צום מיצים: הדרך לרזון עוברת בגיהנום

מיוחד: יומן ניקוי רעלים

אביעד: אף אחד לא אוהב סיפורי כישלון. הז'אנר המועדף הוא ז'אנר בו הגיבור הוא אנדרדוג שמצליח לגבור על כל המכשולים. הסיפור הזה לא מסתיים בהצלחה. למעשה, הסיפור הזה מסתיים בכישלון צורב. רגע לפני הישורת האחרונה, הגיבור כושל. אני הגיבור, אם תהיתם. הכל התחיל מקוריוז שנכנס לי לראש: צום מיצים. בעזרת צום מיצים בן שלושה ימים אצליח להשיל 3 ק"ג תוך ימים ספורים ואשתחל לג'ינס שעלה עליי בשנה שעברה. כמה פשוט, ככה תלוש. האנשים הטובים של "אומינה" סיפקו את המיץ, אני סיפקתי את הצמיג. מה כבר יכול להשתבש? ובכן, הכל.

שי: מתוך שלוש אפשרויות שניתנו לנו, הבחירה בתכנית "ניקוי גוף עמוק" היתה ברורה מאליה. בגיל 16 וחצי אלו היו דיאטות רצח שגרתיות, כמו שעשינו חברותיי ואני האומללות כששיווענו לתחת קרש - ובגיל 25 בדיוק אותו הדבר; אף נורה לא נדלקה, התיאבון גדל והתחת גם. ולכן, אם כבר להכניס את עצמי לתכנית עינוי שצום הכיפורים לא מגרד לה את הזרת, אז לעשות את זה עמוק ויסודי. לשתות כורכום, בכל אופן, לא הרגיש כמו הגיהנום כשהתקבלה ההחלטה הסופית ללכת על זה. בטח לא כשכל מה שעבר לי בראש זו הפגישה המובטחת עם אלת הרזון, האור והחיים הטובים. ניקוי עמוק, חברים, זה הפרו-אנה החוקי והמלא הגיון-בריא של העשור השלישי לחיים, וכל מה שרציתי אי פעם.

אביעד: באמת באתי ליום הראשון של צום המיצים נחוש. יום לפני זה אפילו הקפדתי לאכול רק ירקות ואורז מלא כפי שהצטוויתי. השלום מתחיל בתוכי. ואם לא שלום, סתם בטן מקרקרת. את הבוקר פתחנו עם שוט אלוורה. כלומר, עם שוט אלוורה ולימון. היה חמוץ. אחר כך המשכנו עם מיץ נוגד חמצון (תפוח, לימון וגוג'י ברי). ותסלחו לי אבל בחיי, כבר טעמתי מיצים טעימים יותר. כמו כן, מה זה גוג'י ברי לכל הרוחות.

שי: כשאני מוכנה להציג לעולם מאיזה טוסיק קטן זורחת השמש, לגמתי את האלוורה בשלוק. אז הבנתי שלמשחק הזה יש חוקים אחרים ואכזריים משדמיינתי. הבטן אמנם רחוקה מלהציק ולקרקר לאוכל, אבל האלוורה יורדת בקושי בגרון ואני שאוהבת עד מאוד זירו, יין וקצת סיגריות, לא יודעת איך לעזאזל אעבור את שלושת הימים הקרובים. או נגיד, את המיץ נוגד החימצון. אביעד לעומת זאת, שותפי למזוכיזם, שותה את המיצים לרוויה ולא נראה שמשהו יפריע לו לעקוף אותי בסיבוב.

אביעד: השעות עברו ואיתן האופוריה. המיץ השלישי היה מיץ "חיים ירוקים" (אגס, לימון, תרד, פטרוזיליה, כוסברה, סלרי, ספירולינה וכלורלה). טעמו היה, ובכן, כמו של מיץ אגס, תרד ופטרוזיליה. רציתי לגגל "כלורלה" אבל במקום זאת בלעתי את הרוק ואמרתי לעצמי שהג'ינס שווה הכל. גם כלורלה. שום דבר לא הכין אותי למיץ הצהריים המאיים: "אשף הניקוי". אתם מבינים, אשף הניקוי מנקה את הגוף בעזרת דברים כמו פלפל שטה. רוצה לומר, שתיתם פעם טבסקו? בדיוק. בשלב הזה של היום, אם תהיתם, הגרון שלי היה חרוך. גם אם הייתי רעב, לא הייתי מסוגל לבלוע שום דבר. צום המיצים עובד. בקרוב אהפוך למוזלמן.

