חבר לא מפסיק לספר בדיחות גרועות? ייתכן שהוא סובל מנזק מוחי

גם לכם יש חבר שאתם מעדיפים לא לספר לו על בעיות אישיות בגלל שאתם יודעים שהוא יהפוך כל דבר לבדיחה? מכירים מישהו עם חיבה מיוחדת למשחקי מילים? ובכן, התכונות האלו לא סתם מעצבנות, הן גם יכולות במקרים נדירים להעיד על תופעה בשם Witzelsucht - בעיה נוירולוגית הגורמת לכשלים בפעילות המוח ומוגדרת כעליצות וצחקנות מלאכותית.

עוד בנושא:
שחוק ודמע: התסמונת שגורמת לאנשים לצחוק ולבכות בלי סיבה
העולם מצחיק, אז צוחקים: המדע מאחורי הצחוק
נפלאות הגוף: האנשים שאינם יודעים פחד – מחלת אורבך-ווייט'

שם התסמונת מגיע מהשפה הגרמנית ופירושו בתרגום חופשי הוא "התמכרות לבדיחות". בניגוד לתפיסה המתבקשת, מצב זה לא מושפע מגורמים פסיכולוגיים, ומחקרים מראים כי מדובר בפגיעה בפעילות העצבית במוח. מומחים מעריכים כי אחת הסיבות להתפתחות התסמונת היא פגיעה באונה המצחתית הימנית במוח. אזור זה אחראי בין היתר על חוש ההומור, ופגיעה בו גורמת לאנשים לחשוב שהם מצחיקים, בעוד שאר האנשים סביבם לא בדיוק מבינים למה. התסמונת יכולה להיות חלק אחד מהתסמונת האורביטו-פרונטלית הגורמת לחוסר עכבות של החולה.

על פני השטח, התסמונת אמנם נראית תמימה ולא מזיקה, אולם במקרים מסוימים אנשים שמאובחנים איתה סובלים מהשפעות נוספות על היכולות החברתיות. תופעות לוואי נוספות שנקשרו לוויצלזוכט כוללים בין היתר מצב שנקרא "עודף מיניות" (Hypersexuality) המתבטאת בדחף מיני מוגבר, וכן קושי בהבנת מוסכמות חברתיות ובפירוש מצבים חברתיים שונים. אנשים אלו במקרים קיצוניים אף יהיו מבודדים וחסרי חברים בשל הקושי להשתלב כראוי בחברה.

בדיחה היא כמו תעלומה. ברגע הפאנץ' אנחנו אמנם לא מודעים לזה, אבל המוח שלנו מתאמץ לנתח את המידע החדש שקיבל, להבין מה מפתיע או מיוחד בו ולהגיב בהתאם. גם לפעולה זו אחראית האונה הרקתית במוח, שבין מגוון התפקידים החשובים שלה אמונה גם על הפעילות האנליטית של המוח ועל פתרון תעלומות.

ריצ'רד פיינמן, הפיזיקאי היהודי זוכה פרס נובל, הסביר במאמר שכתב כי כשאנחנו שומעים בדיחה עם פאנץ' טוב ומבינים אותה, ממש כפי שקורה כשאנחנו פותרים חידה, המוח שלנו מפריש את הכימיקלים דופמין וסרטונין – שמשרים עלינו תחושת הנאה וניכרים גם בקיום יחסי מין או באכילה של מזונות שאנחנו אוהבים במיוחד.

בקרב אנשים שסובלים מסתמונת וויצלזוכט, החלק שכאמור אמור לעשות את ההקשרים הדרושים כדי להבין את הבדיחה, לא עובד כמו שצריך. מחקר שנערך ב-2016 מצא כי אנשים אלו מתקשים להבין בדיחות של אחרים, אולם כשמדובר בבדיחה שלהם הסיפור שונה לגמרי.

"אנשים אלו לא מסוגלים לתפוס את ההקשר בין תוכן הבדיחה לבין שורת המחץ, אז הם בדרך כלל לא יהיו מופתעים ממנה", הסביר מוביל המחקר, ד"ר מריו מנדז, מומחה לנוירופסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה. מנגד, הוא מדגיש, הנזק הנוירולוגי מתבטא במקרים מסוימים בפגיעה במחיצה בין האזור השמאלי לימני באונה המצחית, מה שגורם לשיבוש במרכז ההנאה במוח.

במקרה של פגיעה כזאת, האדם שסובל מהתסמונת אמנם לא יבין בדיחות ומשחקי מילים של אחרים, אך המחשבות המפוזרות ומשחקי המילים האקראיים של עצמו כן יפעילו אצלו את המנגנון ויגרמו להפרשת דופמין וסרטונין. כך הוא יחשוב שהבדיחות שלו קורעות, ויאמין ששאר האנשים בחדר פשוט לא מבינים אותו.

התסמונת הזאת אמנם לא מזיקה ברוב המקרים, אולם במקרים מסוימים עלולה להחמיר ולגרום לנזק רב לאדם הסובל ממנה. במקרה אחד, גבר כבן 56 שסבל מדימום מוחי אושפז בבית החולים עם שיתוק בחצי מפניו ועם קושי בבליעה. לאחר חמישה ימים הוא החל לדבר במשחקי מילים ולספק בדיחות באופן בלתי נשלט, כשעל פניו חיוך גדול ומוגזם. למזלו, צוות הרופאים החליט לטפל בו בנוגד דיכאון בשם ונלפאקסין, שמווסת את הסרטונין והדופומין במוח. זהו כיום הטיפול היחיד שנחשב יעיל לסובלים מהתסמונת המשונה.