קום כבר! כך תארגנו את הילדים בבוקר באופן יעיל

בסרטון: בוקר מתוק - האב שלימד את הרשת איך מארגנים שלישיה

נגמר החופש הגדול, נגמרו החגים. השגרה חזרה, ואיתה חזר גם הצורך להתארגן עם הילדים בבוקר ולעמוד בזמנים. כולנו היינו רוצים בקרים רגועים ושלווים, כאלה שבהם אנו מתעוררים בכיף למציאות שבה הילדים קמו, התלבשו, התארגנו, כולל צחצוח השיניים ופיפי, ואפילו אכלו ארוחת בוקר. כל שנותר לנו זה לקום בעצמנו, להתארגן ולצאת לדרך מחויכים. המציאות, כך נדמה, טופחת על פנינו, וחזק.

"הבוקר זה זמן נוראי אצלנו", מספרת לי יעל, אם לשלושה ילדים בני ארבע, שש ותשע, "בכל בוקר יש אותו סיפור: הילדים לא רוצים לקום, וכשהם כבר קמים לוקח להם המון זמן להתלבש ולהתארגן. אנחנו מתעצבנים וצועקים עליהם, אבל לא נראה שזה מפריע להם. להיפך, הם נהיים איטיים עוד יותר, כאילו כדי לעשות לנו דווקא. הרבה פעמים אנחנו מדליקים להם טלוויזיה או שמים להם סרט באייפד ומלבישים אותם מולם. אנחנו יודעים שזה לא בסדר, אבל ממש מיואשים".

עוד בנושא:
שיחת נזיפה: הורים, תפסיקו לאחר עם הילד לגן
איזה פיכסה: האם מותר לקלל ליד הילדים?
הילדים שלכם לא באמת מתכוונים לזה כשהם מבקשים סליחה

יעל לא לבד. התארגנות הבוקר מהווה בבתים רבים מוקד של לחץ ומתח מדי יום. אצל חלק מהילדים המעבר משנת הלילה לבוקר, לדרישות שבו, לצורך להזדרז ולהתארגן, הוא מעבר קשה מאוד שיוצר הרבה קונפליקטים ומתחים מול ההורים, שבעצמם לחוצים וממהרים. גם ההורים הסבלניים ביותר מוצאים את עצמם בבוקר קצרי רוח, ממהרים להתרגז ולאבד את סבלנותם מול קשיי הילדים.

עם זאת, לא ניתן להימלט מהצורך להתארגן בצורה יעילה וזריזה בבוקר. התארגנות בוקר כזו חשובה לא רק כדי להימנע מאיחורים, אלא גם מפני שהיא מקנה לילד מיומנויות של התארגנות וסדר חשובות, שאותן הוא יצטרך כל חייו.

אבל מה עושים אם לילדים שלנו יש קושי אמיתי מול ההתארגנות התקתקנית הזו? איך בכל זאת אפשר לנסות להקל עליהם ועלינו, כך שנוכל להעביר את הבוקר בצורה סבירה וגם לצאת בזמן לעניינינו? הנה כמה נקודות חשובות:

מחקרים מצאו כי חסרי שינה מצטברים (הפער בין שעות השינה להן הילד זקוק בגיל מסוים לעומת שעות השינה אותן הוא ישן בפועל), ואפילו חסרים של 45 דקות בממוצע בכל לילה - משפיעים לרעה על כושר הריכוז ועל היכולת להתמודד עם תסכולים במהלך היום. בנוסף, קיים קשר ישיר בין בעיות שינה לבין בעיות התנהגות של ילדים. חסך בשינה גורם אפילו לסימנים של היפראקטיביות או להתנתקויות אצל ילדים כתוצאה מעייפות מצטברת.

מאוד שכיח לראות בגן את "הילדים העייפים": אלו שמפהקים כל הזמן, משפשפים עיניים, עצבניים וממהרים להתלקח, מנקרים במפגשים, לוקחים עמדה פאסיבית ומסרבים להשתתף בפעילויות ועוד. ילדים חייבים לישון מספיק שעות, ואלה ההנחיות של איגוד השינה הלאומי של ארה"ב:

1-3 שנים: 12 עד 14 שעות

3 עד 5 שנים: 11 עד 13 שעות

5-12 שנים: 10 עד 11 שעות ליום

12-18 שנה: 8 עד 9 שעות ביום

כדי להיות מסוגלים לנהל את הבוקר עם פחות עצבים ויותר רוגע, עלינו ההורים להיות מאורגנים ויעילים בבוקר. הדרך לעשות זאת היא לדעת בדיוק מה הבוקר דורש מאיתנו וכמה זמן עלינו להקצות לכל אחד מבני המשפחה על מנת לבצע כל משימה. כך נוכל לדעת כמה זמן באמת נדרש מאיתנו בבוקר להתארגנות, ונוכל להיערך ללא הלחץ של "אנחנו מאחרים".

איך עושים את זה? מומלץ להכין טבלה עם השמות של כל בני המשפחה. מתחת לכל שם ערכו רשימה של כל הדברים שהוא צריך להספיק בבוקר, וכמה זמן כל דבר לוקח. השתדלו להיות מציאותיים. אם אמור לקחת 10 דקות להלביש את הילד, אבל בפועל הוא בורח לכם או חולם לו בחדר וזה לוקח 20 דקות, כתבו 20 דקות. אם לוקח לילד 10 דקות להתעורר - הוסיפו את זה לטבלה. שימו לב שאם הורה מסוים צריך לעזור לאחד מהילדים לעשות משהו, הזמן הזה מופיע גם בטור שלו. הוסיפו סעיף "לוקח את הזמן" לכל אחד מבני הבית - של רבע שעה כי בכל זאת, מותר לפעמים רגע להשתהות בתוך תיקתוק הבוקר. חברו את כל הזמנים עבור כל טור.

