העולם עצוב, אז צוחקים

התאבדותו של רובין וויליאמס הכתה את העולם בתדהמה. האיש שגרם לרבים כל כך לצחוק, סיים את חייו בתהומות העצב. אך למרות ההלם, רבות דובר השבוע על דמות הליצן העצוב. וויליאמס לא לבד בדימוי הזה. שמם של קומיקאים רבים נקשר בתופעות כמו דיכאון, חרדה והתמכרויות. מחקר שפורסם השנה אף מצא כי לקומיקאים נטייה להפרעת אישיות פסיכוטית.

נפרדים מרובין וויליאמס:
הלכנו שבי אחריו: הרגעים הגדולים
פרידה מהליצן העצוב והבייביסטר המושלם
"מענטש": הוליווד נפרדת מרובין וויליאמס

"אמנים באופן כללי הם אנשים רגישים, ולכן הסיכוי שאמן ילקה בדיכאון, בחרדה או במחלת נפש הוא גבוה", מסביר ד"ר צחי בן ציון, הפסיכיאטר הראשי של קופת חולים לאומית. "לפסיכיאטריה המודרנית יש ממצאים ברורים לפיהם בקרב אמנים שכיחה יותר גם נטייה לעישון ולשימוש בסמים ואלכוהול. אני מכיר קומיקאים ישראלים שסובלים מהפרעות נפשיות ומטפל בכמה וכמה מהם", הוא אומר.

באופן כללי, קשה היה לגייס קומיקאים שיסכימו להתראיין לכתבה הזאת. רובם, אף אם דבר הבעיות הנפשיות שלהם נידון בעבר בתקשורת, לא רוצים שהפן האפל הזה באישיותם יתקשר עם שמם כמי שמספקים בידור לקהל הרחב. חלקם אף כוכבי ילדים, אשר מבקשים כמה שאפשר להצניע את ההתמודדות הנפשיות שלהם. מי שהסכים להתראיין מודה ש"לקומיקאים יש נטייה ברורה לעצבות".

בהקשר של דיכאון והפרעות נפשיות, קל יותר לדבר על אמנים קומיים שאינם בין החיים. "הרבה קומיקאים סבלו מבעיות נפשיות כאלה ואחרות", אומר ד"ר בן ציון. "אפרים קישון, אולי אחד מגדולי הסטיריקנים שלנו, היה חרדתי ואובססיבי. וזה מי שיצר את סלאח שבתי וכמה מהמערכונים הטובים ביותר של הגשש החיוור. אריק איינשטיין היה קומיקאי נפלא שהסתגר בבית. והרשימה עוד ארוכה".

שם נוסף ברשימה הוא דודו טופז, "הראשון בבידור", ששם קץ לחייו בתא מעצר בשנת 2009. המערכונים שלו, המופע המפורסם "פליטת פה", תכנית הטלוויזיה המצליחה והתהילה שבאה איתם, הסתירו נפש מיוסרת, שהתפרצה לקראת סוף חייו בבום גדול. אך גם במהלך חייו הוא היה מלא סתירות. מצד אחד סימל טופז את הישראלי היפה והמוצלח ומצד שני שמו נקשר בשערוריות, דוגמת תקרית הצ'חצ'חים המפורסמת.

"אחרי מותו יצאו פסיכיאטרים ופסיכולוגים לתקשורת וסיפרו עליו", אומר ד"ר בן ציון. "אני סבור שזה לא נכון. זכותו של אדם מפורסם לפרטיות גם בתחום הזה". מי שלא טרח לשמור על פרטיותו וחשף לחלוטין את נפשו הפצועה היה הבמאי, השחקן והתסריטאי אסי דיין. דיין, שחתום על הקומדיה שהיא לדעת רבים המצחיקה ביותר בקולנוע הישראלי, "גבעת חלפון אינה עונה", נאבק מרבית חייו בהפרעות נפשיות, אשפוזים, התמכרויות לתרופות ולסמים ושדים מילדותו.

גם אצל דיין הקוטביות הייתה ברורה. מצד אחד יצר כאמור קומדיות בלתי נשכחות ומהצד השני רשומות על שמו יצירות אפלות ומדכדכות, כמו "החיים על פי אגפא" ו"מר באום". בימיו האחרונים יצר את הסדרה "החיים כשמועה", שהותירה את הצדדים האפלים באישיותו כהרבה יותר מסתם שמועה.

מפורסמים רבים ספדו השבוע לרובין וויליאמס. "אני לא מאמינה", כתבה אלן דג'נרס. "אני לא יכול להיות המום יותר", צייץ סטיב מרטין. "קשה לי להאמין שהוא מת", נפרד סטיבן ספילברג. אבל האמת היא שרבים ידעו על השדים בהם נאבק הקומיקאי בעל העיניים העצובות. בראיונות שהעניק בעברו הוא דיבר על התמכרותו לקוקאין ולאלכוהול ובתקשורת פורסם כי סבל מהפרעת נפש דו-קוטבית (מאניה דיפרסיה). אך בד בבד, הוא נחשב לאחד הקומיקאים המוכשרים ביותר בעולם.

