זה מה שקובע מה תהיה המילה הראשונה של התינוק

המילה הראשונה של תינוק היא רגע מרגש ומשמח, שהוא גם מקור ללא מעט תסכולים. רוב האמהות יספרו (במידה לא מבוטלת של עלבון) שהמילה הראשונה שהילדים שלהן אמרו היתה "אבא". ומי שיבקש לנחם את האמהות ולתבוע את עלבונן יאמר אולי שהמילה אבא מכילה הברות קלות יותר להגייה עבור תינוקות וזו הסיבה שתינוקות רבים בוחרים לחנוך בה את שפתם. אבל מה באמת קובע מה תהיה המילה הראשונה של תינוק?

עוד בנושא:
לומדים בחדר המשחקים: כך תפתחו את השפה של הילד
דיבור ילדותי או ליקוי שפה: מתי פונים לקלינאית תקשורת?
שפת התינוקות: כך תהפכו את התינוק שלכם לחכם יותר

מדובר בשאלה מדעית שמטרידה חוקרים זה זמן רב, ונותרה ללא מענה. הרי, זה לא שאפשר לראיין פעוטות ולבקש מהם שיסבירו את עצמם. או שכן? זה פחות או יותר מה שניסו אליזבת קלרקין, חוקרת מאוניברסיטת אינדיאנה, ועמיתיה לעשות. החוקרים חיברו מצלמות קטנות לראשם של תינוקות ותיעדו את כל מה שהם רואים בזמן ארוחה. הניסוי כלל 8 תינוקות בגילאי 8-10 חודשים, שתועדו במהלכן של 147 ארוחות. החוקרים גילו שהמילים שלהן הסיכוי הגדול ביותר להיות "מילים ראשונות" של תינוק, הן מילים נפוצות יותר. ואכן, מסקנות הניסוי העלו ששבעה פריטים היו מעורבים ב-33 אחוזים מכל "תקריות האובייקט" בחווית האכילה של התינוקות.

החוקרים הסבירו זאת באמצעות תיאוריה שהם מכנים "היפותזת החדירות" (Pervasiveness Hypothesis), שאלה עיקריה: "מנקודת מבטו של התינוק, סצינות הארוחה האינדיבידואליות עמוסות באובייקטים שנמצאים בטווח ראייה. אולם, מעבר לסצינות, בגוף ההתרחשויות עומד סט מוגבל של אובייקטים שתמיד נוכח... הדומיננטיות של קטגוריות אובייקטים בודדות משפיעה על מוחותיהם של הנבדקים באופן שגורם להם לנסות ולעקוב אחר הקשר ביניהם ובין מילים שהם שומעים".

במונחים קצת פחות טכניים, מסבירה קלרקין שבני האנוש הזעירים הללו למעשה לומדים לחלק את העולם שהם רואים לקטגוריות קונספטואליות עוד לפני שהם מתחילים לדבר. והדברים שהם מרבים לחשוב ולהרהר בהם (בדרכם הילדותית והלא בשלה), הם אלה שמופיעים בתדירות הגבוהה ביותר בספרה הוויזואלית שלהם. בהמשך, אותם אובייקטים שמרבים להעסיק את מחשבתם נפלטים מפיהם החוצה בצורה של ברבורים ודיבורי תינוקות, עד שהם מתגבשים בסופו של דבר למילים הראשונות שלהם.

המחקר של קלרקין ועמיתיה סובל מכמה מגבלות ראויות לציון, הראשונה שבהן היא שעד כמה שהרעיון לחבר מצלמות לראשי פעוטות בזמן ארוחות הוא חמוד, דרוש מידע נוסף ונתונים שייאספו במהלך תרחישים שאינם מערבים אוכל. גם קבוצת המחקר, שמנתה כאמור 8 תינוקות, היא קטנה מכדי לבסס עליה קביעות משמעותיות, משום שהמסקנות יכולות גם להיות מה שמכונה "רעש סטטיסטי" (נתונים אקראיים שאינם בעלי חשיבות או משמעות של ממש). אבל גם בהתחשב בכל הסייגים הללו, מדובר במחקר נוסף שמצביע על כך שתינוקות – גם כאלה שעדיין אינם מדברים, הם הרבה יותר חכמים ממה שהם נראים.