חדשות רעות לסובלים מבעיות עיכול? חוקרים מדנמרק הציגו אתמול ממצאים מקדימים ממחקר לפיהם נטילת תרופות לטיפול בצרבות, כמו אומפרודקס ולוסק הפופולריות, העלו את הסיכון ללקות בשבץ. המחקר מתבסס על נתונים שנאספו מיותר מ-200 אלף בני אדם הסובלים מבעיות עיכול כגון צרבת וריפלוקס קיבתי-ושטי.
"בעבר, התרופות הללו נחשבו לבטוחות וללא תופעות לוואי משמעותיות", אמר ד"ר תומס שסטד, מוביל המחקר. "המחקר הזה מעלה שאלות נוספות לגבי בטיחותן הקרדיווסקולרית (הקשורה ללב וכלי הדם)", הוסיף.
עוד בנושא:
איך מזהים שבץ מוחי ומה הסיכוי להחלים ממנו?
לא רק מסרטן: בשר אדום עלול לגרום לשבץ
הקשר המוזר בין חיסון נגד שפעת ומניעת שבץ מוחי
קבוצת התרופות המיועדות לאנשים עם בעיות עיכול מכונה מעכבי שאיבת פרוטונים (Proton Pump Inhibitors או בקיצור PPIs) והיא כוללת מלבד שתי התרופות האלה גם את התרופות נקסיום ולנטון. אותן תרופות מציעות טיפול במחלת הריפלוקס הקיבתי-ושטי, מפגעי כיב, דלקת שוחקת (erosive) של הוושט ומגוון תופעות לוואי, הנובעות כולן מחומציות יתר בדרכי העיכול העליונות, שמגיעה מהקיבה. התרופות הללו פועלות על ידי חסימתם של תאים המפיקים חומצה בדפנות הבטן.
"תרופות מקבוצת הPPI נקשרו בעבר עם פעילות בלתי תקינה של כלי הדם, בין היתר התקפי לב, מחלות כליה ודמנציה", אמר ד"ר שסטד. "רצינו לבדוק האם התרופות הללו מציבות סיכון לשבץ איסכמי, לאור השימוש הגובר בהן בכלל האוכלוסייה", הוסיף.
החוקרים מהקרן הדנית למחלות לב בקופנהגן מצאו כי בקרב אנשים הנוטלים בקביעות את התרופות הללו, הסיכון לחלות בשבץ איסכמי (הנגרם בעקבות קריש דם מקומי ומהווה 87 אחוזים מכלל מקרי השבץ) עלה ב-21 אחוזים לעומת כלל האוכלוסייה. הסיכון כמו כן עלה באופן משמעותי ככל שהתרופות ניטלו במינון גבוה יותר, וכי יש תרופות יותר בעייתיות מאחרות. שימוש קבוע בתרופות לוסק ואומפרודקס העלה את הסיכון ב-33 אחוזים והשימוש בנקסיום העלה אותו ב-50 אחוזים.
יחד עם זאת, גילו החוקרים כי אנשים הנוטלים מינונים נמוכים מאוד של התרופה לא הראו הבדל משמעותי באשר לסיכון ללקות בשבץ ביחס ליתר האוכלוסייה.
הממצאים הוצגו ביום שלישי בכנס השנתי של אגודת הקרדיולוגיה האמריקנית בניו אורלינס. יש להדגיש כי מדובר בהצגה של ממצאים ראשוניים וכי המחקר טרם עבר ביקורת עמיתים לקראת פרסום בכתב עת מדעי. כמו כן, המחקר הראה קשר סטטיסטי בין שימוש בתרופות והסיכון לללקות בשבץ אך לא הוכיח סיבתיות ישירה, קרי שהתרופות עצמן הן אלה שמעלות את הסיכון לשבץ.
החוקרים ניתחו את תיקיהם הרפואיים של 245,000 משתתפים דנים מחקר שגילם הממוצע היה 57. כולם סבלו מבעיה גסטרו-אנטרולוגית שאובחנה באמצעות תהליך של אנדוסקופיה, המנסה להתחקות אחר הגורמים לבעיות עיכול וכאבי בטן.
במהלך שש השנים שלאחר איסוף הנתונים, כמעט 9,500 מהנבדקים לקו בשבץ האיסכמי הראשון שלהם. החוקרים בדקו האם מקרי השבץ הללו ארעו בזמן שהחולים נטלו את אחת התרופות מקבוצת ה-PPIs. כמו כן, הם בדקו האם הנבדקים נטלו תרופות מקבוצה אחרת של תרופות נוגדות חומציות המכונות חוסמי H2, בהן פמוטידין וזנטק.
