אתם מקללים ליד הילדים שלכם? אם תשאלו את פרופסור בנג'מין ברגן, כדאי שתתחילו. ברגן, פרופסור באוניברסיטת סן דייגו, פרסם לאחרונה מאמר שקובע כי הורים יכולים לקלל ליד ילדיהם, בתנאי שהם עושים איתם תהליך של אימון והכוונה.
פרופסור ברגן טוען, שאין כל הוכחה מדעית לכך ששמיעת או אמירת קללות יומיומיות ליד או על ידי הילדים גורמות להם נזק ישיר. אין לו גם בעיה עם זה שילד יקלל את הוריו. עם זאת, הוא מודע לכך שילד שמסתובב בעולם עם פה מלוכלך יפגע במוניטין הטוב שלו ושל הוריו, ולכן הוא מציע שהורים שמקללים ליד ילדיהם ומאפשרים לילדיהם לקלל אותם, יעשו זאת לצד תהליכים של אימון הילדים.
לדברי פרופ' ברגן, הוא מנהל עם ילדיו דיאלוג כן על כך שיש מילים שזה בסדר להשמיע במקומות מסוימים, אבל לא באחרים. לטענתו, גם ילדים בני שנתיים יכולים להבין שיש מילים גסות, שאפשר לומר בבית בלי להיענש, אולם אמירתן במקומות אחרים תגרום לתגובות שליליות. בדיוק כפי שילד לומד שיש פעולות שזה בסדר לעשות באמבטיה או במשרדו של הרופא, ולא עושים אותן בכיתה או בחצר בית הספר, כך יכול ילד לסגל רגישות להקשר שבו נאמרות הקללות. בדרך זו הורים יכולים לעזור לילדיהם לפתח קשרים בריאים עם שפת האם שלהם, כולל מילים המאפשרות להם להביע את רגשותיהם החזקים ביותר.
מעניין, לא? מדהים לראות, שאין תחום אחד של ההורות כיום, שאינו מאותגר ושאינו מכיל בתוכו חילוקי דעות. נדמה, שאפילו בדברים הבסיסיים ביותר הורים לא יכולים יותר לסמוך על עצמם, כי תמיד יהיה איזה מומחה, שיגרום להם לפקפק בדרכם ובהתנהלותם עם הילדים. גם בנושא הזה של קללות: כשילד מקלל הורה, והבטן של ההורה מתהפכת בתוכו, ומאוד חשוב לו שזה לא יקרה שוב - בא מישהו ואומר: רגע, זה בסדר שהילד מקלל ולמה לא? תצטרף לחגיגה ותקלל בנוכחותו גם אתה.
אבל זה לא כל כך פשוט. הנה כמה דברים שאתם צריכים לזכור כשאתם שוקלים להתיר את חרצובות לשונכם ליד הילדים.
- בנושאים רבים בהורות, קשה לנו להציב לילדינו גבולות ברורים ומשמעותיים, שדורשים חינוך מתמשך, עקביות, עמידה על שלנו ולעיתים עימות עם הילדים, ומאד נוח למצוא כל מיני צידוקים פסיכולוגיסטיים, למה בעצם אפשר לוותר, לעצמנו ולילדים שלנו, על קוד התנהגות נאות. אבל גם אם גבולות זה קשה, אין שום סיבה לוותר עליהם.
- למרביתנו אין את הפנאי לעשות אימון חוזר ונשנה מול הילד איפה מקללים ואת מי ואיפה לא. כלומר, הורים רבים יוכלו לתת אישור לעצמם ולילד לקלל, אולם לא יוכלו באמת להשקיע זמן ומאמץ באותו אימון עליו המומחה מדבר.
- ילדים לומדים לקלל. זוהי דרך העולם. הם לומדים לקלל מאיתנו, כשנפלטת לנו איזו קללה לידם, מהילדים בגן, מאחיהם הגדולים, מהגננת שאמרה לעצמה "שיט" כשמשהו לא הצליח לה ועוד. ילדים ילמדו בתהליך טבעי להביע במילים את רגשותיהם החזקים היותר. אין צורך להפוך את זה למשנה חינוכית סדורה.
- חלק מהילדים יפנימו את אותו אימון, עליו מדבר פרופסור ברגן, במהירות ובקלות וילמדו מהר להיות רגישים לקונטקסט. לאחרים זה ייקח זמן. לפעמים הרבה זמן. מה יקרה בזמן הזה, של הלמידה המתמשכת, כאשר הילד יקלל תחת כל עץ רענן ואת מי שבא לו? האגרסיות שזה עלול להוציא מהסביבה עליה מומטרות הפנינים הללו וגם מההורה הסבלני ביותר, עלולות לגרום נזק משמעותי לביטחון העצמי ולדימוי החיובי של הילד.
- ונקודה נוספת: אין דין ילד בן שלוש שמקלל אותך, ההורה, בנחמדות הזו של הגיל הרך, כדין נער בן 17 שפותח עליך פה. האם גם אז יוכל ההורה להיות סבלני ונינוח מול צורת ההתבטאות והאגרסיביות שיפגין מולו הנער?
ומה אתם חושבים?