למה אנשים כל כך אוהבים לפחד?

אנשים אוהבים שמפחידים אותם. נכון שלא כולם אוהבים את זה, אבל אם לשפוט על פי התורים שיש בפארקי השעשועים הגדולים בעולם למתקנים שזו המטרה שלהם – מעליות שצונחות מקומה 13, רכבות הרים ושדים, ספינות פיראטים וסתם כדורים שתלויים בין שמיים וארץ - אז בהחלט יש קהל גדול שאוהב לפחד.

אם זה לא מספיק, סרטי אימה הם מהסרטים הרווחיים ביותר בקולנוע ולדת הגדולה בעולם יש חג שמוקדש להפחדות – ליל כל הקדושים. עדיין לא מספיק? חשבו על אגדות וסיפורי ילדים – זאב שטורף סבתא? מכשפה שמבשלת ילדים? חלילן שמעלים ילדים לתוך הר? ילדים מתים על זה.

עוד במדעי ההתנהגות:
למה אנשים כל כך אוהבים תיאוריות קונספירציה?
למה בעצם אנחנו כל כך מפחדים מליצנים?
על מה רוב האנשים מתחרטים?

לכאורה מדובר בפרדוקס - פחד הוא תחושה לא נעימה במהותה, מסוג התחושות שאנחנו מנסים להימנע מהן, ויחד עם זאת רבים האנשים שנהנים ממצבים שמעוררים בהם פחד. אז איך קורה שאנחנו נהנים ממשהו שהוא לא נעים במהותו?

פחד הוא תחושה לא נעימה, בעלת מאפיינים נפשיים וגופניים, המתעוררת בתגובה לאיום. ככל שאותו איום נתפס כגדול יותר ובלתי מוכר, כך הפחד שלנו גדול יותר. אמנם מדובר בתחושה לא נעימה, אך יש לה תפקיד הישרדותי חשוב והיא מרחיקה אותנו מסכנות. פחד מכניס לפעולה את מערכת העצבים הסימפתטית וגורם לעלייה בדופק ובלחץ הדם, הרחבת כלי הדם ועלייה בזרימת דם לשרירים, ועל ידי כך מכין את הגוף לאחת התגובות הפסיכולוגיות המפורסמות ביותר – fight, flight or freeze, בהתאם לאופן שבו נתפס האיום. כל זה לא נשמע כמו משהו שיש סיבה מיוחדת לאהוב אותו.

כדי להבין למה אנשים אוהבים שמפחידים אותם, אנחנו צריכים להסתכל על פחד קצת אחרת, ולהפריד בין רגש למצב. מה שמעורר את תחושת אי הנוחות הוא לא הרגש לבדו, אלא הרגש בצירוף האופן שבו אנחנו מעריכים את המצב שמעורר אותו. למשל, אדם עשוי לומר שהוא מפחד מנחשים – אם הוא יתקל בנחש במפתיע במהלך טיול רגלי, הוא יפחד. אבל אם יראה בדיוק את אותו הנחש בסביבה אחרת, למשל בפארק זוחלים כשהנחש נמצא בתוך טרריום ולא יכול להגיע אליו בשום צורה, הוא לא יפחד. מדובר באותו הגירוי – אותו נחש – אך בסביבה שונה. ההבדל הוא ברמת השליטה שיש לאדם במצב, ותחושת שליטה היא הדבר שבני אדם אוהבים יותר מהכל.

אם כך, אנחנו יכולים להגיד שזה לא לגמרי מדויק שאנשים אוהבים שמפחידים אותם, זה תלוי בסוג הפחד, או ליתר דיוק במצב – כשמדובר במצב שמעורר תחושת פחד אך בו בזמן אנחנו מעריכים אותו ככזה שלא מסכן את החיים שלנו ומידת השליטה שלנו בו גבוהה. מצבים כאלה מכינים את הגוף שלנו לתגובת פחד, אבל אנחנו יודעים שהם לא באמת מסכנים אותנו. כחלק מההכנה של הגוף לתגובת פחד הוא מפריש אדרנלין, דופמין וסרוטונין, שבמצבים אחרים יגרמו לכם להרגיש מצוין. אבל מיד לאחר מכן אתם גם עושים שיפוט שמסמן לכם שאתם לא באמת בסכנה ואין ממה לחשוש, ומה שנשאר הוא מעין תחושת אופוריה שגורמת לחלק מהאנשים להרגיש חיים. זו גם הסיבה שלפעמים אנשים פורצים בצחוק בלתי נשלט מיד אחרי מצבים מסוכנים.

בנוסף, חוויות מלאכותיות של פחד הן גם חוויות מלכדות שביכולתן לחזק קשרים על ידי חוויה משותפת של "שרידת" האימה. פחד מעודד קירבה וגורם להפחתה של חסמים שבמצבים אחרים היו מונעים מגע גופני. הרגע המפחיד ביותר הוא התירוץ הטוב ביותר לתפוס למישהו את היד ולהיצמד אליו.

למרות שלהתמודדות עם פחדים יש אי אלו יתרונות, מחקר מראה שלחשיפה לפחד, אפילו בסביבה מבוקרת, יש השפעה על קבלת החלטות לאחר מכן.

לחצי מהמשתתפים במחקר הראו סרטי אימה ולחצי האחר הראו סרטים דוקומנטריים על ואן גוך ובנג'מין פרנקלין. בשלב הבא התבקשו כולם להשתתף בסימולציה של שוק ההון. המשתתפים שנחשפו לסרטי אימה היו בסבירות גבוהה הרבה יותר לקבל החלטה למכור מניות בשלב מוקדם. מסקנת החוקרים היתה שהחשיפה לפחד, גם אם במצב מבוקר שאינו מעורר סכנה ממשית, גרמה לתחושת פחד מתמשכת שהשפיעה גם על מצב בלתי תלוי שאינו קשור לחוויית הפחד.

ויש גם אנשים שפשוט לא מסוגלים לפחד