פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "אף אחת לא נעשית חסינה לסרטן רק כי נכנסה להיריון"

      דנית גילתה גוש בשד כשהניקה את בתה השלישית. יאנה ידעה שהיא בסיכון עוד לפני שהפכה לאם, אך דווקא כשהרתה הכה הגידול פעמיים. מדי שנה מגלות להפתעתן לא מעט נשים ישראליות שחלו בסרטן בתזמון הגרוע מכל. "נשים חושבות שסרטן שד לא יכול להופיע בהיריון או הנקה. זו שטות"

      יאנה דרום (באדיבות המצולמים)
      אחת מכל 3,000-10,000 נשים תחלה בסרטן בזמן ההיריון. יאנה דרום ובתה (צילום באדיבות המצולמת)

      דנית ענבר (42) היתה כבר אמא מנוסה לשניים, כשלפני כחמש שנים נולדה בתה השלישית, גוני. התינוקת היתה בת ארבעה חודשים כאשר יום אחד, תוך כדי הנקה, חשה ענבר בגוש חשוד באחד השדיים. "מיששתי את השדיים, כפי שכל אם מיניקה עושה כשהיא בודקת מהו השד המלא יותר בחלב", מספרת ענבר. "תוך כדי שמיששתי את שד ימין, חשתי בגוש. מיששתי עוד קצת, הנקתי ואמרתי לעצמי: 'טוב, זה בטח קשור בהנקה'. אבל עמוק בלב הרגשתי שמשהו לא בסדר. עם תינוקת חדשה בבית את מוצפת. אני זוכרת שחשבתי 'זה מה זה לא מתאים עכשיו'". כעבור כמה ימים, בעת ביקור שגרתי בטיפת חלב, סיפרה ענבר לאחות על הגוש שהופיע בשד. "היא אמרה לי משפט מכונן", נזכרת ענבר. "אם הרגשת משהו – צריך לבדוק. היא עזרה לי להיפגש עם כירורג מהר ככל האפשר".

      רק אחרי שורה ארוכה של בירורים, ולאחר שלא פחות מארבעה כירורגים פטרו את העניין בכך שמדובר בשום דבר, עברה ענבר ניתוח להסרת הגוש – שהתגלה כסרטני. "אחרי שפניתי לשני רופאים שאמרו לי 'תסיימי להיניק ותחזרי לעבוד', פניתי לרופאה נוספת שביצעה ביופסיה (נטילת דגימה מהגידול, ה"ו)". תוצאת הביופסיה לא היתה חד משמעית, ולאחר שהתקיימה ועדה רפואית בעניינה של ענבר – המלצת הרופאים היתה, שוב, ש"אחזור לשגרה ואמשיך לעקוב", היא אומרת. "למרות זאת, לא הייתי שקטה. החלטתי ללכת לרופא נוסף, שנחשב אחד הכירורגים המובילים בצפון. הוא היה הראשון שהיה ענו מספיק לומר 'הנבואה ניתנה לשוטים ועם אינטואיציות אני לא מתווכח".

      עוד בנושא:
      כבר מזמן לא אחת מתשע
      למה גברים שחולים בסרטן השד שורדים פחות מנשים?
      האם בקרוב בדיקת דם תוכל לזהות חזרה של סרטן השד?

      הגידול של ענבר הוסר, ולאחר מכן התברר שלא הוסר במלואו והיא עברה ניתוח נוסף. אבל אז נחתה עליה מכה נוספת, קשה במיוחד: התברר שענבר היא נשאית של הגן BRCA1, המגדיל דרמטית את הסיכון ללקות בסרטן השד. "הגן הגיע מאבא שלי, שהוא ניצול שואה, ולכן לא ידעתי על שום סיפור משפחתי". בהמשך, כטיפול מניעתי, עברה הליך של כריתת השדיים והוצאת השחלות.

      דנית ענבר (באדיבות המצולמים)
      ארבעה כירורגים פטרו את העניין בכך שמדובר בשום דבר. דנית ענבר (צילום באדיבות המצולמת)

      יאנה דרום (33), התבשרה שהיא נשאית של הגן BRCA1 עוד לפני שנהפכה לאם, אבל העדיפה לחכות עם הטיפול המניעתי (כריתת השדיים והשחלות), בכדי שתוכל להרות וללדת. לפני כשש שנים נכנסה להיריון עם בתה הבכורה ובחודש השלישי התגלה גוש בשד. "תוכניות לחוד, ומציאות לחוד", אומרת דרום בחצי חיוך. "הביופסיה היתה תקינה, כי דגמו את החלק הבריא של הגידול ולא את החלק הסרטני, אך בגלל הנשאות הוחלט להסיר את הגידול". כשהיא בשבוע ה-14 להיריון עברה דרום ניתוח להסרת הגידול ("מפחיד מאוד לעבור ניתוח כזה בהיריון, למרות שלהרדמה הכללית אין כל השפעה על העובר"), מה שהוביל לניתוח נוסף להסרת שולי הגידול בשבוע 17.