שי: אמא שלי גידלה שלושה ילדים מפונקים לתפארת שבכל הזדמנות יאמרו "איכס" על אוכל. כך קרה שמיץ חיים ירוקים גמר לי את החשק לחיות. מעולם לא הרגשתי רעב בשעות הצהריים, והיום כל מה שרציתי זה לנגוס בפחמימה. לא משנה הסוג, העיקר שאוכל לנעוץ בה שיניים ולהוריד אותה עם זירו. לא מים, לא מיצים בצבע ירוק – רק משקה תאגידי תוסס שיהרוג אותי לאט, אך ייתן לי רגע מהדבר הזה שנקרא טעם החיים. עם המיץ החריף, אשף הניקוי, הצלחתי לחזור לסיבה שהתחלתי את כל זה. הוא הזכיר לי אוכל שאכלתי בעבר הרחוק, אתמול או שלשום, והשאיר אותי בפוקוס.

אביעד: את אחר הצהריים פתחנו עם שוט כלורופיל, שם מפונפנן לדשא גרוס. אבל כאן, אם תרצו, היתה נקודת המפנה. המיצים התחילו להיות טעימים. אולי כי כל בלוטות הטעם נחרכו בזכות פעולת אשף הניקוי. מיץ "מתנת האדמה" (מלפפון, תפוח, לימון ועשב חיטה) היה דווקא די סבבה וההוא שאחריו, מיץ "שורשי מרפא" (גזר, סלק, תפוח ומורינגה) היה מתקתק. את היום סגרנו בתשע בערב עם מיץ תפוחים ופרוביוטיקה. בצר לי, גיששתי את דרכי לעבר המיטה כשראשי כואב וגרוני חרוך. הדרך לג'ינס לא היתה כל כך מענגת מעולם.

שי: רוצה פיצה רוצה פיצה רוצה פיצה רוצה פיצה רוצה פיצה רוצה פיצה רוצה פיצה רוצה פיצה רוצה פיצה רוצה פיצה רוצה פיצה רוצה פיצה רוצה פיצה רוצה פיצה רוצה פיצה רוצה פיצה רוצה פיצה רוצה פיצה רוצה פיצה רוצה פיצה רוצה פיצה רוצה פיצה רוצה פיצה רוצה פיצה רוצה פיצה רוצה פיצה רוצה פיצה.

אביעד: בוקר יום שני. הופה. משהו קרה. אני אופטימי. ומאושר. ומלא אנרגיה. קראפ, צום המיצים הזה עובד. את העבודה ביום הזה תקתקתי כאילו אין מחר. מחייך לכל עבר. שואל אנשים "מה נשמע" ומעמיד פנים שאכפת לי. כמעט שכנעתי אפילו את עצמי. החיים כל כך טובים כשאתה לא צריך ללעוס! מצד שני, אני יכול להיות מאושר ולחייך לכל עבר וזה עדיין לא יעזור לי כשהקולגות שלי ידחפו אותי לכביש. אף אחד לא אוהב אנשים מאושרים. לא באמצע השבוע.

שי: אתמול בהיתי בתמונות של פיצה, בלילה חלמתי שהפה שלי הוא טאבון והיום כמעט הרמתי מנטוס לעוס מהמדרכה של נורדאו. חוץ מזה, בניגוד לאביעד, "מתנת האדמה" היה שטני וכמעט בלתי אפשרי עבורי. אם להתעלם מכל זה, אפשר להגיד שאני מתחילה לראות את האור, והוא בוהק.

