פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הורים שואלים: איך גורמים לאחות גדולה לשחק עם הקטנה?

      התינוקת הקטנה של הבית מתחילה להסתובב ולהיות עצמאית, והאחות הגדולה מרגישה שהיא נכנסת לה לטריטוריה ומגיבה בבכי וצעקות. איך נותנים לכל אחת את המקום שלה בלי ריבים?

      ילדה עם כפפות איגרוף (ShutterStock)
      איך מרגיעים את הילדה? (אילוסטרציה: shutterstock)

      במהלך שגרת היומיום שלנו עם הילדים, עשרות שאלות מטרידות אותנו - על מצבם הבריאותי, על ההתפתחות שלהם, על בעיות התנהגות ועל התפקוד שלנו כהורים. עכשיו יש כתובת מקצועית לשאלות שלכם - מדור הורים שואלים. את השאלות ניתן לשלוח אלינו לכתובת המייל הזו או לפרסם בעמוד הפייסבוק של וואלה! בריאות.

      עוד שאלות:
      מה עושים כשהילד מסרב לאכול?
      מה עושים כשלילד יש התקף זעם מחוץ לבית?
      למה הבת שלי מתנהגת כמו תינוקת?

      שאלה: אנחנו הורים לשתי בנות, אחת בת שנתיים ו-9 חודשים והשנייה בת שנה וחודש, שגם ישנות באותו חדר. בחודשים האחרונים, מאז שהקטנה כבר עצמאית יותר ויכולה להגיע לאן שהיא רוצה, אנחנו מתמודדים עם תגובות קשות של הגדולה ביחס לקטנה. כמעט בכל פעם שהגדולה משחקת והקטנה מתקרבת, שלא לדבר על נוגעת במשחקים, בגוף או בשיער של הגדולה, הדבר גורר בכי מיידי, צעקות "זה שלי!", "תקחו אותה!" וכדומה וגם דחיפות חזקות, לפעמים בעיטות או אחיזות חזקות ומכאיבות. נראה שזה מתרחש באופן בלתי נשלט מצדה.

      אנחנו מיד מפרידים ומסבירים, לפעמים ממש בכעס, שהתינוקת עדיין קטנה ולא מבינה, שהיא מביעה עניין ורוצה לשחק עם אחותה הגדולה ומבקשים מהגדולה לנסות לשתף אותה ולהסביר לה איך לשחק, כדי להעצים את תחושת "הגדולה" אצלה. אנחנו גם מבהירים לגדולה שאסור להשתמש בידיים, אלא רק במילים ואם היא לא מסוגלת להסביר, שתבקש מאבא ואמא לבוא לעזור. כמו כן, אנחנו מסבירים שהמשחקים שייכים גם לקטנה, והיא חייבת לקבל את העובדה שגם לקטנה יש זכות לשהות במרחב ולשחק.

      לפעמים ההסבר מחלחל, והיא אומרת לקטנה ברוגע "תלכי מכאן", "זה שלי" או פונה אלינו שניקח את הקטנה. עם זאת, פעמים רבות התגובות האלימות חוזרות על עצמן אפילו בהפרש של דקה-שתיים, מיד אחרי הסבר שלנו, ואז אנחנו דורשים שתתנצל ותסביר למה היא הרביצה, והיא בתגובה צוחקת, כשהיא יודעת שעשתה משהו אסור.

      יש לציין שלעתים הגדולה משחקת עם הקטנה יפה, מסבירה לה דברים, קוראת לה ספרים ואפילו מחבקת ומנשקת. גם פה ושם היא נתלית עלינו ומבקשת "להיות תינוקת" ושנחבק ונלטף אותה, ואנחנו עושים זאת כמובן מתוך הבנה לצורך שלה לא להיות "גדולה" כל הזמן.

      תשובה: אתם מתארים מצב שכיח מאד - התינוקת החמודה, הקטנה והפסיבית גדלה, והיא הופכת להיות ניידת. היא מגיעה לכל דבר, סקרנותה אינה יודעת שובע והכי חשוב היא מעריצה את אחותה הגדולה וכל מטרתה בחיים היא להיות לידה ואיתה.

      ילדה משחקת (ShutterStock)
      לתת לגדולה מקום משלה בבית (צילום: shutterstock)

      האחות הגדולה, מה לעשות, פחות מתלהבת מנוכחותה של הקטנה ומחפשת את המקומות הפרטיים שלה. במקביל לסקרנותה של הקטנה, אצל הגדולה חל תהליך בו היא מסוגלת להתרכז יותר, היא מוצאת יותר עניין הן במשחקים מורכבים יותר והן במשחקי דמיון וביצירה. מאד חשוב לה, שכשהיא משחקת במשהו, או יוצרת משהו, הדברים שעשתה ישמרו ולא יתקלקלו. כאשר אחותה מתקרבת למה שהיא מזהה כ "שלה" היא מתרגזת מאד, חשה רכושנות רבה ונזעקת להגן על הרכוש שלה. למעשה, יותר משהיא עסוקה בלשחק, היא עסוקה בלשמור מפני אחותה. הרבה אנרגיה מושקעת שם.

      לא הכל צריך להיות משותף

      אני מציעה לכם למצוא מקומות שבהם הגדולה תוכל לשחק, ללא חשש מהתקרבותה של אחותה. אם זה על השולחן בפינת האוכל או במטבח, או אם זה באיזו פינה אחרת שתגדירו עבורה - זה יהיה המקום הבטוח שלה. מקום בו היא תוכל גם לאכסן את החפצים שהיא מגדירה כ"שלה". לא הכל משותף, יש דברים שילדה בגילה עושה ואחותה לא ואני חושבת שזה חשוב לא לגדל אותן בזהות מוחלטת ולאפשר לגדולה את המקומות שלה. ברגע שיהיה מקום בטוח כזה, האנרגיה שהיא תשקיע בלשמור מפני אחותה תרד. תוכלו לנסח איתה "חוזה", שבמקום הבטוח הזה לא מפריעים לה ואף תעבירו מסרים לקטנה בקול רם ש "עכשיו אחותך משחקת ואנחנו לא מפריעים לה" וכל שאר חלקי הבית מותרים לקטנה כמו גם לגדולה.

      לגבי התגובות התוקפניות שלה, ההתנהגות שלה שכיחה ותקינה לגילה, היא עדיין פועלת מתוך דחף, בדרכים שמוכרות לה ושהיא בקיאה בהם. כדאי לשקף לה את הרגש וגם לתמלל אותו: "אני רואה שאת מאד כועסת על אחותך. מותר לך לכעוס,אבל את לא יכולה להרביץ/לדחוף/לנשוך אותה". בכך אתם מתווים דרך, שבעתיד היא תגיד מה היא מרגישה ולא תתנהג את הרגש. אתם מאפשרים הבעת רגשות, אבל לא מאפשרים התנהגות תוקפנית, שאלו גבולות חשובים שטוב שאתם מייצרים מולה. היא לא תפנים מיד, לעיתים תצטרכו לחזור על אותו משפט עשרות ומאות פעמים אולם חשוב לא לוותר, מפני שתהליכים חינוכיים אורכים זמן, ואם נשארים עקביים ומתמידים בתהליך החינוכי, האסימון בסוף נופל.

      בהצלחה רבה

      קרו יטיב היא יועצת משפחתית בכירה ממרכז הפיל הצבעוני - המרכז לטיפול במשפחה