למה אתם מנצלים 100% מהמוח (ולא 10%) – ועוד כמה מיתוסים שהמדע מנתץ

בווידיאו: 5 עובדות על המוח שלא הכרתם

מוחם של בני אדם שוקל רק כ-1.3 קילוגרם, אבל הוא מהמורכבים ומהמסתוריים שבאיברי הגוף, ואחראי להוויה האנושית כולה. וכשמדובר באיבר מסקרן כל כך, אין זה פלא שהתלכדו סביבו לא מעט אגדות אורבניות לאורך השנים (שנתפשו בחלקן כאמיתות מוחלטות), כמו זו הקובעת שאנחנו מנצלים רק 10% מהמוח. הנה רשימת המיתוסים הגדולה על המוח – והאמת שמאחוריה.

עוד בנושא:
איך סוכר משפיע על המוח?
רוצים לשמור על המוח שלכם? תשמרו על לב בריא
מטורף: ככה נראה מוח על השפעת LSD

בטח שמעתם שהמוח האנושי מנצל בקושי 10% מיכולתו – קביעה שגרמה לרבים להאמין שהאינטליגנציה האנושית רחוקה ממיצוי הפוטנציאל שלה. בפועל, מדובר בלא יותר ולא פחות מאגדה אורבנית. בכל זאת, המיתוס סביב יכולתו הבלתי ממוצה של המוח האנושי נעשה רווח כל כך, עד שאפילו ויקיפדיה הקדישה לו ערך ("המיתוס על ה-10% מהמוח"). "למרות שמדובר ברעיון מפתה, המיתוס הזה כל כך שגוי עד שהוא מעורר גיחוך", הסביר לפני כמה שנים הנוירולוג האמריקאי בארי גורדון.

גורדון מעריך כי אנשים נמשכו לרעיון שלפיו רובו המוחץ של המוח אינו בשימוש, "כי הם מכירים במגבלותיהם המנטליות, ורואים בהן הוכחה לקיומו של חומר אפור בלתי מנוצל. זוהי הנחה שגויה", הוא קובע. "בפועל, המוח מצוי בפעילות מתמדת ואנחנו משתמשים כמעט בכל חלקי המוח". הנוירולוג ג'ון הנלי הציג שורה תחתונה חד משמעית: "לאורך היממה אנשים משתמשים ב-100% מהמוח שלהם". ההסברים האלה הגיוניים, במיוחד בהתחשב בכך שהמוח האנושי צורך כ-20% מהאנרגיה של הגוף. לו היה מנצל רק 10% מיכולותיו, מדובר היה בבזבוז אנרגטי עצום, שאין בו כל היגיון אבולוציוני.

אבל נראה שהמיתוס המפורסם לא לגמרי תלוש מהמציאות. על פי גורדון, ייתכן מאוד שברגעי מנוחה והרפיה, המוח אכן מצליח לנצל רק 10% מיכולותיו. בהתחשב במציאות הישראלית הסוערת – לא היינו בונים על יותר מדי רגעים כאלה.

הנה עוד מיתוס נפוץ – לגברים ולנשים שני מוחות שונים בתכלית, המשקפים פערים בהתנהגות ובתחומי העניין. אלא שאם תשאלו את פרופ' דפנה יואל מאוניברסיטת תל אביב – התפישה הזו שגויה מיסודה ואינה מעוגנת במציאות. על פי יואל, אמנם יש הבדלים בין ממוצע הגברים לבין ממוצע הנשים באזורים מסוימים של המוח, אבל יש ביניהם גם חפיפה גדולה, ולכן "אין כזה דבר 'מוח נשי' ו'מוח גברי'".

במילים אחרות – המוח האנושי אינו מגיע כ"סט" של מאפיינים נשיים או גבריים. "רוב המוחות של נשים ושל גברים דומים ל'פסיפס' של מאפיינים אנטומיים, זכריים ונקביים", מסבירה יואל. "המוח הוא איבר גמיש, המושפע מלמידה ומסביבה, ולכן נוצרים סוגים רבים של מוחות. לכל בנאדם יש את הקומפלקס המוחי הייחודי לו".

המוח אינו עשוי מקשה אחת, אלא מחולק לשתי המיספרות (ימנית ושמאלית) המחוברת ביניהן על ידי כפיס המוח. החלוקה הזו גרמה לאנשים להניח שכל אחד מחלקי המוח אחראי על סוג מסוים של חשיבה, למשל זו היצירתית-הומאנית (המיספרה ימנית) אל מול הרציונלית-ריאלית (המיספרה שמאלית). אבל שורת מחקרים מהשנים האחרונות הוכיחה שהמוח לא עובד ככה. "המוח זקוק לשתי ההמיספרות בכדי להיות 'הגיוני' או 'יצירתי'", מסבירה הפרופסור לפסיכולוגיה קארה פדרמאייר מאוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין.