החוקרים מצאו סיכון מוגבר בקבוצה הראשונה של ה-PPIs ללקות בשבץ, אך לא בעקבות שימוש בתרופות מקבוצת ה-H2. הקשר החזק בין נטילת התרופות כמו לוסק ודומיה שמר על עוצמתו גם לאחר שהחוקרים ניטרלו גורמים אחרים שיכלו להעלות את הסיכון לשבץ ומחלות לב בקרב הנבדקים. הם לא סיפקו הסבר מדויק כיצד התרופות עשויות להשפיע על כלי הדם והלב, אך ד"ר שסטד שיער כי התרופות עשויות להפחית את שיעורם של ביוכימיקלים החשובים לתחזוקת כלי הדם.
הצריכה באוכלוסייה - מעבר לצרכים
פרופ' אלכס פיש, מנהל המכון הגסטרואנטרולוגי בבית החולים סורוקה שבבאר שבע, מדגיש כי יש להתייחס לתוצאות הראשוניות שהוצגו בזהירות והצביע על הבעייתיות בהסקת מסקנות ממחקר זה לאור מגבלותיו.
"זהו מחקר שאינו בודק סיבה ותוצאה אלא קורלציה (חוזק של קשר בין שני משתנים) ויש למחקרים אלה טבע מוטה מאחר ויש הרבה משתנים מתערבים שעשויים לגרום לבלבול. יכול להיות, למשל, שאצל אנשים שמקבלים את התרופות הללו יש נטייה גדולה יותר לפתח מחלות כלי דם ולב", הסביר פרופ' פיש בשיחה עם וואלה! בריאות.
הוא מוסיף כי לא מעט אנשים נוטלים את התרופה כדי למנוע נזקים של אספירין ופלוויס (תרופה המיועדת למניעת היווצרות קרישי דם), כך שהם מועדים מלכתחילה לפתח את המחלות הללו. "יש דיון בשנים האחרונות על האינטרקאציה בין התרופות הללו וזה נושא שעדיין נדון," אמר פרופ' פיש.
מלבד זאת, כאמור, מדובר בממצאים ראשוניים ולכן לדברי פרופ' פיש, אין סיבה לרוץ לרופא בדאגה. הוא הוסיף כי יש צורך בפרטים נוספים על האוכלוסייה שעליה התבסס המחקר ואמצעי הבקרה שהופעלו, וכי יש לעקוב אחרי תוצאות מחקרים עתידיים כדי להסיק מסקנות יותר נחרצות.
יחד עם זאת, מוסיף פרופ' פיש כי יש להיזהר במינון ובמשך הזמן בו נוטלים את התרופות ולהיות תחת פיקוח רפואי, כמו במקרה של כל תרופה, שכן יש לטעמו שימוש יתר של התרופות באוכלוסייה.
"בתרופות מהסוג הזה שמורידות את החומצה, יש שימוש יתר בקרב אנשים שלא תמיד צריכים אותן. הצריכה שלהן באוכלוסייה היא הרבה מעבר לצרכים, לעתים מדובר ברופאים שרושמים אותה יתר על המידה או בנטייה להמשיך ולקחת את התרופה מכוח האינרציה לפרק זמן ממושך", אמר.
"אנשים שסובלים מקיבה רגישה יכולים להפיק תועלת מסוימת מהתרופות הללו, אבל חלקם לא מפיקים מהן תועלת, אבל מדובר בבעיה כרונית ולא מוצאים פתרונות אחרים אז לא מעט חולים ממשיכים לקבל את התרופות הללו לתקופות ארוכות, ולפעמים ללא הצדקה כי זה לא מועיל", הסביר פרופ' פיש. יש אנשים שסובלים מריפלוקס קיבתי-ושטי ובעקבות התרופות משתפרת איכות חייהם פלאים אבל צריך להקפיד על השגחה רפואית לגבי זמן ומינון השימוש.
"התועלת עולה על הנזק"
"תמיד צריך לקחת את המינון המינימלי שיכול להועיל במצבים האלה, וזה נכון לכל מחלה. כמו כן, אורח חיים בריא, כולל שינוי בתזונה וירידה במשקל בהחלט יכול לסייע למצבים האלה. אבל לפעמים גם ישנם מצבים קשים יותר שמצריכים טיפול תרופתי", הוסיף.
"ממה שידוע עד כה בכל זאת התועלת עולה על הנזק הפוטנציאלי ובעתיד נהיה פתוחים לקרוא ולראות האם הנתונים שמופיעים פה אכן יש להם בסיס, לשם כך צריך לראות עבודות נוספות בנושא בעתיד", סיכם.