      ענבר ודרום משתייכות לקבוצת נשים ישראליות שמגלות מדי שנה, תוך כדי היריון או הנקה, כי חלו בסרטן השד. על-פי עמותת אחת לתשע, הסיכוי לכך הוא של אחת מכל 3,000 עד 10,000 נשים הרות – מספר לא מבוטל של נשים, אם מביאים בחשבון שמדי שנה מספר הנשים ההרות בישראל נע סביב 180 אלף.

      הרופאים מגלים שאננות

      הבעיה היא, שבכל הנוגע לנשים הרות או מיניקות – לא הנשים, ואף לא הרופאים, מודעים מספיק לאפשרות שסרטן השד יתגלה דווקא בתקופה זו. סיבה עיקרית לכך היא שינויים הורמונאליים המתרחשים בגוף בזמן זה, וגורמים לשינויים בשדיים הנחשבים נורמליים. לכן, כשהסרטן כבר מתגלה – זה קורה פעמים רבות בשלב מאוחר. "אישה שאינה בהיריון תוכל להבחין שהשד שלה אינו כתמול שלשום, מה שידליק אצלה נורה אדומה", מסבירה סיגל רצין, מנכ"לית עמותת "אחת מתשע". "אבל שינויים בשדיים בזמן היריון והנקה נחשבים טבעיים, ולכן רופאי משפחה ורופאי נשים לא יתרגשו מתלונות על גוש, ולרוב יאמרו 'זה כלום'".

      ברוב המקרים, מדגישה ד"ר דנה משולם, כירורגית שד ומנהלת מכון שד אבחנתי של שירותי בריאות כללית במחוז צפון – גושים בשדיים בזמן היריון והנקה אכן לא מהווים סיבה לדאגה. "לרוב הגושים לא סרטניים", היא אומרת, "אבל חייבים לערוך בירור עבור אותו מיעוט שאצלו כן התפתח סרטן. אצל מי שיש לה נטייה גנטית לפתח סרטן – הפעילות ההורמונאלית של ההיריון עלולה להאיץ את הופעתו. במקרים כאלה הסרטן מתקדם מהר יותר ומתנהג באלימות גדולה יותר. יש חוסר הבנה בקרב רופאים ורופאי משפחה בנוגע לאפשרות הזו. אני אומרת לקולגות שלי, 'אין סיבה לחסוך על בדיקת אולטרסאונד בשד בזמן היריון' (ממוגרפיה לא נעשית בהיריון והיא גם פחות יעילה בקרב נשים צעירות, ה"ו)".

      עניין נוסף הוא שנשים הרות הן בדרך כלל צעירות – מתחת לגיל 40 – וההנחה היא שהסיכוי ללקות בסרטן השד בגילאים אלה די נמוך. בפועל, כרבע מהחולות מאובחנות מתחת לגיל 50. "בגלל כל אלה", אומרת רצין, "מתפתחים מיתוסים על כך שאין אפשרות ללקות בסרטן שד בזמן היריון והנקה או שלא ניתן להיבדק, וגם הרופאים מגלים שאננות. זו טעות. אף אחת לא נעשית חסינה לסרטן רק כי נכנסה להיריון".

      הבשורה הטובה: הסרטן לא פוגע בעובר

      סיפורה של דרום מוכיח שגם כאשר אישה מתמודדת עם סרטן שד תוך כדי היריון – פעמים רבות העובר ממשיך לגדול היטב, וההיריון מסתיים בהצלחה. רצין מסבירה כי טיפול בהקרנות אסור במהלך ההיריון, והטיפול הכימותרפי – שהוא מבוסס חומרים כימיים, שהורס תאים ממאירים – אינו מתבצע בשליש הראשון של ההיריון, מחשש להיווצרות מומים בעובר. אך בשליש האחרון של ההיריון ניתן לעבור כימותרפיה, כי הסיכון למומים בשלב זה נמוך.

      "יש תרופות כימותרפיות רבות שהן בטוחות לשימוש בזמן היריון", מוסיפה ד"ר משולם. "עם זאת, הכימותרפיה עלולה לפגוע בתפקוד השחלתי – כלומר, בפריון העתידי. לכן כאשר מדובר בנשים שאינן בהיריון, מבצעים הליך של שימור פוריות לפני הכימותרפיה. ככלל, ככל שאשה צעירה יותר, כך יש סיכוי טוב יותר שהשחלות יתאוששו גם לאחר כימותרפיה. עם ההתקרבות לגיל 40 פוחת הסיכוי לכך. במהלך ההיריון לא ניתן כמובן לשמר ביציות".

