העולם מצחיק, אז צוחקים: המדע מאחורי הצחוק

בווידאו: מחקרים ישראליים מוכיחים - ההומור טוב לבריאות

צחוק הוא דבר מוזר, ואנחנו עושים אותו לעתים קרובות בהרבה ממה שנדמה לנו. למעשה, אחד המחקרים בנושא גילה שאנחנו צוחקים בממוצע 7 פעמים על כל 10 דקות שיחה עם אחרים. ואנחנו גם לא צוחקים מהדברים שנדמה לנו שמצחיקים אותנו. חוקרים גילו שאם שואלים אנשים מה גורם להם לצחוק, הם ישיבו תשובות צפויות כמו – בדיחות, הומור וכדומה. אבל לרוב, מה שמצית צחוק בין אנשים הוא פשוט שיחה עם אנשים אחרים – וזו אפילו לא צריכה לכלול בדיחות של ממש כדי לגרום לנו לצחקק.

צחוק הוא רגש חברתי, והוא מסייע לנו ליצור ולתחזק קשרים חברתיים. אנחנו נוהגים להפיק קולות וצלילים מוזרים למדי כשאנחנו צוחקים – החל מצפצופים והשתנקויות וכלה בנחירות – וכולם תוצאה של התכווצות שרירי בית החזה שלנו שדוחקים אוויר החוצה בדרכו מכלוב הצלעות שלנו בלחץ גבוה. מדובר בדרך פרימיטיבית למדי להשמיע קול. הדמיות MRI הראו שכאשר אדם צוחק כמעט ואין תנועה של הלשון, הלסת, החיך הרך או השפתיים. כל התנועה מתרחשת בכלוב הצלעות בלבד.

עוד בנושא:
התרופה הטובה ביותר: צחוק מועיל לבריאות
למה אנשים מסויימים בוכים אחרי סקס?
הקשר העצוב בין קומדיה ובין דיכאון

צחוק הוא ביטוי רגשי בלתי-מילולי והצלילים שמופקים במסגרתו, שהם מהסוג שאנחנו מפיקים כאשר אנחנו נמצאים בסערת רגשות כלשהי (בכי, תדהמה, כעס וכו') – קרובים יותר לקולות שבעלי חיים משמיעים מאשר לדיבור הרגיל שלנו. הצלילים הללו נוצרים באמצעים פשוטים מאוד, שלא כמו הדיבור, והם נשלטים בידי מערכת מוחית קדומה יותר מבחינה אבולוציונית, שהיא זו שאחראית על פעולות קוליות בכל היונקים (שלא כמו מערכת הדיבור, שנשלטת על ידי חלק אחר במוח).

זו גם הסיבה שאנשים שעוברים אירוע מוחי עדיין יכולים לצחוק ולבכות, גם כאשר יכולת הדיבור נלקחת מהם. השבץ פוגע באזורי המוח ששולטים בדיבור, אך האזורים ה"קדומים" יותר ששולטים ברגשות נותרים ללא פגע.

ביטויים בלתי-מילוליים מיוחסים לרוב לביטויים של רגש. הרגשות עצמם הם בסיסיים למדי, משום שהם מזוהים על ידי כל בני האדם וגם על ידי כמה זנים של יונקים. זה גם ההסבר לכך שישנם רגשות מסויימים שהביטויים שלהם מאוד דומים בכל זני היונקים – דוגמה טובה לכך היא קווי הדמיון בין פנים אנושיות כועסות לפנים כועסות של זאב.

בני אדם מזהים צחוק גם כאשר הוא מובע על ידי אדם מתרבות זרה להם ביותר. ישנן תרבויות ממקומות נידחים בעולם שהצליל החיובי המשותף היחיד להן ולתרבות המערבית הוא הצחוק. רגשות חיוביים אחרים, אפילו כאלה שהינם בעלי משמעות אוניברסלית חוצת תרבויות, כמו תחושת ניצחון למשל, מובעים בדרכים שונות בתרבויות שונות ואינם בעלי הבעה בסיסית כמו זו של הצחוק.

המין האנושי הוא גם לא המין היחיד שיודע לצחוק. צחוק תועד במספר זנים של קופי אדם, כמו גורילות, שימפנזות ואורנג אוטנים. ישנם אפילו תיעודים של צחוק בקרב חולדות, ולא בלתי סביר להניח שישנם ביטויי צחוק נוספים בקרב מיני יונקים נוספים. והנה עוד עובדה מעניינת ומסקרנת, בכל המינים שבהם תועד צחוק ביונקים, המקור האבולוציוני שלו היה מדגדוגים ומשחק – מחולדות, דרך גורילות ועד לבני אדם – דגדוגים הם מקור הצחוק.

כל היונקים עוסקים במשחק במהלך תקופת הילדות, כחלק מההתבגרות שלהם. ישנם מינים (כמו בני אדם, לוטרות, חולדות וכלבים למשל) שבהם המשחק הוא חלק מהחיים לכל אורכם. אחת הסברות היא שהצחוק התפתח כדרך לאותת לסביבה שמדובר במשחק שבו כל המשתתפים נהנים ושלא מדובר במצב בו מי מהצדדים עלול להפגע. יש הסבורים שזה גם מה שנמצא בשורשיה של הקומדיה האנושית – שימוש משחקי ומבדר בצורות שונות של תקשורת, שבתגובה מעורר צחוק בצופה או במאזין.