נכון שלכל המיספרה היתרונות שלה במתמטיקה (להמיספרה השמאלית יתרון במשימות הכרוכות בספירה ובשינון בעוד שזו הימנית מסייעת במשימות הדורשות הערכת גודלם של חפצים), אך "העיבוד הנדרש לכישורים מתמטיים מתרחש בשתי ההמיספרות גם יחד", קובעת פדרמאייר, "בעיקר באזור מוחי המכונה 'העמק התוך קודקודי' (intraparietal sulcus) וקיים בכל אחת מהן. לכן נזק לכל אחת מההמיספרות עלול לגרור קשיים בתחום המתמטיקה. הדפוס הזה נכון לרוב סוגי המיומנויות הקוגניטיביות".

בתחום השפה קיים הבדל בין שתי ההמיספרות, אך הוא לא חד-ערכי כפי שאנשים נוטים לחשוב. ההמיספרה השמאלית משחקת אמנם תפקיד משמעותי בתחום ההפקה של השפה, אך זה לא אומר שההמיספרה הימנית היא "בלתי מילולית". למעשה, יש לה תפקיד לא מבוטל בתחום הבנת המשמעות. "הראינו ששתי ההמיספרות מסוגלות לפענח משמעויות של מילים ומשפטים", אומרת פדרמאייר, "ולכל אחת מהן החולשות והחוזקות שלה. לכן כמו ברוב המיומנויות המורכבות, עלינו להשתמש בשתי המיספרות המוח בכדי להבין מה אנחנו קוראים או מה מישהו אומר לנו".

המיתוס על יכולתה של המוסיקה (וזו הקלאסית במיוחד) לתרום לאינטליגנציה האנושית טרם נותץ לגמרי – אבל לאורך השנים ספג לא מעט חבטות. ראשיתו של המיתוס, ככל הנראה, במחקר אמריקאי מפורסם שהופיע ב-1993 בכתב העת היוקרתי Nature. על פי המחקר, סטודנטים שהאזינו ליצירותיו של מוצארט במשך עשר דקות הצליחו יותר במבחנים שאמדו אינטליגנציה מרחבית, בהשוואה לסטודנטים שהאזינו למוסיקה מסוג אחר, או שלא האזינו למוסיקה כלל (מה שכונה "אפקט מוצארט").

אבל למחקר זה היו מגבלות: השפעותיה המיטיבות של המוסיקה היו תקפות ל-10-15 דקות בלבד וכן השפיעו רק על סוג מסוים של אינטליגנציה. כמה מחקרים שנעשו בשנים שלאחר מכן הצליחו לשחזר את "אפקט מוצארט", אך לא מעט אחרים כשלו בכך. כך או כך, מדענים טוענים שמוסיקה עשויה להשפיע לטובה על ביצועיהם המנטאליים של אנשים מסיבה טריוויאלית למדי: היא משפרת את מצב הרוח.

הסכמות רחבות יותר נמצאו בכל הנוגע להשפעתה המיטיבה של מוסיקה על מוחם של ילדים (וגם תינוקות ופגים). מחקר שנעשה בבנק האינטר-אמריקאי לפיתוח ב-2008, מצא שילדים שהתאמנו בנגינה, הצליחו יותר מילדים אחרים בכל המדדים שנבדקו: נוכחות בכיתה, סיום בית הספר, השתלבות בתעסוקה, השתתפות בפעילויות בקהילה והיחלצות מעוני. בנוסף, מחקר קנדי מ-2012 גילה שהשמעת מוסיקה לתינוקות בני שנה תורמת להתפתחותם החברתית והתקשורתית. "מצאנו שמוח הפעוטות נוטה לפלסטיות יתרה בכל הנוגע למוסיקה", הסבירו החוקרים. בקיצור, האזינו למוסיקה – זה בטוח לא יזיק.

במשך עשרות שנים מדענים הניחו שכפי שמבוגרים מפסיקים לגבוה בשלב מסוים – כך גם תאי המוח שלהם מפסיקים להתחדש. ראשון לערער על האמונה הזו היה חוקר MIT (המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס) בשם ג'וזף אלטמן, שבשנות ה-60 גילה שגם אצל חולדות בוגרות רואים הפקה של תאי מוח חדשים. הקולגות שלו לא קנו את הרעיון הזה, אבל עדויות המגבות את הטענה של אלטמן החלו להצטבר לאטן.
בתחילה נמצאו עדויות ביחס להתחדשות תאי המוח בחיות (ציפורים, עכברים וקופים), אלא שב-1998 פורסם מחקר ראשון שדיבר על כך שהתהליך מתרחש גם בבני אדם.

החוקרים גילו זאת לאחר שהחדירו סמן למוחם של קבוצת מתנדבים עם סרטן. לאחר מותם החוקרים מצאו הוכחות לקיומם של תאים חדשים בהיפוקמפוס – איבר הממלא תפקיד בתחום הזיכרון והניווט. מה בדיוק משמעותם של תאים אלה? לשאלה זו למדענים עדיין אין תשובה. עד שיפענחו את העניין, אנחנו נראה בהתחדשות התאים בשורות טובות.