שאלו את עצמכם, איזו מחלה או מצב בריאותי הכי מפחידים אתכם? אם התשובה היא עיוורון, אתם לא לבד. לפי מחקר שנערך לאחרונה בידי חוקרים מאוניברסיטת ג'ון הופקינס בארצות הברית, בו נסקרו מעל ל-2,000 בני אדם, נמצא כי הדבר שרובם חוששים ממנו יותר מכל הוא לאבד את מאור עיניהם.
לאחר עיוורון, המצבים הבריאותיים שמפחידים את האמריקאים ביותר הם מחלת האלצהיימר, סרטן, איידס או HIV, מחלות לב ודלקת מפרקים שגרונית - לפי הסדר הזה (התוצאות נמצאו עקביות למדי בקרב קבוצות גזעיות שונות).
עוד בנושא:
זאת המחלה שגוזלת את מאור עיניו של אביחי מהאח הגדול
מחקר: האם פעילות גופנית יכולה למנוע עיוורון?
הפרי הזה יכול לעזור לכם לשמור על הראייה
ממצאי הסקר מאששים ממצאים של סקר דומה שנערך לפני כשנתיים בבריטניה, בו נמצא כי 44 אחוזים מלמעלה מ-2,000 הנשאלים פחדו לאבד את מאור עיניהם יותר מכל דבר אחר, כולל נכות שתרתק אותם לכיסא גלגלים. לפי אותו סקר, 53 אחוז מהנשאלים ענו שאובדן מאור עיניהם ישפיע על חייהם יותר מכל מצב בריאותי אחר משום שהדבר עשוי לגרום להם לאבד את עצמאותם ומקום עבודתם.
"אנשים שמאבדים את ראייתם נאלצים להתמודד עם טווח של רגשות הלם, כעס, עצב ותסכול, דכאון ואבל", נמסר בתגובה לסקר הבריטי לאחר יציאתו מארגון "פעולה עבור עיוורים" הבריטי. "אנשים עם ליקויי ראייה הופכים למבודדים חברתית וסובלים מדיכאון. הם חרדים לגבי מגוון של נושאים נפילות, בלבול בתרופות, אובדן עבודה ועוד".
"אחד הדברים החשובים שצריך לקחת מהסקר הזה הוא החשיבות במעקב ועריכת בדיקות עיניים שגרתיות לפחות פעם בשנתיים, אם לא פעם בשנה", כתבו החוקרים ממכון העיניים באוניברסיטת ג'ון הופקינס. "ניתן לטפל ביעילות בלא מעט מצבים שעשויים לגרום לעיוורון, אם מאבחנים אותם מספיק מוקדם ובכך להפחית או אף למנוע את הפגיעה בראייה", הוסיפו.
לפי נתוני האגודה האמריקאית לעיוור, כ-23.7 מיליון אמריקאים סובלים מעיוורון חלקי או מלא נכון לשנת 2015, ומספר זה צפוי להכפיל את עצמו עד שנת 2050, לאור הזדקנות האוכלוסייה והגידול בשיעורן של מחלות שעלולות לגרום לאובדן ראייה.
פקחו את העיניים: המחלות שפוגעות בראייה
אז אילו מחלות יכולות לגרום לעיוורון עם הזמן? ניוון מקולרי גילי הינו מצב של התנוונות של אזור מצומצם ברשתית העין המכונה מקולה, בו מרוכזים תאים האחראים על ראייה של פרטים מדויקים. בעקבות הניוון, הראייה נעשית מטושטשת (אך לא מגיעה לכדי עיוורון מוחלט). תופעה זו היא הסיבה העיקרית לירידה בראייה אצל קשישים בעולם המערבי (וגם אצלנו בישראל). היא מופיעה בגילאים מאוחרים ועשויה להיות מושפעת גם מעישון.
.
