מתקשים להשלים משפט: למה אנשים מגמגמים?

תארו לכם שכל סיטואציה שבה אתם נדרשים להציג את עצמכם, להזמין מנה במסעדה או לענות על שאלה פשוטה כמו "מה השעה?" הופכת לאתגר משתק שלעתים לוקח נצח – זוהי מציאות יומיומית עבור אנשים עם גמגום. בישראל חיים 80,000 מגמגמים – נתון המהווה אחוז אחד מהאוכלוסייה.

גמגום היא הפרעה בתקשורת הנובעת מהפרעה בשטף הדיבור והיא יכולה להשפיע באופן מהותי על יכולתו של המגמגם לתקשר במצבי מפתח שונים. אדם מגמגם הוא אדם נורמטיבי לחלוטין, עם יכולות קוגנטיביות, מוטוריות, רגשיות כמו כל אדם אחר. על אף שזה נשמע כמו דבר מובן מאליו, מסתבר שזה לא תמיד כך - במיוחד כשאנשים ניצבים מול אדם שמאדים ומעוות את כל פניו כדי להוציא מילה מפיו.

למרות שישנם מגמגמים שחיים חיים נורמליים, מפתחים קשרים אישיים ומצליחים בעבודה ובחיים, לרבים ההפרעה גורמת להסתגר בתוך עצמם, ולקוות שאיש לא יפנה אליהם כדי שלא יצטרכו לדבר. במקרים הקשים והקיצוניים, יש גם מי שיעמידו פנים שהם אילמים.

הסיבה לכך היא שהגמגום מלווה לעיתים רבות בצלילים מוזרים או עוויתות בפנים, ואלה גוררים תגובות שליליות מהסביבה, שמביכות ופוגעות באדם המגמגם. תגובות אלו יכולות להוביל גם לבעיות פסיכולוגיות, שלעיתים מלוות את האדם גם אם שיפר משמעותית את שטף הדיבור או הפסיק לגמגם.

עד היום לא נמצא הסבר מדעי או רפואי אחד מובהק לגמגום, וישנם מספר גורמים המיוחסים לתופעה:

1. גורם נוירולוגי: בהתבסס על מחקרים אחרונים, גמגום הוא הפרעה בשטף התקשורת ובתיאום בקישורים הנוירולוגים במוח, השולטים על דיבור. אצל חלק מהאנשים המגמגמים ניתן להבחין בהבדלים נוירולוגים, בדרך בה הם מעבדים דיבור ושפה.

2. התפתחות הילד: מחקרים מראים שהגדילה של המוח, בהקשר של ייצור מערכת קישוריות נוירולוגיות אצל ילדים קטנים, גדול בקצב גבוה מאוד, מאשר בשלבים אחרים בחיים. קצב הגדילה הזה יכול ליצור חוסר יציבות בדיבור, שמתבטא בגמגום. בנוסף, מחקרים מראים שילדים עם בעיות תקשורת אחרות, סביר שיפתחו גם גמגום.

3. גנטיקה: מחקרים רבים לאחרונה שמים דגש על המרכיב הגנטי, במטרה למצוא גן שאחראי לגמגום, שיפתח אפשרויות טיפוליות חדשות בעתיד. המחקר הגנטי בהקשר של הגמגום נראה מבטיח, אבל עדיין לא מספיק כדי לחשוב על אפשרויות טיפול. ממצאים מראים שלכ- 60% מהמגמגמים יש היסטוריה של גמגום במשפחה.

כך או כך, רוב התיאוריות מצביעות על קשר בין היבטים התפתחותיים שונים לגמגום. בניגוד לסברה שהיתה נפוצה בעבר, ידוע כיום כי ההפרעה לא נגרמת ממקור רגשי. גמגום הוא אם כן, הפרעה בעלת אופי משתנה ולא צפוי. הסובלים ממנה עשויים לגמגם יותר במצבים מסויימים ופחות באחרים. שונות זו מהווה חלק מהמיסתורין האופף את תופעת הגמגום, וכמו כן אחד מהקשיים העיקריים בהתמודדות עמה.

