האוייב שבפנים: למה יש לנו יצר הרס עצמי?

התקפי זלילה, בריחה לסמים ואלכוהול, התקפי זעם ואפילו דחיינות – כולם יכולים להיות ביטויים של הרס עצמי. למה אנחנו ממשיכים לעשות דברים שאנחנו יודעים שעושים לנו רע ואיך אפשר לשנות דפוסים מזיקים

מיכאל אמיר, מאמר אורח
15/10/2017
נופל וקם. רוברט דאוני ג'וניור(צילום: GettyImages, Gareth Cattermole)

כולנו "חוטאים" בהתנהגויות של הרס עצמי או לכל הפחות מכירים מישהו בסביבתנו שחוטא בכך. מדוע אנחנו הורסים את עצמנו לדעת? מדוע אנחנו ממשיכים לעשות את אותם הדברים שאנחנו יודעים שמזיקים ולא בריאים לנו? דברים שאנו מעדיפים להימנע מהם ובכל זאת, תמיד מוצאים את עצמנו שם, באותם מקומות הרסניים: התקפי זלילה בלתי נשלטים, עישון סיגריות, יחסי מין לא מוגנים, צריכת חומרים פסיכו-אקטיביים (אלכוהול וסמים, וכן, גם מריחואנה) ועוד. אבל הרס עצמי יכול להתבטא גם כלפי פנים: התפרצויות זעם, דחיינות בלתי פוסקת, הזנחה עצמית, אי סדר משווע ואובססיות מגוונות.

עוד בנושא:
8 דברים שאתם חייבים להיפטר מהם כדי להיות מאושרים
חוקרת ישראלית גילתה למה אנחנו לא מאושרים
"אבל אתה נראה כל כך שמח": כשהדיכאון מסתתר מאחורי חיוך

עוד באותו נושא

האם אפשר לעזור למישהו שהחליט להתאבד?

לכתבה המלאה
זוכרים את הקרחת? בריטני ספירס(צילום: GettyImages)

אין ספק שתרבות המערב, המעודדת תחרותיות, הישגיות ושליטה עצמית שותפה להתפתחותם של מנגנונים הרסניים אלו. לא בכדי חלק נרחב מתחומי בריאות הנפש קשורים קשר הדוק להתנהגויות של הרס עצמי, שבסופו של דבר עלולות לפתח ההתמכרויות (לחומרים והתנהגויות), הפרעות אכילה ואף דיכאון. נראה שבכולם יש אלמנט של הרס עצמי. לעתים במודעות מלאה. סופן של התנהגויות הרסניות אלו הוא השארת שובל של רגשות אשמה ובושה עזים ומחירים אישיים ומשפחתיים כבדים מאוד.

אז למה זה קורה לנו?

פרויד טען שאצל כולנו קיימים שני דחפים בסיסיים: דחף החיים - הדוחף אותנו ליצירתיות וחיות, ודחף המוות, הדוחק בנו אל ההרס ותוקפנות. שניהם מתקיימים בנו בו זמנית, אף על פי שהם דוחפים אותנו לכיוונים שונים ומנוגדים.

הרס עצמי מוגדר כהפניית התוקפנות הקיימת בנו כלפי עצמנו, לעיתים גם בדרכים מתוחכמות ועקיפות כמו למשל: פגיעה במישהו יקר לנו. היום אנו מבינים שהרס עצמי מופעל מדחף פנימי שקשור לצורך בשליטה עצמית. החזרה להתנהגויות הרסניות משרתת את הצורך בשליטה, בעיקר על מצבים רגשיים שליליים.

כשאנחנו בהתקף זלילה, צורכים סמים או אפילו עסוקים באופן אובססיבי בניקיון, המערכות המוחיות נכנסות לפעולה ונותנות לנו תחושה של שליטה על המציאות הרגשית הפנימית.

סקס, סמים ו-HIV. צ'אלי שין(צילום: GettyImages)

ההתנהגויות ההרסניות מאפשרות לנו:

1. להתנתק מרגשות לא נעימים.

2. לקבל תחושת שליטה מסוימת על רגשותינו, גם אם זה לכמה שניות (כמו למשל באכילה) או לכמה שעות (למשל: שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים).

