אחד הערכים המשמעותיים ביותר המאפיינים את תקופת חגי תשרי הוא ערך הסליחה. בתקופה זו אנו מבקשים סליחה: מעצמנו, מהסובבים אותנו, מאלוהים. אנו מהרהרים במעשינו ומתחבטים בהם. אולם, סליחה היא מושג שאנו מרבים להשתמש בו בחיי היומיום ולא רק בחגים, ומנסים להנחיל אותו גם לילדינו.
ילדים לומדים מהי סליחה מהתנהגות הוריהם וסביבתם. כאשר אנו מבינים שטעינו ומבקשים סליחה מהאחר וכשאנו סולחים לאדם שפגע בנו או העליב אותנו, ילדינו צופים בזה ומסגלים לעצמם את היכולת הזו מאיתנו. זוהי יכולת מורכבת, אותה אפילו רבים מהמבוגרים טרם למדו. לא סתם אומר השיר "סליחה היא המילה הקשה ביותר".
לנו ההורים חשוב מאד ללמד את ילדינו את מושג הסליחה. חשוב לנו שיבינו שכשהם מבקשים סליחה הם מכירים ברגשות האחר ובפגיעות שלו ומכבדים את רגשותיו. חשוב לנו שידעו שגם כשטועים ועושים מעשים לא יפים, ניתן לתקן ולהתחיל שנית ויש הזדמנות נוספת, דרך התנצלות ומחילה. חשוב לנו גם ללמד אותם לקחת אחריות על התנהגותם ומעשיהם.
עוד בנושא:
בלי לשקר: איך לדבר עם ילדים על מוות
הורים גרושים? אל תהפכו את החג לזירת קרב
זה מה שאתם צריכים לעשות כשהילד מספר לכם שהוא עצוב
בגילאים הצעירים ילדים מונעים בעיקר על ידי דחפים: "בא לי, אז אני עושה". הם חווים את עצמם כמרכז העולם ותפיסתם היא אגוצנטרית. בחוויה שלהם, הם והרצונות שלהם הם מרכז העולם ורמת התוקפנות שלהם גבוהה, בין היתר בגלל חוסר בשלות השפה והיכולת להשתמש במילים במקום בהתנהגות. כל אלו מביאים למצב שבו לעיתים קרובות ילדים עושים מעשים שמבוגרים דורשים מהם להתנצל בגינם.
יש הורים, שישלחו את הילד לחדרו ויודיעו לו שהוא יוכל לחזור רק אם הוא יצטער על מה שעשה ויבקש סליחה. יש כאלו שמושיבים בצד ודורשים התנצלות, יש המבקשים מהילד מיד להתנצל בפני החבר ואף לחבק ולנשק אותו. אך האם אלו דרכים אפקטיביות? האם הילד ממנו מבקשים להתנצל בכלל מבין על מה כל המהומה?
מבקשים סליחה, וחוזרים להרביץ
פעוטות שמים לב כשהם פוגעים באחר. עם זאת, הם לא יודעים להכיר באחריותם, להבין את משמעות הפגיעה שלהם בזולת ולבקש ממנו לסלוח להם. כשאנו דורשים מילד בן שנתיים, שהרביץ או נשך חבר והכאיב לו, לבקש סליחה, הוא ברוב המקרים יציית, ודי מהר הוא יבין שזו מילת קסמים, שבעקבותיה מגיעה רגיעה או שעוזבים אותו לנפשו, אך הוא אינו מבין את משמעותה האמיתית. לכן, מאוד נפוץ לראות ילדים צעירים מרביצים, מבקשים מיד סליחה, ובחלוף רגעים ספורים מבצעים בדיוק את אותה פעולה אסורה.
היכולות הנדרשות על מנת לבקש סליחה במשמעותה הכנה והאמיתית, מתפתחות בהדרגה ומבשילות סביב גיל חמש-שש, וכוללות: הכרה בפגיעה באחר (גופנית או רגשית), יציאה מתפיסת העולם האגוצנטרית לתפיסת עולם חברתית ומתוכה, היכולת להיכנס לנעליו של האחר ולהבין מה משמעות הפגיעה עבורו, היכולת להצטער על המעשה ולחוש חרטה, שליטה עצמית (היכולת לא לחזור על המעשה שוב), היכולת להשתמש במילים ולא בהתנהגות, גם בזמן הצפה רגשית והלמידה מניסיון העבר. כל אלה הכרחיות להתפתחות היכולת לבקש סליחה משמעותית.
ובכל זאת - איך מלמד את ילדינו את מושג החרטה והסליחה בצורה נכונה ויעילה? הנה כמה דגשים:
תנו דוגמה אישית: כאשר הורים מבקשים סליחה מאחרים, ובהחלט גם מילדיהם אם טעו בתגובתם או במעשיהם, הם מלמדים את הילד להיות אמפתי ולראות שיש אחר משמעותי לידו, והוא לא היחיד שבמרכז. כשהורה מתנצל, הוא מייצר עבור הילד שלו הזדמנות ללמוד שבקשת סליחה אינה בושה או פחיתות כבוד. הילד לומד, שבמערכת יחסים אוהבת ומשמעותית, אין צורך לעמוד על המשמר כל הזמן מפני טעויות ומשגים. זה בסדר לטעות, ובקשת הסליחה מאפשרת את חידוש מערכת היחסים, ממקום אוהב ומקבל. הילד לומד, על ידי דוגמה אישית, להתנצל בעצמו בעת הצורך ובכך לקחת אחריות על מעשיו ועל בחירותיו. אין למידה משמעותית יותר מלמידה שבאה מהתבוננות בהתנהגותם של ההורים וחיקוי שלה.
חזקו את הילד כאשר הוא מבקש סליחה מיוזמתו: שימו לב כאשר הילד מבקש סליחה מחבר או מכם ביוזמתו, ועודדו אותו. זה יחזק את יכולתו לבקש סליחה גם בעתיד.
הפכו את הסליחה ללמידה: כדי לוודא שבקשת הסליחה היא לא רק מן הפה אל החוץ, עודדו את הילד לחשוב על התנהגותו ושאלו אותו מה לדעתו המעשה שעשה ופגע באחר ועל מה הוא מצטער. כך הוא יוכל ללמוד על מעשיו שלו ושל האחר ותהיה הפנמה ולמידה.
קבלו את הסליחה: ילדים צעירים כועסים קצר וסולחים מהר. אצלנו המבוגרים זה שונה. אנחנו כועסים ארוך ולא ממהרים לעבור הלאה. כדי לעודד ילד להתנצל חשוב שההורה יקבל את התנצלותו ולא יגרום לו להמשיך לחוש אשמה על מעשיו. הרגשה טובה לאחר בקשת סליחה תעודד את הילד לאמץ התנהגות זאת. עם זאת, ישנם מצבים בהם הצד הנפגע זקוק לזמן התאוששות והחלמה מהפגיעה ואינו מסוגל לקבל את ההתנצלות מיד וגם את זה הילד צריך ללמוד, על מנת שהסליחה לא תהיה אוטומטית. הקפידו שהמינון יהיה כזה שיותר תסלחו מאשר לא.