האושפיזין הוא כינוי לשבעה אישים מאבות העם היהודי שעל פי הקבלה באים להתארח בסוכות של בני ישראל במהלך שבעת ימי חג הסוכות. אנחנו החלטנו להזמין לסוכת ההורות שלנו השנה שבעה אושפיזין משלנו, שבלעדיהם סוכתנו לא תהיה שלמה.
עוד בנושא:
איך לא להפוך את החגים לזירת קרב בין ההורים?
הילדים שלכם לא באמת מתכוונים לזה כשהם מבקשים סליחה
בלי לשקר: איך לדבר עם ילדים על מוות
אהבה:
אהבת ההורים היא קריטית להתפתחותם הנפשית והרגשית של הילדים. ילדים שלא הרגישו אהובים יתקשו בבגרותם לנהל מערכות יחסים בעלות קשר רגשי. כשאנו מדברים על לאהוב את ילדנו אנו מתכוונים לאהבה של הילד כאדם נפרד מההורה. אהבה בריאה היא כזו שבה הילד לא נתפס כשלוחה של ההורה וכמספק את הצרכים החבויים והגלויים שלו, אלא כאדם נפרד, עם צרכים ורצונות משלו. באהבה כזאת, אנו ההורים ממשיכים לאהוב את ילדנו גם אם הוא "ילד רע", "לא מממש את הפוטנציאל", "בעייתי" וכדומה. כלומר, אנו אוהבים את הילד, על מגוון תכונותיו ומעשיו, שהם מי שהוא.
מגע פיזי:
הילדים שלנו זקוקים מאוד למגע פיזי, ואנו זקוקים לו לא פחות. כשהם תינוקות המגע ההורי מרגיע ויוצר חוויה של ביטחון, הגנה ואהבה. כשהם ילדים צעירים המגע גורם להם להבין מהו הרגש שעובר בינם לבין ההורים, מבסס את תחושת הביטחון והמוגנות ומייצר רגעים קסומים. כשהם מתבגרים המגע משתנה, אבל הוא עדיין חשוב לאישוש הקרבה, לחידוש הקשר, לאמירות ללא מילים של תמיכה והגנה ולחיזוק הילד הפנימי שקיים אצלם. שימו לב איך הילדים שלכם אוהבים מגע, מה נעים להם ומה לא. אל תכפו אותו עליהם, אולם תנו להם להרגיש שאתם נהנים ממנו ומחפשים אותו והעניקו אותו להם בשפע ובנדיבות לב רבה.
הקשבה:
אחד הדברים החשובים ביותר בהורות, ובכלל, והקשים ביותר לביצוע היא הקשבה מלאה ונקייה. רובנו חושבים תוך כדי שיחה על דברים אחרים, כמו מטלות הבית שמחכות לנו, או שאנחנו עסוקים במחשבה על האם אני מסכים או לא מסכים למה שהוא אומר לי, או בשאלה מה אגיד לו, מה אייעץ, מה הפתרון, או שאנו מוטרדים ממה שנאמר ומה הוא אומר עלינו. אולם כל מה שהילד צריך בשלב הראשון זו הקשבה עמוקה, הקשבה חומלת. הקשבה שבאה רק ממקום אחד - לאפשר לילד לדבר, להוציא וכך להגיע לריפוי עמוק. יהיה זמן לתשובות, להצעות, לדו שיח, אבל לא מיד. כשהילד חולק איתנו את עולמו, את כאביו, את מחשבותיו ואת תובנותיו חשוב שנהיה איתו בהקשבה עמוקה, ופשוט נכיל את הדברים שלו בתוכנו.
גבולות:
רבות מדובר בזמננו על הצורך בגבולות ברורים לילדים, ואכן בעיני גבולות הם חלק משמעותי מהאושפיזין שלנו. חלק מההורים חשים רתיעה מסוימת מהרעיון של הורות סמכותית, בניית משמעת והצבת גבולות, ומשייכים לה קונוטציות שליליות של איסורים, מגבלות, חסימות. הם טועים לחשוב שההורות הסמכותית היא הורות נוקשה ומנוכרת המרחיקה את האהבה שאמורה להיות ביחסי הורה וילדו, אך הדבר אינו כך כלל וכלל. ההורות הסמכותית המיטבית היא דווקא הורות חמה ומטפחת, סבלנית ומתחשבת. יחד עם זאת, היא גם הורות בעלת נוכחות ואמירה, מצפה ודורשת. הורים מציבים גבולות לילדיהם כדי לתחום בשבילם את גזרות המותר והאסור בחיים.