סימנים ראשונים לגמגום ניתן לאתר כבר בגילאי הגן. ברוב המקרים סימנים אלו חולפים, אך חלקם יתבררו כגמגום של ממש, שילווה את הילדים גם בבגרותם. עם זאת, אין דרך כיום לחזות אילו מהילדים יפתחו דיבור שוטף ואלו ימשיכו לגמגם.
כדי להבטיח שהילד יפתח יכולות תקשורתיות טובות גם בטווח הארוך (במקרים מסויימים בצד הגמגום).יש צורך בביצוע הערכות מוקדמות, אבחון וטיפול מוקדם.

ישנם מספר טיפולים שמבטיחים למגמגמים הקלה בדיבור, אבל בעקבות הסיבות הרבות וחוסר הידיעה לגבי מקור הגמגום, הטיפול עשוי לעזור לחלק, בעוד שלאחרים – ובמיוחד למקרים הקשים יותר הוא לא יועיל.

טיפולי דיבור אצל קלינאי תקשורת יכולים לסייע לילדים מגמגמים לתקשר בקלות רבה יותר ובאופן אפקטיבי. אולם, אין "תרופות פלא" מיידיות, ופתרונות מהירים לרוב לא מחזיקים מעמד זמן רב. טיפול מוצלח הוא טיפול שמאפשר תהליך של שינוי לאורך זמן - הילד לומד לנהל את דיבורו ולבצע שינויים חיוביים לטווח הארוך.

במצבים בהם דפוס הגמגום התקבע - מטרת הטיפול היא לא רק לשפר את שטף הדיבור, אלא גם מניעת רגשות שליליים ביחס לגמגום והתנהגויות הסתרה של הגמגום. פירוש הדבר הוא שגם כשהילד לא מדבר באופן שוטף הוא עדיין יכול לדבר באופן חופשי ולבטא את רצונו.

בשיחה עם אדם מגמגם, קשה לדעת לעיתים מהי הדרך הנכונה והטובה ביותר להגיב, ואכן מאזינים שוטפים רבים מדווחים על חוסר נוחות וביטחון באשר לאופן התגובה המתאים.

אנשים מגמגמים בצורות ואופנים שונים. חלק מהמגמגמים חוזרים על הברות, אחרים מאריכים צלילים או נתקעים בדיבורם (חווים רגעים קצרים של חוסר יכולת להפיק צליל). מספר סוגי הגמגום - כמספר האנשים המגמגמים.

גמגום משתנה בסיטואציות וזמנים שונים. בחלק מהימים קל יותר לדבר באופן שוטף ובאחרים זו משימה קשה במיוחד. לא תמיד ניתן להסביר מדוע אדם מגמגם יותר בזמן נתון ופחות באחר. יחד עם זאת, גמגום כן מושפע ומשתנה בהתאם לסיטואציות שונות, וקיימת הזנה הדדית בין מתח לגמגום.

השלמת משפטים ומילים לרוב לא תעזור. המגמגם יודע את שברצונו לומר, אך מתקשה לעשות כן. גם אם כוונתכם טובה, ניסיונות להשלים את דבריו עלולים להגביר את הלחץ בו הוא נתון.

שמרו על קשר עין והימנעו מלהיראות חסרי מנוחה, נבוכים או מודאגים. המתינו בסבלנות עד לסיום הדברים, השתדלו לנהוג כ"מאזינים טובים" ולהקשיב הקשבה פעילה (למשל על-ידי הנהון ושמירה על קשר עין).

הימנעו ממתן עצות, דוגמת: "האט", "תנשום", "הירגע". מדובר בעצות פשטניות למצב מורכב למדי.

תנו לאדם המגמגם לדעת על ידי התנהגותכם, שאתם מאזינים לתוכן דבריו ולא לאופן אמירתם.

השבוע מציינים בארגון אמב"י - ארגון מגמגמים בישראל, את שבוע המודעות לגמגום במספר פעילויות שונות.