דיבור ילדותי או ליקוי שפה? מתי פונים לקלינאית תקשורת

בשנות הדיבור הראשונות ילדים רבים מפגינים ליקויי דיבור מסויימים, כמו למשל קושי בביטוי צלילים מסויימים, החלפת עיצורים ועוד. בנוסף לכך, התפתחות תקינה של דיבור ושפה אינה משהו שקורה ביום אחד ולכן היא נמדדת על טווח, ולא על מדדים ספציפיים. מסיבות אלה הורים לא תמיד יודעים מה מצדיק פניה לאבחון וטיפול מקצועי על ידי קלינאית תקשורת.

הדרך לקלינאית התקשורת עוברת לרוב דרך הפניה מרופאי ילדים ומשפחה, אחיות טיפות חלב, או גורמי חינוך. פעמים רבות בעיות בשפה או בתקשורת הן תוצאה של בעיית שמיעה. לכן, יש להפנות את הילד, בראש ובראשונה, לבדיקת שמיעה, על מנת לוודא ששמיעתו בתחום הנורמה, או לטפל בירידה בשמיעה – אם הבדיקה תעלה ממצא כזה. הסיבות להפניה לקלינאית תקשורת מגוונות: קושי בהתפתחות השפה והדיבור, קושי תקשורתי, שיבושי היגוי ומובנות דיבור ירודה, גמגום, קושי באכילה או בבליעה, צרידות ועוד.

להלן מספר דוגמאות לסימנים שכיחים שעשויים להצדיק פניה לאבחון קלינאית תקשורת וצורך בהתערבות טיפולית:

אין מלמול
אין חזרה על רצף הברות
אין תקשורת בעזרת קולות ו/או אין תגובות לקולות
אין הצבעה או ג'סטות או הבנה שלהן
אין תגובה לדיבור

אין תגובה לפניות אליו
אין הבנה של שאלות פשוטות
אין מילוי הוראה פשוטה / הצבעה על חפץ נפוץ / איבר גוף בתגובה לבקשה
אין חיקוי מילים
אין מילים בודדות משמעותיות או שהילד מביע מילים בודדות מעטות
הפעוט אינו שומר על קשר עין עם אדם אחר

אין הרחבה מתמדת של אוצר מילים
אין צירופים דו-מיליים
הפעוט אינו עונה על שאלות פשוטות
אינו שואל שאלות
אובדן של מיומנות שפתית בכל גיל

קושי בהבנת מסר מילולי, הילד זקוק להבהרות לא מילוליות
אי מענה לשאלות "מה", "מי", "כן/לא"
הילד חוזר על דברי האחר במקום לענות
שימוש במילים בודדות
מיעוט מבעים רב-מיליים
הילד אינו דורש תגובה מהמאזין, אינו שואל שאלות.
אינו יוזם שיחה

אוצר מילים מצומצם בהשוואה לבני גילו
קושי בביצוע הוראות פשוטות ו/או מענה לשאלות פשוטות.
הילד חוזר על חלקי שאלות או הוראות, אך לא עונה או מבצע.
הילד מתקשה לענות על שאלות בסיסיות כמו "מי, "איפה" ו"מה".
הילד אינו מביע עצמו במשפטים שלמים.

סיבה נוספת שבעטיה מגיעים ילדים לאבחון היא דיבור לא מובן. הילד הצעיר לומד להשתלט על מערכת ההגייה בהדרגה, ולעתים קיים קושי להבין ילדים צעירים מכיוון שמערכת הצלילים שלהם עדיין אינה מאורגנת כמו אצל המבוגר. בהיבט הזה קיימת שונות רבה בין ילדים, אך ניתן לומר כי מובנות הדיבור לאנשים הקרובים לילד צרכיה להיות פחות אות יותר, בגיל שנתיים בין 50-75% מהזמן ובגיל 3 שנים, בין 75-100% מהזמן.

מובנות הדיבור לזרים צריכה להיות:
בגיל שנה – 25% מהדיבור מובן לזרים.
בגיל שנתיים – 50% מהדיבור מובן לזרים.
בגיל 3 שנים- 75% מהדיבור מובן לזרים.
בגיל 4 שנים- 100% מהדיבור מובן לזרים.

גם העובדה שכיום ילדים רבים מוצצים מוצץ עד גיל מאוחר ורגילים לדבר עם מוצץ בפה, עלולה להסתיים בטיפול אצל קלינאית תקשורת. הרגלים אלה עשויים להשפיע לרעה על יכולתם להפיק דיבור מובן ולכן יש צורך לגמול אותם מהמוצץ ובייחוד להימנע מדיבור עם מוצץ בפה מוקדם ככל האפשר. אם הילד אינו נגמל בעצמו מהמוצץ בין גיל 2-4 שנים, מומלץ לעודד גמילה.

הטיפול בילד מתוכנן בהתאם לתוצאות האבחון ומתבצע בהתאם למטרות הטיפוליות שנקבעו, מסבירות אסנת סולנברגר ויעל בן מאיר, קלינאיות תקשורת. הטיפול מתוכנן כך שיכלול אימון חוזר (mass practice) ואימון תוך כדי פעילויות שונות (distributed practice), והוא מתקיים באווירה נוחה ומהנה בעזרת גירויים שונים ומשחקים. ההורים שותפים בבניית תכני הטיפול, בהתאמת המטרות לצרכים בבית ובאופן העבודה בבית בהתאם ליכולות שלהם ושל הילד.

סולנברגר ובן מאיר מדגישות כי יש לפנות לקלינאית תקשורת בכל מקרה של אובדן מיומנות שפתית בכל גיל. במקרים של חשד לקושי בתקשורת ו/או בשפה מומלץ גם להפנות לבדיקת רופא במכון להתפתחות הילד.

אסנת סולנברגר ויעל בן מאיר הן קלינאיות תקשורת במחוז שרון שומרון של כללית