3. בהרסניות יש גם חיות. אותם מקומות הרסניים מאפשרים לנו להרגיש חיים ולהרגיש בעלי כוח ועוצמה על ה"עצמי" שלנו.

הרס עצמי הוא קריאת מצוקה

בעבר, חלק מהמערכות (חינוך, טיפול ומשפחה) נטו להאשים את האדם בכך שהתנהגותו ההרסנית היא ניסיון שלו לנקום או להעניש את עצמו ויש כאלה שחשבו שמדובר בטיפשות וברצון להרע. אולם, כיום ישנה ההבנה שהרס עצמי הוא קריאת מצוקה, והיא חשובה מאין כמותה הן לאדם והן לסביבתו הקרובה. חשוב לזכור שלא תמיד האדם מודע ומבין את התנהגותו ההרסנית מאחר וההכרה במצוקה ובחולשה עלולה להיות מאיימת או כואבת מדי. זו גם הסיבה שהתנהגויות מסוכנות לא תמיד נחוות אצל האדם כמסוכנות.

שליטה היא ללא ספק אלמנט מרכזי וחשוב בחיינו. מילדות ועד בגרות כל מערכות התמך וההתפתחות שלנו מעודדות שליטה עצמית ודחיית סיפוקים. שליטה מאפשרת לנו להרגיש נינוחים, אפקטיביים ופוטנטיים. אבל האמת היא שיכולת השליטה שלנו על מצבים ורגשות היא מוגבלת. והניסיון לשלוט עליהם עלול להגביר את הסבל.

על כן, היכולת שלנו לעמוד ולשרוד רגשות לא נעימים (במקום לנסות לשלוט בהם) היא קריטית לוויסות ולחוסן נפשי. אנו חייבים לזכור שכל מערכת שואפת לאיזון, וככל שאנו תלויים בשליטה על מנת להרגיש טוב יותר, כך התנהגויות הרסניות ותחושות של חוסר אונים וחוסר תקווה עלולות לגבור. נראה שדווקא היכולת לשאת רגשות, לקחת מהם מרחק מסויים ולאפשר להם "להיות", במקום להיאבק בהם עשוי לספק הקלה ורווחה נפשית – שישפרו את איכות החיים לטווח הארוך.

הניסיון לשלוט על הרגשות עלול להגביר את הסבל. איימי ווינהאוס(צילום: AP)

ניהול רגשותינו מצריך הרבה מעבר למודעות. מנגנוני ההתמודדות שפיתחנו במהלך שנות חיינו מתקבעים ומופנמים מילדות, ודרושה עבודה רבה על מנת לשנות את דפוסי ואופני התמודדות שסיגלנו לעצמנו. רכישת כלים להתנהלות רגשית עשויה לעזור במידת מה (ויעידו כל ספרי העזרה העצמית), אך עלינו לזכור שכלים, יעילים ככל שיהיו, לא ישנו מנגנוני ההתמודדות נפשיים נרחבים שנבנו, התפתחו והתקבעו במהלך השנים, ואף לא ישנו נטיות ביולוגיות.

בטיפול נפשי אנו המטפלים מנסים להפוך את "ההרס העצמי" ל"ערך עצמי". מטרת הטיפול לעזור לאדם למצוא את האיזון בין המקום בו הוא מסוגל לשלוט, לבין המקומות בהם אין לו יכולת שליטה אמיתית. להכיר בכוחות, אך גם במוגבלויות שלי ושל העולם. בדומה לתפילת השלווה אשר אומצה על ידי אלכוהליסטים אנונימיים (AA):

א?ל?י, ת??ן ב??י א?ת ה?ש??ל?ו?וה - ל?ק?ב??ל א?ת ה?ד??ב?ר?ים ש?א?ין ב??יכו?לת??י ל?ש?נו?ת?ם, א?ת ה?או?מ?ץ - ל?ש?נו?ת א?ת א?ש?ר ב??יכו?לת??י, ו?א?ת ה?ת??בו?נ?ה - ל?ה?ב?ד?יל ב??ינ?יה?ם.

מיכאל אמיר הוא עובד סוציאלי, Msw – מטפל בתחום ההתמכרויות, בריאות הנפש ומיניות האדם.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully