נגד כל הסיכויים: כבר מזמן לא אחת מתשע

הסרטן תפס את סיון שועה, בת 32 מתל אביב, דווקא בתקופה הכי יפה בחייה. בשבוע שבו קיבלה את הבשורה שהיא חולה, היא ובן זוגה תכננו לעבור לגור יחד. לפני כן הייתה בריאה לחלוטין ונהגה לרוץ 15 קילומטר כמה פעמים בשבוע. "השמיים נפלו", היא אומרת. למרות שלא עבר הרבה זמן מאז אותה תקופה קשה, סיון מרגישה שהיא רוצה לתרום מניסיונה לנשים שנמצאות במצב בו הייתה.

מחלות, תאונות, פציעות – כל אלה לא תלויים בנו ואינם בשליטתנו. מה שכן נמצא בידנו הוא הדרך בה נתמודד עם רגע אחד שמשנה הכל. סדרת כתבות חדשה בוואלה! בריאות תפגיש את הקוראים בכל פעם עם סיפורו של אדם אחר שהתמודד עם מצב רפואי קריטי ובמקרים מסוימים אף היה על סף מוות. הכתבות לא באות לתת פתרונות או להחליף את הטיפול הרפואי, אלא לספק הצצה לחוויה אישית של אדם שנמצא במצב קיצוני חדש, לא מוכר, ופעמים רבות גם מפחיד, ואולי אף ללמוד ממנו דבר או שניים על התמודדות.

סיון שועה היא צעירה יפהפייה. שום דבר במראה שלה לא מסגיר את מה שעברה רק לא מזמן. לפני חצי שנה הבחינה במשהו חשוד בשד. "אני לא היפוכונדרית בכלל, לא היסטרית, חיה אורח חיים בריא וספורטיבי ואני צעירה", היא מספרת. "הייתי רגועה לחלוטין, אבל בכל זאת קבעתי תור אצל כירורג שד. כשהגעתי אליו הוא נהיה לבן. הוא ניסה להסתיר את התגובה ולהיות מקצועי, אבל לא יכול היה לעצור את התגובה שלו. מיד הוא שלח אותי ל-MRI".

גם שיחת הטלפון שהגיעה אחרי הבדיקה לא הצליחה להוציא את סיון מאדישותה. "הייתי בנהיגה בדרך לעבודה כשהרדיולוגית התקשרה. 'מצאו משהו שמצריך עוד בירור', היא אמרה. הרגשתי שמשהו לא טוב קורה, אבל המשכתי לעבודה והדחקתי". סיון נשלחה לבדיקת אולטרסאונד, אליה הגיעה מלווה באמה. "בבדיקה אמרה לי הרופאה פתאום 'סתם הלחיצו אותך, אין לך שום דבר'. היא שכנעה אותי שהכל בסדר. הייתי רגועה, הרגשתי מצוין גופנית והמשכתי לרוץ".

סיון חזרה לכירורג השד עם תוצאות הבדיקה המשמחות. אך למרות המסר האופטימי, הרופא התעקש לבצע ביופסיה ב-MRI. "יום אחד קיבלתי טלפון, ראיתי את המספר של קופת החולים – ומיד ידעתי. 'המצב לא טוב', אמרה לי רופאת המשפחה. הייתי בהלם. לא ידעתי אפילו מה לשאול. מה לי ולסרטן? מכאן – היסטריה. מה עושים עכשיו? אני נוסעת ברכב ואומרת לעצמי 'שמישהו יעיר אותי'. הביטוי 'השמיים נופלים עליך' הוא לא קלישאה אלא ביטוי מושלם. כמו חלום רע שאת רק רוצה להתעורר ממנו".

מכאן העניינים החלו להתגלגל. "זומנתי לפגישה בבית החולים. הגעתי עם אמא שלי והכניסו אותי לחדר עם רופאה, אחות, סטאז'ר ועובדת סוציאלית. היסטריה באוויר. הרופאה שאלה בלחש 'מי זאת סיון?' וכולם הסתכלו עלי במבט מרחם. היא שאלה אותי כמה אני רוצה לדעת. עניתי לה שאני לא רוצה לדעת, רק לעשות. ראו גידול די נרחב בתוך צינורות החלב. די מופשט בגודל. לא הייתה ברירה אלא לבצע ניתוח. נשלחתי ל-C.T כללי כדי לבדוק אם יש גרורות – מילה נוראית".

בתוך הקלחת הזו ידעה סיון דבר אחד – היא רוצה לדבר עם מישהי שעברה חוויה דומה לשלה. "הדבר הראשון שעשיתי היה להתקשר לעמותת 'אחת מתשע'. רציתי לשוחח עם מישהי צעירה כמוני".

עמותת "אחת מתשע" מסייעת לנשים חולות סרטן השד וקרוביהן מאז הקמתה בשנת 1994. העמותה מעניקה תמיכה באמצעות מתנדבות, שהחלימו מסרטן השד, לצד תמיכה רגשית על ידי אנשי מקצוע ומסייעת במידע ובמיצוי זכויות.

"שידכו לי מתנדבת מקסימה בשם איריס. מבינה עניין. בעזרתה בחרתי מנתח. מהרגע הראשון היא נתנה לי תחושה טובה, של מישהו שמבין מה את עוברת. היא גם נתנה לי את העצות הקטנות, אלה שרק מי שעברה דבר כזה יודעת להעניק. לדוגמא, להביא אתי לבית החולים רק חולצות פתוחות מקדימה – כי אחרי הניתוח אי אפשר להרים את הידיים. היא גם זאת שאמרה לי, שאני לא חייבת לענות לכל שיחת טלפון".

ואכן, סיון קיבלה מבול של טלפונים מודאגים. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שמהרגע הראשון החליטה שהיא לא מסתירה. "סיפרתי לכולם. הדהים אותי שכל מי שסיפרתי לו, סיפר שהוא מכיר קרובה או חברה שחלתה בסרטן השד. כמובן ששיתפו אותי רק בסיפורים אופטימיים עם סוף טוב, וזה עודד אותי מאד. קיבלתי המון תמיכה מהמשפחה ומהסביבה, אבל הכוח האמיתי נבע משיחות עם נשים שהיו במצבי. כל מי שהציע לי לדבר, מיד קפצתי על ההזדמנות. קיבלתי טלפונים מנשים בכל הגילאים, החל מנשים צעירות בגילי ועד אישה בת 70, שהייתה במצב מאד קשה והחלימה".

בשל מצבה, התהליך לא התמהמה ותוך חודשיים מרגע האבחון היא הייתה כבר על שולחן הניתוחים. לאחר ההליך, הגיעה תקופה מורטת עצבים של המתנה לתוצאות. "מה שעניין אותי יותר מכל היה אם אזדקק לכימותרפיה", נזכרת סיון ברגע שבירה אחד שחוותה. "הייתי בתקופת שיא של חוסר הוודאות. המתנתי לתוצאות קריטיות. במקביל, בן הזוג ואני החלטנו לעבור לגור יחד. אתה רוצה לשמוח, אמור להיות בשיא. אני זוכרת יום אחד שבו ארזתי, הייתי לבד בבית ונורא התאמצתי להראות שהכל בסדר. חבר שלי נכנס והתפרקתי בבכי של רחמים עצמיים. למה דווקא אני? למה דווקא עכשיו? ואז אתה מבין שאין רגע מתאים לחלות בסרטן".

למרבה השמחה, תוצאות הבדיקות היו טובות: הגידול של סיון לא שלח גרורות. "אז הרשיתי לעצמי סוף סוף להתפרק. כל הזמן אתה עסוק בפרקטיקה, באיך לתפעל את כל האירוע הזה. כל התקופה הזאת ישנתי בלילות, לא היו לי סיוטים, נראיתי מצוין. ביום שהייתי צריכה לקבל את התשובה אם צריך טיפולים כימותרפיים היו לי סיוטים. בפגישה עם האונקולוג, הוא קרא מהתיק - וכולי רעדתי. ואז - כשהוא אמר 'את בריאה' - יצאתי מהמשרד שלו והתפרקתי".

היום היא כשלושה חודשים אחרי. סיוון עדיין לא מרגישה מוכנה ללוות בעצמה בהתנדבות חולה אחרת, "הכל נורא טרי". אבל היא שמחה להעניק כמה טיפים למי שנמצאת במצב בו הייתה:

1. להיעזר באנשים שעברו את זה.

2.לא להתפזר. למצוא רופא אחד, שירכז את כל הבדיקות. אותי הנחתה מנהלת הסניף בקופת חולים, שמכירה אותי 20 שנה. וכמובן המתנדבת מאחת מתשע.

3. חוות דעת שניה – חובה. מוכרחים להכניס את זה בביטוח הבריאות.

4. אינטרנט – אסור! יש נופלים על כל הסיפורים הקשים. זה מפחיד.

5. לשמור על השגרה. אני יצאתי לבלות, המשכתי לרוץ. זה עוזר לשמור על שפיות.

6. לשתף. אין כאן נכון ולא נכון, זה מאד אישי. אני מצאתי שאתה מקבל המון חום מהסביבה. אתה מבין כמה אתה חשוב לאנשים וזה מאד מחזק. לא עשית משהו לא בסדר.

7. לא לפחד לבקש עזרה. לבחור מי רוצים שיבוא אתנו לכל בדיקה והליך. אני אדם סוליסט מטבעי, וקיבלתי שיעור ענק".

8. גוף ונפש – להשתמש בדמיון מודרך. הרעיון הוא לא להגיד לעצמך אני מקווה שלא אהיה חולה, אלא לדמיין את עצמך אחרי, במרוץ נייק.

9. להשתמש בהומור.

10. להבין שהיה לך הרבה מזל. יכול היה להיות יותר גרוע אם לא היית מגלה את זה.

11. להבין שמחלת הסרטן קשה, אבל יש לה מרפא. יכול להיות יותר גרוע. יש מחלות שהן חשוכות מרפא.

סיון שועה לא לבד. כרבע מהנשים שמאובחנות כחולות בסרטן השד הן בגילאי 30 עד 50. ד"ר דפנה ברסוק, כירורגית שד והאונקולוגית שטיפלה בסיון, מבקשת להוסיף טיפ אחד נוסף, שנוגע לכולן – להיבדק.

"נשים צעירות הן אוכלוסייה שעל פי הנחיות משרד הבריאות לא נמצאות בבדיקות הסקר. רוב הנשים מתחת לגיל 50 לא מודעות. בגילאים צעירים יש יותר טעויות באבחון. אני ממליצה מגיל 25 להגיע פעם בשנה לכירורג שד לבדיקה ידנית. מגיל 40 אני ממליצה על ממוגרפיה יחד עם אולטרסאונד, מתוך מחשבה שממוגרפיה בגיל צעיר היא פחות טובה. מלבד זאת, להיות במודעות לשד. לראות שלא הופיע משהו חדש, שאין שקיעה של הפטמה או הפרשה חריגה מהפטמה. לגעת ולחפש גוש בבית השחי".

יומן בדיקות: מה צריך לבדוק באיזה גיל
חברה שלך חלתה בסרטן? כך תעזרי לה

גם לסיון חשוב לפנות לנשים צעירות ולקרוא להן להיבדק. "הסטטיסטיקה היא כבר מזמן לא אחת מתשע. כשהתחלתי לדבר על מצבי, נדהמתי לגלות כמה נשים לא מודעות. בעקבות המקרה שלי, כל החברות שלי הלכו להיבדק. צריך להתעקש. הרבה רופאים שולחים נשים צעירות הביתה".

אחרי שהחלימה, התקשרה לרופאה שטעתה ואמרה לה שהכל בסדר אצלה אחרי בדיקת האולטרסאונד. "בהתחלה היא נבהלה וניסתה להגן על עצמה. אמרתי לה שלא התקשרתי לכעוס או לסגור חשבון, אלא ללמד אותה שגם אם היא רואה מולה אישה בת 32, שלא תשלח אותה הביתה בכזה ביטחון".

מלבד להיות במעקב רפואי, משימה נוספת ניצבת בפניה, כעת, משהחלימה – לתכנן את חתונתה עם בן זוגה. בימים האחרונים קיבלה סיון הצעת נישואין ובלי להסס הסכימה. "החוויה שעברנו בתחילת היחסים חיזקה את הקשר בינינו. זאת הייתה ההוכחה שנוכל לעבור יחד משוכות משמעותית. אפילו צחקנו לא מעט בדרך".

חשוב לציין כי בימים אלו פותחת עמותת אחת מתשע לראשונה קבוצת תמיכה עבור מעגל התמיכה של חולות בסרטן שד – הורים, ילדים בוגרים, בני זוג, אחים ואחיות וחברים.

לפניות לכתבת מור שמעוני: mor.shimony@walla.com