עכשיו יש לפניכם מראה מדויקת של כמה זמן לוקח לכל אחד מכם להתארגן בבוקר. כתבו מתי כל אחד צריך לצאת מהבית כדי להגיע בזמן בצורה רגועה (לדוגמה: מתי נפתח הגן). הורידו מזמן היציאה מהבית של כל אחד מבני המשפחה את סך הזמן של כל הדברים שהוא צריך לעשות. וכך תדעו מתי יש להעיר כל אחד. עכשיו נשאר לכוון שעון מעורר, ולעמוד בזה, גם אם נאלץ לקום חצי שעה לפני השעה שהיינו רגילים לקום בה. ככה זה - בשביל שלווה צריך להקריב.

עוד משהו שכדאי לעשות: להכין כל מה שאפשר כבר בערב, כדי לעזור למחר בבוקר. לדוגמה: לישון עם "הבגדים של מחר" יכול בהחלט לחסוך הרבה זמן בבוקר אם אתם מאלה שלא נחרדים מהמחשבה, להכין כריכים ערב לפני, לסדר תיק ועוד.

שני דברים שכדאי לדעת על ילדים: חשוב להם לדעת מה הולך לקרות, כי זה עוזר להם להרגיש בטחון ושליטה במצב, והם אוהבים תחרויות. נצלו את שני הדברים הללו כדי להשיג שיתוף פעולה איתם בהתארגנות הבוקר. הכינו יחד איתם לוח התארגנות בוקר ושימו אותו במקום מרכזי בבית. זו יכולה להיות פעילות משותפת ומהנה של אחרי הצהרים, כשבחוץ מחשיך מוקדם ונהיה קריר וגשום.

פרטו לפרטי פרטים מה בדיוק אומר המונח "התארגנות בוקר" לדוגמה: קימה בבוקר, עשיית פיפי, צחצוח שיניים, שטיפת פנים, התלבשות וכדומה, כתבו וציירו כל אחת מהפעולות הנדרשות כך שיהיו ברורות לילדים. הילדים צריכים לפעול על פי התרשים ובכל פעם שביצעו משימה הם מזיזים דמות (רצוי תצלום שלהם) ושמים אותה על המשימה שסיימו. זה הופך את ההתארגנות למשחק, יותר מאשר למטלה, וניתן לנהל אותה כתחרות של בוקר: ילדים מול הורים, או כל ילד מנסה לשבור את השיא של עצמו.

כמו שסיפרה יעל, כך עושים הורים רבים - הטלוויזיה נדלקת איך שהבוקר מתחיל והילדים מתיישבים לידה. מהרגע הזה מתחילות צרות שונות החל ממצב זומבי של הילדים והצורך להלביש אותם מול הטלוויזיה ועבור להתקפי זעם, צרחות וסירוב להתנתק ממנה כשצריך. טוב זה לא עושה, לאף אחד.

לכן: אין מסכים - עד שמוכנים! אף אחד לא מתיישב מול הטלוויזיה, הטאבלט, הטלפון הנייד, המחשב וכל שאר זוללי תשומת הלב לפני שהוא לבוש, מצוחצח שיניים, עם נעליים ואחרי ששתה ואכל משהו. האחריות לזמן הפנוי שיהיה לילדים לצפות במסכים מועברת למעשה אליהם - ככל שיתארגנו בצורה מהירה ויעילה יותר כך יהיה להם יותר זמן מסך.

לפעמים נדמה לנו שברור לילדים שלנו בדיוק מה אנו מצפים מהם, וקשה לנו להבין למה הם לא מקיימים את ציפיותינו. התחושה שלנו אז היא, שהם עושים לנו דווקא. האמת היא, שבמרבית הפעמים לילדים כלל לא ברור מהן הציפיות ומה עליהם לעשות על מנת להגשימן ומאחר שהם בגילאים שבהם הם מרוכזים בעיקר בעצמם, הם לא יכולים לצאת מעורם ולעמוד בנעלינו. אם אנחנו רוצים מהם התנהגות מסוימת עלינו להיות מאד ברורים לעצמנו ולהם, מהי ההתנהגות הנדרשת ומה עליהם לעשות על מנת לקיים אותה.

נהלו שיחה רגועה וברורה עם הילדים, לא בזמני לחץ בבית אלא כשכולם נינוחים ושלווים והסבירו להם את התחושות שלכם מהתנהלות הבוקר. ההסברים חייבים להיות מועברים במסרים קצרים, חדים וברורים כגון: 'לא יוצאים מהבית בלי לשטוף פנים בבוקר'. אל תרצו לילדים, מפני שהם יאבדו קשב. הבהירו להם מה יקרה אם לא יעמדו בזה. בכל מקרה בסיום השיחה צריך להיות לילדים ברור לחלוטין שאין בכלל אופציה של אי שיתוף פעולה.

חשוב להבין את הקושי של הילד ולשנות את הפרשנות שלכם למעשים שלו. הוא לא עושה לכם דווקא ומטרתו בחיים היא לא לגרום לכם ולו לאחר. באמת קשה לו, מסיבותיו שלו, וכשאתם באים ממקום של אמפתיה, קל יותר לא להגיע למקום של כעס וקל יותר להשיג שיתוף פעולה.