו המשתתפים כמה זמן שרצו להביט בתמונות, ובקבוצה השנייה קיבלו רק 0.2 שניות להביט בכל תמונה.

הממצא המעניין במחקר הוא שבקבוצה שהוגבלה בזמן, המשתתפים טעו יותר בשיפוט שלהם. החוקרים ציינו שהסיבה לכך היא שאלה שהוגבלו בזמן התבססו על הרושם שקיבלו מהתמונות ולא על הידע שהיה להם. המשמעות של הממצא הזה היא שגם כאשר יש לנו ידע עובדתי אודות אדם מסוים, הרושם הראשוני שלנו אודותיו יכול "לדרוס" את העובדות ולגרום לנו להתעלם מהן ואנחנו צריכים להשקיע אנרגיה בפתרון הקונפליקט בין העובדות לרושם. במקרים כאלה, הביטוי אל תשפטו ספר לפי הכריכה שלו מקבל משמעות ממשית, ואם נשהה את השיפוט העובדות הן אלה שידברו.