עקביות:
עקביות צריכה להיות רכיב משמעותי בחינוך ילדים. בעידן של יועצים רבים ותקשורת כל כך פתוחה ורחבה קשה לדבוק בגישה אחת ולהתמיד בה. לכן אנו מזפזפים בין הגישות השונות, מנסים את זה ואת זה ואת זה, והילד לומד מהר, שאם הוא יתעקש מספיק, או יצעק מספיק זמן, ההורה לבסוף ייכנע כי קשה לו להתמיד. אז למה שהוא לא ינסה? עקביות היא חיונית כדי שילדים יוכלו ללמוד למה לצפות, ומה ניתן לנבא שיקרה.
גם אנחנו מתרגזים מאד כשאנו מגיעים לבנק ומגלים שהוא סגור, או כשאנו בונים על נסיעה ברכבת ומגלים שהיא לא עובדת. עבור ילדים צעירים, חוסר היכולת לצפות מה עומד לקרות מייצר חרדה רבה ולחץ. עקביות היא כלי מרכזי עבור ילדים, משום שכאשר משהו הוא עקבי, ניתן לחזור עליו פעמים רבות, עד שהוא מופנם והופך להיות חלק בלתי נפרד מהילד. לכן על ההורה להיות עקבי בגישתו ובדרך החינוכית בה הוא בוחר, גם אם נראה לו שבזמן הקרוב אין תוצאות מיוחלות.
סבלנות:
אנחנו דור האינסטנט. הכול מהיר, כאן ועכשיו. אנחנו לוחצים על לינק ואם הוא לא נפתח לנו תוך חמש שניות, אנחנו עוברים הלאה ללינק הבא. אבל ילדים, מה לעשות, נשארו בגרסה הישנה, האיטית יותר, זו שקשה לה להתניע ולוקח לה זמן להפנים. הורים רבים מגיעים ליעוץ ומספרים ש'כלום לא עוזר'. כשאני מבררת מה זה "כלום לא עוזר" הם מספרים, שהם ניסו כמה ימים את השיטה הזו, היא לא עזרה אז הם עברו לשיטה אחרת, גם היא לא עזרה תוך כמה ימים, אז הם עברו לשיטה אחרת וכן הלאה. צר לי, באמת, אבל ככה זה אף פעם לא יעבוד. בהמשך לאושפיזין הקודם, גם בזה הנוכחי יש להתמיד, להיות עקביים ולהתאזר בסבלנות. תהליכים חינוכיים לוקחים זמן, ואיננו יכולים להרשות לעצמנו, בהיותנו המחנכים העיקריים של ילדינו, לוותר על חינוכם רק מפני שזה לוקח זמן.
דוגמה אישית:
ילדים לומדים מדוגמה אישית פי אלף מונים ממה שהם לומדים מדיבורים והטפות, בפרט בגיל הרך. למעשה, בכל פעם שיהיה פער בין מה שאתם אומרים להם עם הפה לבין מה שאתם מדגימים בהתנהגות שלכם, מה שייקלט אצל הילדים תהיה ההתנהגות. לכן חשוב מאוד שדוגמה אישית תהיה אושפיזין נוכח ומתורגל אצלכם בבית. אם אתם רוצים שילדיכם יהיו חברותיים, בדקו עם עצמכם כמה אתם מדגימים התנהגות חברותית, כמה ואיך אתם מארחים ומתארחים ואיך אתם מתנהלים עם האורחים שלכם בזמן האירוח. אם אתם רוצים שילדיכם לא יקללו עליכם להימנע מלקלל, גם קללות קטנות ויומיומיות, כי ילדיכם צופים בכם ומעתיקים אתכם. אם אתם רוצים לגדל את ילדיכם להיות דייקנים ולהצליח לעמוד במשימות שהם התחייבו להם, אינכם יכולים להגיע מדי יום באיחור ניכר למסגרת החינוכית, למשוך בכתפיים ולהגיד "לא נורא, פה זה לא אוניברסיטה".