מבחינת הטיפול, בחלק מהמקרים ניתנות זריקות לעין כדי למנוע גידול בלתי מבוקר של כלי הדם מתחת לרשתית, לספוג נוזלים שהצטברו מתחת למקולה ולהפחית את ההרס במרכז הראייה. מה ניתן לעשות כדי להפחית את הסיכויים ללקות בה? להפסיק לעשן, לאכול ירקות ירוקים עליים ולהרכיב משקפי שמש.
מצב נוסף שעלול לגרום לאובדן ראייה עם הזמן נקרא רטינופטיה סוכרתית, שהיא תוצר לוואי של מחלת הסוכרת. מדובר בהפרעה ברשתית המתפתחת בדרך כלל בהדרגתיות, כאשר בתחילתה נגרמת פגיעה קלה בכלי הדם, התרחבות של הדפנות שלהם ודליפת נוזלים לתוך רקמת הרשתית. הדבר עשוי לגרום לבצקת שמובילה לירידה הדרגתית בראייה לאורך שנים, או לדימום בזגוגית העין וברשתית, העלול לגרום לאובדן ראייה חלקי או מלא.
הדרך היעילה ביותר להימנע ממצב זה לשמור על רמות גלוקוז מאוזנות בדם, באמצעות תרופות או איזון תזונתי והתעמלות. יש לבדוק באופן שגרתי את רמות הגלוקוז בדם, לטפל במקרים של לחץ דם גבוה ולהימנע מעישון.
גלאוקומה היא מצב נוסף שגורם לאובדן ראייה. היא מתבטאת בלחץ תוך-עיני מוגבר, פגיעה בעצב הראייה ובשדה הראייה, כאשר ישנה הפרעה בזרימת נוזל הלשכה (aqueous humor) בעין (בעין בריאה הנוזל מזין את הרקמות בחלק הקדמי של העין). ההפרעה בניקוז מעלה את כמות הנוזל בעין ומגבירה את הלחץ התוך-עיני. אנשים בסיכון גבוה ללקות בגלאוקומה הם קשישים מעל גיל 65, אנשים הסובלים מסוכרת וממחלות מערכתיות אחרות ובעלי היסטוריה משפחתית של גלאוקומה.
הפגיעה בראייה מתבטאת בירידה בהסתגלות במעבר בין חושך לאור, טשטוש בראייה, הילה בצבעי הקשת מסביב למקורות אור וצמצום ופגיעה בשדה הראייה. לא ניתן לרפא גלאוקומה, אך כדי לטפל בה ולהפחית את הלחץ בעין ניתן לרוב טיפול תרופתי להורדת הלחץ התוך-עיני. במקרים מסוימים ניתן לפתוח פתח ניקוז לנוזלים באמצעות לייזר, ובמקרים אחרים מותאמים לחולים עזרי ראייה אופטיים, וישנו צורך גם בהדרכה שיקומית.
לבסוף, אחד המצבים המזוהים ביותר עם אובדן ראייה הוא קטרקט, המתפתח כשהעדשה בעין מאבדת את שקיפותה ונעשית עכורה. העכירות משבשת את מעבר קרני האור לרשתית ופוגעת כך בראייה. זהו תהליך טבעי מהזדקנות, שיכול להיגרם גם מסיבות נוספות, כמו פגיעה ישירה בעין, שימוש ממושך בתרופות מסוימות (למשל, הסטרואיד קורטיזון), חשיפה לקרינה חזקה וחום גבוה או מחלות שונות כגון סוכרת. ישנה גם צורה מולדת של קטרקט אצל תינוקות וצעירים, אך ברוב המקרים מדובר בתוצר של הזדקנות העין.
אפשרויות הטיפול בקטרקט כוללות הוצאת העדשה העכורה בניתוח והשתלת עדשה מלאכותית במקומה, התאמת עדשות מגע או משקפיים מיוחדים. לרוב, הטיפול הוא כירורגי כדי למנוע נזק מצטבר בעין, כשהבעיה מתחילה לפגוע באיכות החיים של המטופל. כדי למנוע או להאט את התפתחות הקטרקט יש להגן על העיניים מנזקי השמש, לא לעשן, להרבות באכילת פירות וירקות ולשמור על רמות סוכר נמוכות.