לפני שיהיה מאוחר: כך תסייעו לבני נוער עם מחשבות אובדניות

מדי שנה מתאבדים בעולם קרוב למיליון בני אדם, מתוכם קרוב ל-150 אלף צעירים. מספרים אלו גבוהים ממספר האנשים הנהרגים במלחמות, מחלות ואפילו מרעב. בישראל מתאבדים כחמש מאות בני אדם בכל שנה, מתוכם כמאה בני נוער. בקרב בני נוער וצעירים בגילאים 15–24, התאבדות היא סיבת המוות המובילה כיום בישראל וברוב מדינות העולם המערבי.

עוד בנושא:
הכל בראש: האם נמצא המקור הפיזיולוגי לדיכאון?
"החיים זרקו לי חבל": איך מזהים דיכאון ונטיות אובדניות?
"אבל אתה נראה כל כך שמח": כשהדיכאון מסתתר מאחורי חיוך

נתחיל מהסוף: אפשר למנוע התאבדות בקרב מתבגרים. רוב המתבגרים האובדניים רוצים לחיות, אך הם מתקשים לעשות כן במציאות שהם חיים בה, אינם מאמינים שיש ממנה מוצא ומוצאים מפלט בהתנהגות אובדנית. כדי להציל את חייהם יש להכיר את גורמי הסיכון להתאבדות ואת אותות האזהרה, וכן לאזור אומץ ולדבר אתם בפתיחות על הנושא.

התאבדות של אדם צעיר היא מההתנהגויות האנושיות המורכבות ביותר, התנהגות המותירה את כל מי שנאלץ להתמודד עמה כואב, מבולבל ולא מבין. הרי מטרת רוב הפעולות שלנו היא להצליח להעביר את הגנים שלנו הלאה, לדור הבא. אנחנו ישנים, אוכלים, לומדים, עובדים, פוגשים חברים, יוצרים ומקריבים – וכל זאת כדי לשמור על עצמנו, להתקיים ולחיות. ואם כך, איך זה שיש צעירים העושים בדיוק את ההפך מהדחפים המושרשים בנו? מהן הסיבות שבעטיין בני נוער מחליטים לסיים את חייהם, להפסיק להתקיים?

הסיבות להתאבדות רבות ומגוונות ומושפעות מגורמי סיכון שונים כמו מגדר, מצב בריאות הנפש, מבנה אישיות ואירועי חיים שליליים. התאבדות מתרחשת לרוב על רקע דיכאון, כך שסימנים של עצבות, עייפות רבה, חוסר חשק וייאוש הינם גורמי סיכון משמעותיים. קיימים גם גורמים מתווכים רבים כמו שימוש בסמים ובאלכוהול, חשיפה להשפלות ולבריונות פנים מול פנים או ברשת וכן אירועי פרידה, כישלון ואובדן.

גיל ההתבגרות הוא גיל סוער ומורכב, בו הצעירים חווים שינויים גופניים, נפשיים וחברתיים. גם מבחינה מוחית קיימת התפתחות מהירה של אזורי הרגש (וכן החרדה והתוקפנות) יחסית להתפתחות איטית יותר של אזורי מוח האחראים על ריסון ואיפוק (האונה הקדמית). מאפיינים אלו מסבירים קצת מהאימפולסיביות והסערה הרגשית של בני הנוער- המשפיעה לרעה בהקשר של אובדנות.

צעירים בגילאי העשרה נוטים לא פעם לראות משברים כאירועים סופיים – אשר לא יחלפו לעולם. מצב זה, המכונה "ראיית מנהרה", מתאפיין בתחושה שאין אפשרות להיחלץ מהכאב הבלתי נסבל. לכן, מצב זה הוא בין הגורמים המרכזיים לבחירה באובדנות. מאפיינים נוספים המהווים גורמי סיכון מוכרים הם תחושת חוסר השייכות והרגשת הצעיר כי הוא מהווה נטל על הסביבה. נוכחותם של מאפיינים אלו צריכה תמיד להדליק נורה אדומה בקרב הסובבים. צעירים רבים עסוקים במחשבות על המוות ועל התאבדות – ובמחקרים שונים המספר מגיע כמעט לעשרים אחוזים מבני הנוער.

ועדיין, יש מה לעשות. בשנים האחרונות מתרבות העדויות כי פעולות למניעת אובדנות מניבות פרי. תכניות מניעה, תכניות התערבות, דרכי איתור חדשות ושיטות טיפול ממוקדות מפחיתות את שיעורי ההתאבדות בקרב צעירים בעולם. כל אלו מדגישים ביתר שאת את העובדה שהתאבדות של בני נוער אינה גזרת גורל - אפשר וצריך למנוע אותה.

לכל אחד ואחת מאתנו יש אפשרות לסייע להצלת חיים מאובדנות. צעד ראשון בדרך הזו הוא היכרות עם גורמי הסיכון הכוללים שינוי התנהגותי חריף לרעה, דיכאון וייאוש, משברי חיים או אובדן ערך עקב כישלון או השפלה. במידה וראיתם צעיר הנמצא במצוקה, אל תהססו, פנו אליו, הושיטו לו יד. דברו איתו. הדרך הטובה ביותר לעזור למתבגר בסיכון אובדני היא להקשיב לו, לטעת בו תקווה כי ניתן לעזור לו ואז לשכנע אותו לקבל סיוע ולהפנותו לעזרה מקצועית.

זכרו כי התקווה היא מרכיב מציל חיים. חשוב להדגיש לנערים כי מצבים בחיים הם זמניים והפיכים, ואילו המוות הוא סופי. היכולת לשכנע את המתבגר לפנות לטיפול מקצועי תלויה בהקשבה אמתית. לכן, אין טעם לנסות לשכנע מישהו לפני שמקשיבים לו.

חשוב גם לדעת כי מותר לדבר על אובדנות, ויותר מכך – חובה עלינו לשאול צעיר הנמצא במשבר אם יש לו מחשבות אובדניות. כיום גם ארגוני בריאות ואיגודים למניעת אובדנות בעולם ממליצים לשאול מתבגרים על מחשבות אובדניות ועל כוונות אובדניות. שאלות שכאלו יכולות ממש להציל חיים שכן הן מאפשרות לענות בכנות – ובמידה ויש לצעיר מחשבות כאלו, השאלות יאפשרו להפנות אותו לקבלת טיפול מסייע ולעתים מציל חיים.

במצבי מצוקה ניתן לפנות לאתר עמותת סה"ר – סיוע והקשבה ברשת. ניתן גם להתקשר למוקד ער"ן – עזרה ראשונה נפשית, במספר 1201. עמותת "בשביל החיים" מפעילה קו סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו, במספר: 03-9640222, או באתר העמותה.

ב-7 בספטמבר תתקיים זו השנה השישית צעדת "בשביל החיים" למניעת התאבדויות בקרב בני נוער. לפרטים ולהרשמה בקרו באתר. לתרומות לעמותת "בשביל החיים" היכנסו לאתר מימונה.

הכותב הוא ד"ר יוסי לוי-בלז, ראש המחלקה למדעי ההתנהגות וראש המרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי במרכז האקדמי רופין. ד"ר לוי-בלז הינו חבר בהנהלת עמותת "בשביל החיים".