קטרקט הוא אומנם הסיבה המובילה לעיוורון בעולם המערבי, אך בעוד היכולת לטפל במחלת העיניים רק הלכה והשתפרה במרוצת השנים, היכולת להשפיע על ההתפתחות והמניעה שלה כמעט ולא התקדמה. מחקר שוודי חדש, בחן ומצא כי רמות גבוהות של פעילות גופנית לאורך זמן עשויות להפחית את הסיכון להתפתחות קטרקט בגיל מאוחר יותר בחיים, מה שעשוי להציל את הראייה של מיליוני אנשים.
קטרקט הוא תהליך שיוצר שכבה אטומה על עדשת העין שגורמת לעיוורון חלקי או מלא. המקור הלטיני של המילה פירושו "מפל", משום שהחוקרים בעולם העתיק שתיארו לראשונה קטרקט דימו את הלובן, לקצף של מים במפל. לרוב הטיפול בקטרקט הוא טיפול ניתוחי באמצעות שיטות מיקרו-כירורגיות מודרניות לאחר השתלת עדשה, מה שלרוב יכול להציל את הראייה.
כדאי להתחיל להתעמל בגילאי 20
המחקר החדש שהתפרסם בירחון הידוע לרפואת עיניים OPHTALMOLOGY עקב אחר למעלה מ-50 אלף גברים ונשים בגילאי 45 עד 83 שמילאו שאלונים שסקרו את מידת פעילותם הגופנית ואשר היו תחת מעקב רפואי לאורך 12 שנים. במהלך התקופה פיתחו 11,580 מקרב הנחקרים קטרקט.
המשתתפים שהיו פעילים ביותר גופנית היו בסיכון נמוך ב-13 אחוזים בהשוואה למי שלא היה פעיל גופנית, לפתח קטרקט. החוקרים הגיעו למספרים הללו לאחר ניטרול גורמים משפיעים אחרים כדוגמת צריכה ירקות ופירות, שימוש בתוספים נוגדי חמצון וצריכת אלכוהול, כדי לבחון את התרומה היחסית של הפעילות הגופנית. בנוסף, פעילות גופנית ענפה יותר שבוצעה לטווח ארוך, ובעיקר כאשר החלה בעשור השלישי לחיים, הוריד את הסיכון לקטרקט ב-24 אחוזים בהשוואה לרמות נמוכות של פעילות.
המשתתפים במחקר ענו על שש שאלות שונות על הרגלי פעילות וחוסר פעילות גופניים בשנה הקודמת בתחילת המחקר, כולל סוגי הפעילות הספציפיים והזמן המושקע בפעילויות. כאשר החוקרים בחנו פעילויות ספציפיות, הם מצאו כי הליכה או רכיבה על אופניים של 60 דקות ביום ומעלה הובילה לירידה בסיכון לקטרקט של 12 אחוזים בהשוואה למי שלא הולכים או לא רוכבים על אופניים. עיסוק שדורש עבודה פיזית הוריד את הסיכון לקטרקט ב-16 אחוזים בהשוואה לעיסוקים שמבוצעים בעיקר בישיבה. בנוסף, אנשים שנחו 6 שעות ומעלה במהלך היום, היו בסיכון גבוה ב-27 אחוזים לפתח קטרקט לעומת אלה שנחו שעה ביום.
מספר מנגנונים אפשריים יכולים להסביר את הקשר המעניין שבין פעילות גופנית וסיכון לקטרקט כולל עלייה ברמות של נוגדי חימצון, ירידה במדדי דלקת ומניעה של עמידות לאינסולין שעומדת בבסיסה של סוכרת מסוג 2 אשר כולם מושפעים לטובה תחת פעילות גופנית. יתרה מזאת, פעילות גופנית גם יכולה להיות סמן לאורח חיים בריא באופן כללי.
במחקר קודם, שפורסם בשנת 2009, נמצאו ראיות לכך שנוגדי חמצון מסייעים במניעת היווצרות קטרקט. בנוסף, השמנת יתר, שקשורה לחוסר פעילות גופנית ולמדד מסת הגוף (BMI) גבוה, נקשרה גם כן לסיכון גבוה יותר לקטרקט. כעת, ממצאי המחקר מצביעים על כך שפעילות גופנית ענפה, במיוחד לאורך זמן, ובעיקר הליכה, רכיבה על אופניים או עיסוק בעבודה פיזית, עשויים להיות קשורים לירידה בסיכון לקטרקט הקשור לגיל. מהצד השני, חוסר פעילות גופנית עלול להגביר את הסיכון לחלות במחלה.