אביעד: יום אחרון לצום המיצים. אני מעט מיואש. אין לי כבר כוח לשתות את אשף הניקוי ואני מפנטז על הפיצה שאוכל למחרת. באומינה רוצים שאחרי שהצום יסתיים אצרוך רק פירות וירקות. בהצלחה עם זה. אני כבר מזמן עשיתי ויזה לממלכת הפחמימות. נדמה לי שאת הבוקר אפתח בחומוס. בקילוגרם חומוס. היום האחרון עובר לאט. את שוט הכלורופיל אני גומע באנחה. אני יודע שהסוף קרוב. עוד מעט אחזור לחיים האמיתיים. איזו תפנית דרמטית מהתחושות החיוביות של היום השני. מי ידע שמניה דיפרסיה היא דבר כל כך נוזלי. חצי שעה לפני מיץ התפוחים האחרון אני נשבר. "למען השם, אתה הרי לא תאכל מחר רק פירות וירקות. כלום לא יהיה טעים יותר לשתות את מיץ התפוחים ולנשנש תפוצ'יפס אקזוטי שהבאת מחו"ל?", אני שואל את עצמי. התפוצ'יפס האקזוטי, אגב, הוא תפוצ'יפס עם מלח. לשפל הזה הגעתי. איזו בושה. איזו מבוכה. ברור שנשנשתי את התפוצ'יפס. צום המיצים עובד!

שי: לא זירו, לא פחמימות ולא הרעבה עצמית. כל הלכלוך הזה מאחורי. כל שמתחשק לי זה להמשיך לשתות את מיצי האושר ולצפות מקרוב בצניחה המהירה של המכנסיים שלי. להתהלך על עננים במשקל נוצה, לקום בזינוק מהמיטה כשהשעון מצלצל, לחייך לקולגות במשרד ורחמנא ליצלן לא לצאת מהכלים כשמישהו משמיע את "Happy" של פארל וויליאמס. הכל הולך בול כמו שדמיינתי. תחושת הרעב התנדפה יחד עם עבר של דיאטות כושלות. הגוף שלי מחזיר לי טובה ומאותת שבקרוב ייראה פגז, ומה אפשר לעשות חוץ מלרצות לבלות עוד כמה ימים בחיקם של החברים החדשים והטובים בעולם - אלוורה, נוגד חימצון, חיים ירוקים, אשף הניקוי, כלורופיל, מתנת האדמה, שורשי מרפא והחברה הטובים?

אביעד: צום המיצים מאחורינו. ביחד עם חומוס, פיצה ובורקס שנדחסו לקיבה. איזה סלט מרהיב. לא ברור איך אבל התחושות האופטימיות מהיום השני של הצום חזרו והביאו איתן את אחיותיהן עירניות וחיוניות. ההשפעה לא עוברת. אמצע הלילה ואני לא מצליח להירדם. כולי מלא באדרנלין וחושב על כל הדברים הטובים שמחכים לי בסוף השבוע. כמו פסטה. אני מתעורר בבוקר וניגש אל הג'ינס. באופן די מפתיע, הוא נסגר עליי. אני מחייך וניגש למטבח. הכפתור של הג'ינס הזה לא יתעופף בעצמו.

שי: בסיום הניקוי העמוק, הלכתי למסעדה איטלקית במסגרת אירועי יום הולדת. חשבתי שעם פיצה אף אחד לא יצליח להוציא אותי מההיי, אלא שבקושי הצלחתי ללעוס. כל מה שרציתי זה להתעורר לעוד בוקר של משלוח מיצים ולהשמיד את האוכל המעובד שתקוע לי בבטן. זה נגמר ברכישת בלנדר ביתי, ובצליל היפה של פתיחת פחית זירו.

המטרה של צום מיצים היא לנקות את הגוף מרעלים מזיקים ולחזק אותו, ועל הדרך גם לרדת קצת במשקל. הרבה מאוד אנשים מבצעים את הצום לקראת החורף כדי לחזק את המערכת החיסונית לפני עונת השפעות. חשוב לדעת כי לפני הצום יש להכין את הגוף ולהיגמל באופן הדרגתי מקפאין ומסוכר.

אם אתם רוצים לנסות צום מיצים, באפשרותכם להירשם לאחת מסדנאות המיצים הרבות שקיימות בשוק, להתנתק למספר ימים ולנקות את הגוף. אם אתם רוצים לשלב את הצום בשגרה שלכם, אתם יכולים להירשם לשירות מיצים עד הבית, כמו זה שמציעים ב"אומינה". אם שאלתם את עצמכם, התכנית "ניקוי גוף עמוק", שמכילה מיצים אורגנים מירקות, פירות ומזונות על, עולה 1,100 שקלים לשלושה ימים. פרטים נוספים תוכלו למצוא בחוברת ההדרכה של החברה.

איך מכינים את הגוף לקראת ניקוי רעלים?