דיכאון היא מילה גדולה, המאגדת תחתה שורה של הפרעות מצב רוח. על פי ההערכות שונות, בין שישה לעשרה אחוזים מהאנשים יחוו דיכאון מסוג כלשהו במהלך חייהם, אולם מחקרים מראים כי בעזרת טיפול מתאים, הכולל פסיכותרפיה, טיפול תרופתי, או קבוצות תמיכה, כ-80 אחוזים מהם יחוו שיפור ניכר בתסמינים כבר בין השבוע הרביעי לשישי. אך מה עושים כאשר כלפי חוץ לא נראה שיש בעיה? איך אפשר לטפל באדם שסובל מדיכאון אך מסתיר אותו היטב, או אפילו לא מודע אליו בעצמו?
עוד בנושא:
הכל בראש: האם נמצא המקור הפיזיולוגי לדיכאון?
סובלים מדיכאון קל? המאכלים האלו מחמירים את המצב
בדיכאון? כמה צעדים פשוטים שיעזרו לכם לצאת מזה
בסקר שנערך בקרב 2,000 נשים על ידי האיחוד הלאומי למחלות נפש בארה"ב, 89 אחוזים מהנשים שדיווחו שהן סובלות מדיכאון הודו כי הן מסתירות את ההתמודדות שלהן מחברים, בני משפחה ועמיתים לעבודה. נתונים אלו מצביעים על חלק מתופעה נרחבת בשם Smiling Depression, ובה אנשים בוחרים להסתיר את מצבם הנפשי מאחורי חיוך, או התרברבות מופרזת בהישגים שלהם.
לתופעה זו יכולים להיות גורמים רבים, ואחד הבולטים שבהם הוא השאיפה לשלמות. מחקר בנושא הראה כי לאנשים המוגדרים פרפקציוניסטים יש נטייה מוגברת לדיכאון. זאת מכיוון שהם מגדירים את מידת הערך העצמי שלהם על פי מידת הקרבה שלהם לשלמות בהשוואה לאחרים. אנשים אלו בדרך כלל סובלים מציפיות לא מציאותיות מעצמם, שצפויות, בקרב המקרים, להוביל לאכזבה קשה.
איך לזהות דיכאון במסווה?
אנשים עם דיכאון במסווה יכולים לחייך הרבה, לנהל חיי עבודה ומשפחה תקינים, ואפילו ליהנות באמת מאירועים משמחים או ממפגשים עם חברים, אבל עמוק בפנים הם ירגישו ריקים, יבקרו את עצמם בנוקשות ויסבלו מחוסר ביטחון.
דווקא ההצלחה לתפקד כרגיל לכאורה, יכולה למנוע מרבים לבקש עזרה, בגלל שזה יגרום להם לבקר בצורה קשה יותר את עצמם ולהעמיק במה שלא בסדר אצלם. הם ירגישו שהם "צריכים להרגיש שמחים", מכיוון שלכאורה אין להם סיבה להיות עצובים. תחושות אלו רק מגבירות את האשמה והבושה, ומחמירות את תסמיני הדיכאון, בדגש על חוסר תקווה ובידוד.
הסובלים מדיכאון מסווה בדרך כלל ירגישו שהם לא טובים מספיק. הם בדרך כלל ידברו על עצמם בזלזול או יבקרו את המראה שלהם. מנגד, הם עשויים גם להאדיר את ההישגים שלהם כלפי חוץ ולהתרברב בהם באופן מופרז, כדי לזכות בחיזוקים מהסביבה, שלשאיפתם יחזקו את ההערכה העצמית שלהם, אולם בפועל לא ישנו דבר כל עוד הם לא עושים זאת בעצמם.
כיצד ניתן לשפר את המצב?
בעולם הפסיכולוגיה יש הסכמה גורפת על כך שהצעד החשוב ביותר בדרך לפתרון כל הפרעה נפשית הוא הכרה בבעיה שלב שעשוי להיות קשה באופן ניכר למי שמשקיע מאמצים רבים בהסוואת הדיכאון לעיתים גם מפני עצמו. ממש כמו שאנחנו נוטים שלא להתעלם ממחלות קשות חשוב להבין שגם הדיכאון הוא מחלה, שלא נוצרה באשמת הסובלים ממנה ולא בהכרח בגלל שרע להם בחיים. הדיכאון יכול להופיע גם כשהכול בסדר, וככל שנטפל בו מהר יותר, כך נשפר את הסיכויים להשאיר אותו מאחור.
כמובן שאם חשים שיש בעיה, חשוב להיוועץ עם גורם מוסמך שיסייע להתאים את הטיפול הנכון. לצד הטיפול, ניתן ורצוי לשתף אדם קרוב בהתמודדות, להיות מודעים לרגשות ולא להדחיק אותם או לברוח מפניהם. מדובר בסימני מצוקה, לא חולשה, ודווקא הטיפול בהם יהפוך את מי שמתמודד איתם לחזק וחסין יותר.
לפעמים פשוט הסברת התחושות שלנו במילים לאדם קרוב, בייחוד למי שעמל על הסתרתן, יכולה לשפר פלאים את המצב. גם מחקרים נוירולוגים הוכיחו כי כשאנחנו מחברים מילים לתחושות אנחנו יכולים לטפל בהן ביעילות רבה יותר.
לצד הטיפולים המקובלים, מחקרים אחרונים הראו כי גם פעילות גופנית, ששמה דגש על מודעות לגוף ולנפש, עשויה להוביל לשיפור בתסמיני הדיכאון. שני מחקרים נפרדים מצאו כי יוגה וטיפוס על קיר יעילים למלחמה בתופעה. מחקרים נוספים מראים כי גם משחקי מחשב עשויים לשפר את המצב של הסובלים מדיכאון דרך חידוד החושים ושיפור המודעות.