רעבים? מסתבר שיש לזה גם יתרון משמעותי למוח שלכם

בווידאו: ככה נראים כמה ימים של צום מיצים במדבר

אם אתם קוראים את הכתבה הזאת בשעת צהריים, יכול להיות שאתם כבר מרגישים את הבטן שלכם מקרקרת, אתם עצבניים ורק משתוקקים לצאת ולאכול. כשאנו חשים רעב, זה קורה בעקבות פעילותו של הורמון בשם גרלין, המשתחרר בבטן ומאותת למוח שאנו רעבים. אך מסתבר שלהורמון יש השפעות נוספות על הגוף, ולפי מחקר חדש מבריטניה, הוא תורם ליצירתם של תאי עצב חדשים, מגן עליהם מפני השפעות ההזדקנות ובאופן כללי, משפר את התפקוד הקוגנטיבי.

ג'פרי דיוויס, מומחה למדעי המוח מאוניברסיטת סוונזי בבריטניה, הציג החודש מחקר שערך עם עמיתיו בכנס של האגודה הבריטית לנוירוביולוגיה. בין היתר, הממצאים מהמחקר לימדו כי ההורמון מעודד התפצלות והתרבות, או ליתר דיוק יצירה של תאי עצב חדשים במוח. זהו תהליך המכונה נוירוגנסיס.

עוד בנושא:
צום מיצים: הדרך לרזון עוברת בגיהנום
בעקבות מחקר מקיף: האם שמן זה באמת בראש?
למה אנחנו עצבניים יותר כשאנחנו רעבים?

ההורמון גרלין מוכר לחוקרים מזה זמן מה, כאשר מומחים מגרמניה היו אלה שהציעו כי הוא ממלא תפקיד מרכזי בקביעת תחושות הרעב שלנו. לדבריהם, רמות ההורמון בדם עולות באופן דרמטי לפני שאוכלים – כדי לסמן רעב – ויורדות במהלך שלוש-ארבע השעות שלאחר הארוחה.

מחקרי עבר הראו כי חיות שצרכו מזונות דלי קלורית הראו יכולות מנטליות טובות יותר, וההורמון גרלין יכול להוות חלק מההסבר לכך. כאשר ההורמון הוזרק לעכברים, הם קיבלו תוצאות טובות יותר במבחני זכרון ולמידה, וכן במוחם גדל מספר הקשרים בין הנוירונים.

כאשר דיוויס והחוקרים הזריקו את ההורמון לתאי מוח של עכברים שנמצאו בצלחות פטרי, נרשמה פעילות של גן הממלא תפקיד משמעותי בתהליך ייצור תאי מוח. תאים אלו מגבירים את היכולת ליצור זכרונות חדשים ומגיבים יותר בקלות לגירויים מסביבות שונות. "תאי העצב הללו יפעלו בקלות רבה יותר מתאים ישנים והם מעורבים בתהליך של יצירת זכרונות חדשים", אמר דיוויס בכנס.

לדבריו, אחד התפקידים של ההורמון הוא להגיב לשינויים בסביבה ולדאוג לאיזון פנימי. "התפקיד ה'הומואסטזי' (הקשור לאיזון) גורם לשחרור ההורמון במצבים של הגבלה קלורית, מה שמאפשר להפעיל מנגנונים הקשורים להאכלה ולהביא למצב מטובלי בריא. כחלק מהתגובה הזו, נראה כי גרלין פועל על אספקטים פיזיולוגיים נוספים כדי לשפר את הסיכויים להישרדות, כמו למשל שיפור תפקוד הזכרון", אמר בכנס.

במחקר אחר שערכו דיוויס וצוותו, הופחתה צריכת הקלוריות של עכברים ב-30 אחוזים ממה שהיו רגילים לאכול במשך שבועיים. העכברים פיתחו יותר נוירונים בחלק של המוח שידוע כאחראי על תהליכי הלמידה והזיכרון לאחר השינוי התזונתי.

לדברי דיוויס, ההשלכות הפרקטיות של צום עשויות להיתרגם מעכברים לבני אדם. "הטענה שהגבלה קלורית קלה עשויה להועיל לבריאות נתמכת בידי ראיות ברורות", אמר. "עבור הציבור הרחב, זה משהו שניתן להכניס לאורח החיים, באופן דומה להגברת כמות ההתעמלות, למשל".

אחת המשמעויות המרכזיות של ממצאי המחקר היא אפשרויות לטפל בעתיד במחלות נוירודגנרטיביות, הגורמות להדרדרות של פעילות תאי העצב במוח, בהן מחלת הפרקינסון המתרחשת בעקבות אובדן של תאי מוח מסוימים.

אמנדה הורנסבי, עמיתה של דיוויס שהציגה מחקר נוסף בכנס, בחנה 28 מתנדבים, כאשר חלקם חולים בדמנציה של פרקינסון – ליקוי קוגנטיבי המתרחש אצל חלק מהחולים בפרקינסון. היא מצאה כי אצל החולים נרשמו רמות נמוכות יותר של ההורמון גרלין בזרם הדם. לדבריה, התוצאות מציעות כי גרלין עשוי למלא תפקיד בטיפול עתידי נגד דמנציה שמקורה בפרקינסון.

כדי לנצל חלק מהתועלות הבריאותיות של תזונה דלת קלורית, ישנם אנשים שצמים לסירוגין. ייתכן למשל כי דיאטת 5-2, בה אנשים אוכלים כרגיל חמישה ימים אך נשמרים מלאכול מעבר ל-500 קלוריות ביום ליומיים הבאים, תעלה את רמות הגרלין.

אך ניקולס קונאת' מהאוניברסיטה הטכנית של מינכן בגרמניה אמר למגזין Scientific American כי לתאי מוח לוקח מספר ימים עד שבועות עד שהם מתחילים לעבוד, כך שאנשים לא צריכים לצפות כי צום יניב תוצאות מיידיות שיורגשו בחדות החשיבה.