מחקר שפורסם בינואר השנה בכתב העת British Journal of Psychiatry, ניסה וגם הצליח לתת אישוש מדעי לתופעה המוכרת. החוקרים ביקשו מ-500 קומיקאים למלא שאלון הבודק רגשות וחוויות ונועד להצביע על תכונות פסיכוטיות. בהשוואה לאכלוסיה הכללית, נרשמו בקרב קבוצת הקומיקאים מדדים גבוהים בהרבה, המעידים על מצבים כמו סכיזופרניה ודיכאון. כדי לבדוק את הסברה לפיה התופעה קיימת אצל כל האמנים, דגמו החוקרים קבוצת מבחן של כ-350 שחקנים. גם הם הראו נטייה רבה יותר לבעיות נפשיות מהאוכלוסייה הכללית, אך פחותה מזאת של אמני הצחוק.

המחקר אמנם מצביע על קשר בין קומיקאים להפרעות נפשיות, אולם לא מספק הסבר לתופעה. לדברי ד"ר בן ציון, "לנו כפסיכיאטרים לא ממש משנה למה זה קורה, אנחנו מתעסקים בלטפל בבעיה".

שאלה נוספת המעניינת בהקשר זה, היא שאלת הביצה והתרנגולת. האם קומיקאים מפתחים בעיות נפשיות ומתמכרים לחומרים מסוכנים, או שמא מי שנוטה לדברים הללו נוטה גם להצחיק. "כל מי שחווה דיכאון יודע שהוא תמיד היה שם", קובע תומר שרון (תומש), שחקן, זמר וקומיקאי, שהתמודד בעבר עם דיכאון. לדבריו, "המוות של רובין וויליאמס ריסק אותי והחזיר אותי לתחושות שהיו לי לפני עשור. אני מעריץ גדול שלו. בגללו התחלתי לעשות סטנד אפ".

המשבר תקף את תומש בשנת 2002. "שנה שלמה לא עבדתי. לא יצאתי מהמיטה. יש נקודה בתוכך שהיא ביצה שחורה, ולפעמים קשה מאד באמת להעביר לסביבה ולעצמך שזה מה שקורה. אלכוהול וסמים הם דבר שהולך יד ביד עם זה.", סיפר תומש, והוסיף כי "לחברים הקומיקאים שלי יש נטייה לעצבות. שימוש בסמים ובאלכוהול נפוץ מאוד בעולם הזה. המבט הקומי על החיים הוא סוג של מבט על, שרואה הכל כשווה. ההומור הוא הדבר היחיד בעולם שהוא באמת דמוקרטי, וצוחק על כולם בצורה שווה. הומור זה דבר מאד חידתי. אף אחד לא פיצח אותו לגמרי. זה אחד הדברים הכי היוליים באמנות. אין לזה חוקים, זה תלוי טיימינג והקשר".

תומש מציין בהקשר זה את שמו של לואי סי.קיי, קומיקאי אמריקאי מצליח שמככב בסדרה שקרויה על שמו. "לואי פירק לחלוטין את המחיצות בין צחוק לדיכאון. ההומור העצמי שלו לפעמים ממש לא מצחיק, אלא מעורר רחמים. רובנו נוגעים בעליבות רוב הזמן. הקומיקאי פשוט מזכך את זה". על פי תומש, העובדה שוויליאמס זכה לתהילה ולכסף וגם לטיפול הטוב ביותר, אינה סותרת את מותו הטראגי.

"יש דברים שונים בחיים שיכולים לעורר את החלק השחור. לא משנה מה עברת בחיים, אתה אף פעם לא תהיה מאומן או מחוסן מפני זה", הוא אומר. למרות הנושא הכבד, תומש משתמש בציניות ובהומור שחור לכל אורך הראיון. לקראת הסוף, הוא מבקש: "למען הדיוק והבחורות, חשוב לציין שהמשבר מאחורי כבר שנים ואני לא אדם מדוכדך. אחרי שאני מתראיין, נשים לא רוצות להכיר אותי. תרשמי שצחקת כל השיחה. וגם שאני גבר מושך".

ד"ר בן ציון מבקש לעשות הפרדה בין הומור לציניות. "צריך להפריד בין השניים. ציניות לא נחשבת להומור בריא. ההבחנה היא בין הומור מחייה להומור ממית. הומור ממאיר לעומת הומור שפיר .פירוש המילה הומור בלטינית הוא נוזל. היוונים האמינו בתורת ארבע הליחות. הם האמינו שכמו שאתה מוציא את הליחה בשיעול, כך אתה ממוציא את הכאב בהומור. מכאן מקור הביטוי מלנכוליה - מרה שחורה. אם ההומור שחור, רע, הוא מלנכולי וגורם למרה להשחיר. צחוק בריא מייצר ליחה שקופה".

הוא ממליץ על הומור כדרך לטיפול עצמי. "מחקרים מראים שגם אם האדם צוחק בכוח, יש לזה יכולת להבריא. גם יוגה צחוק מושתתת על העיקרון הזה. אבל אי אפשר להתעלם מהשאלה אם יש צחוק בלי בכי. הרי פיזית, זאת אותה הפעולה כמעט. מי יודע איך היה נראה הכישרון של רובין ויליאמס לולא הצד הזה באישיותו. מי יודע אם לולא הדכדוך והחרדתיות, וודי אלן היה יוצר את 'הרומן שלי עם אנני".