      לעתים מציעים לנשים בהיריון מתקדם לעבור לידה מוקדמת, בכדי להתחיל מיידית בטיפולים. "ההחלטה נתונה אך ורק בידיה", מדגישה רצין. "כך או כך, אין כל הוכחה לכך שהסרטן, כמחלה, פוגע בעובר או שילדים לאימהות שחלו בסרטן במהלך ההיריון, יחלו גם הם בעתיד".

      לדרום הוצע לעבור טיפולי כימותרפיה במהלך ההיריון, אך היא חששה מפגיעה בעובר – וסירבה. אלא שאז, שבוע לפני הלידה, נמצא אצלה גידול נוסף בדיוק במקום שבו נותחה רק כמה חודשים קודם לכן. "הטיימינג היה מסוכן. בדיעבד הייתי צריכה להקשיב לרופאים".

      דרום היניקה את בתה התינוקות למשך כמה שבועות משד אחד בלבד – השד הבריא – ולאחר מכן עברה טיפולים כימותרפיים וכן כריתת שד ושחזור. כעבור שנתיים וחצי נכנסה שוב להיריון, ולאחר הלידה היניקה את בתה שיר במשך חצי שנה משד אחד בלבד. "מכיוון שידעתי שעומדת לפני כריתת שד נוספת, מניעתית, ושזו תהיה התינוקת האחרונה שאניק – האושר היה כפול ומכופל", היא נזכרת. בעקבות הניסיון האישי שלה החליטה דרום לפתוח חנות בתל אביב, שבה היא מוכרת מוצרים ופריטי לבוש המותאמים במיוחד לצרכיהן של נשים חולות סרטן שהן גם מניקות או אמהות לילדים.

      יאנה דרום (באדיבות המצולמים)
      "הידיעה שאני נשאית של הגן הצליחה את חיי". יאנה דרום (צילום באדיבות המצולמת)

      בניגוד לענבר, שלא ידעה שהיא נשאית של הגן המסוכן – מה שעיכב את הטיפול בה וגרם לשאננות בקרב רופאים – דרום מספרת ש"הידיעה שאני נשאית של הגן הצליחה את חיי". עם זאת, היא שומעת על נשים רבות שמתלוננות על גושים בשד בזמן היריון ולאחריו "ונשלחות הביתה עם אנטיביוטיקה ומשחה כי אומרים להן שזה כלום. זה קורה למרות שתופעות הלוואי זועקות סרטן שד. נשים חייבות להיות קשובות לגוף שלהן. זה מציל חיים".

      ענבר אומרת כי בשיחותיה עם נשות קריירה, "אני שומעת מהן שהדבר הראשון שהן מורידות מהלו"ז זה את הבדיקות התקופתיות. הבדיקות האלה עושות את ההבדל שבין לחיות או למות. הסיפור הזה – 'זה בטח לא סרטן, כי אני בהיריון או מיניקה' – הוא פשוט לא נכון. כשאני מספרת להן שגיליתי את הגוש תוך כדי הנקה, הן מופתעות מאוד ואומרות 'איך זה יכול להיות? חשבנו שזה בלתי אפשרי'".

      "נשים יודעות להילחם עבור הילדים או ההורים שלהן, רק לא עבור עצמן"

      מסר חשוב נוסף של ענבר הוא "לא לעשות פשרות בלמצוא את הרופא המתאים". לדבריה, נשים חייבות למצוא את הרופא או הרופאה שיהיו קשובים להן, מכבדים את תחושותיהן ויסודיים בבדיקותיהם. "הייתי צריכה להתעקש בכדי שייקחו אותי ברצינות. העמידה של אנשים בכלל - ונשים בפרט - מול הממסד הרפואי היא לא פשוטה. נשים יודעות להילחם עבור הילדים שלהן, או ההורים שלהן, רק לא עבור עצמן. המסר שלי לנשים הוא: 'לא נחה דעתך מהאבחנה? עברי הלאה, לרופא הבא. חפשי את האדם שלא יקטין אותך".

      ההמלצה של "אחת מתשע" לנשים הרות היא לגשת לכירורג שד כבר בתחילת ההיריון, עוד לפני שחלו שינויים משמעותיים בשד, לצורך בדיקה ידנית מקיפה. אחר כך, עליהן לגלות מודעות לכל שינוי זה או אחר המתרחש בשד.

      "נשים צריכות להיות קשובות לגוף שלהן במהלך ההיריון וההנקה, ואם יש להן הרגשה לא טובה – שייגשו להיבדק", אומרת רצין. אמנם על-פי ההנחיות הנהוגות בישראל על נשים מעל 50 לעבור בדיקת ממוגרפיה אחת לשנתיים, אך העמותה ממליצה לכל אשה מעל גיל 30 לעבור בדיקה ידנית אצל כירורג שד אחת לשנה, וזאת גם תוך כדי היריון. "אם מבצעים את הבדיקות כרוטינה, גם הרופא המטפל יוכל לזהות שינוי חשוד המתרחש תוך כדי היריון".