כניסה של תינוק למשפחה היא תמיד מאורע מאוד מרגש, אבל כשמדובר בילד שני, יש כאלה שיגידו שאפילו מדובר במהפכה לבני הבית, והורים רבים חוששים מהמעמד. איך מודיעים לאח הגדול שעוד תינוק נכנס למשפחה, מתי הזמן הכי טוב לספר, ועל מה כדאי לתת את הדעת כדי שהמפגשים הראשונים ותקופת ההסתגלות תעבור חלק?
מתי מספרים?
אפשר להכין ילד בכל גיל לקראת הולדת אחיו, אך כמובן שיכולת ההבנה והקליטה יהיו בהתאם. לפעוטות עד גיל שנתיים רצוי לבשר זאת קרוב יותר למועד הלידה, לאחר שההיריון בולט לעין, בשל הקושי שלהם בתפיסת הזמן. לילדים גדולים יותר מקובל לבשר זאת לראשונה כשלושה-ארבעה חודשים לאחר תחילת ההיריון.
איך מספרים ומה?
כדאי תמיד להתחיל בהסבר פשוט וברור, ולאפשר לילד לעכל את המידע ולהגיב. רצוי להמשיך בהסבר בהתאם לתגובת הילד. יש ילדים שברגע הראשון יתעלמו מהבשורה ורק לאחר זמן יחזרו אליה, יש ילדים שמיד ישאלו שאלות נוספות, ולהם כדאי לתת עוד מידע. עם זאת, לא כדאי להעמיס מידע מיותר על הילד ויש להתחשב באישיותו, בהבנתו וביכולתו לקלוט ולספוג את העניין.
ככלל, ככל שהילדים הבכורים קטנים יותר (בני שנה וחצי-שנתיים) הם נמצאים בגיל שבו הם זקוקים להמחשה ברורה מאד של מושגים, ועדיין אין להם היכולת להבין ולעבד מושגים מופשטים. לכן, כדאי שההכנה בשלב זה תהיה חווייתית וקונקרטית כמו לדבר עם הילד על הבטן של אימא, ועל העגלה של התינוק שעומד להגיע, או להראות לו את החפצים שהכנו בבית לתינוק שצפוי להיוולד. הפעוט יבין את ההסבר רק באופן מוגבל, אך חשוב לספר לו על כך כדי שהוא יחוש כחלק מהמשפחה. באופן כללי, ילדים בני שנתיים עד ארבע נוטים להגיב בדרך כלל בשמחה ובציפייה לאח הנולד, ומושפעים מאוד מהאווירה בבית.
הספרים והמשחקים שיעזרו לכם
בחודשים שלקראת הולדת האח מומלץ להקריא לילד הגדול ספרים העוסקים בנושא כמו למשל "אח חדש לגמרי" של דויד גרוסמן, "בבטן של אמא" של תומס סוונסון, ו"משפחת הפילפילים". אפשר במקביל גם לקנות בובת תינוק ולתת לילד להתאמן על הבובה בהחלפת חיתול, האכלה, ניקיון. ובמידת הצורך, ניתן לאפשר לו גם להוציא על הבובה את התסכול שהוא חווה.
כללים חשובים
כדי להקל על הילד הבכור לפני השינוי שמגיע, קיימים כמה דגשים שצריך לשים אליהם לב:
מסדרים את הבית:
כדאי לערב את הילד הגדול בהכנות המשפחתיות לקראת הולדת האח - ארגון החדר, החלטות לגבי רכישת חפצים חדשים ועוד. כדאי לא להכריח אותו להעביר את בגדיו וצעצועיו לתינוק, ויש מקום להחליט יחד איתו מה יועבר ומה יישאר ברשותו. אם אתם רוצים את מיטת התינוק של ילדיכם לתינוק - הקפידו להעביר את ילדיכם למיטת גדולים כמה חודשים לפני הלידה כדי שישכח ממנה, יתרגל למיטתו ולא יחוש שגזלו אותה ממנו לטובת התינוק החדש.
לטעת בילד תחושת שייכות:
התינוק הוא לא רק של אמא ואבא, הוא גם שלו. אחת הדרכים היא לספר לו על תקופת הינקות שלו עצמו, להראות לו תמונות ולתאר את אופן הטיפול בו ואת השינויים שעברו עליו. אפשר לתלות תמונה שלו כשהיה תינוק בחדר של התינוק העתידי או בסלון, בגובה שהילד יכול להגיע אליה ולהתבונן בה כרצונו.
דברו איתם:
חשוב לדבר עם הילדים, במיוחד אם הם קטנים על רגשות כמו פחדים וחרדות שעלולים להתעורר, לתת לגיטימציה לרגשות שילדים נוטים להדחיק מחשש שלא יתקבלו כראוי וכך להכין אותם לעתיד לבוא ולעובדה שלא תמיד יהיה רק טוב. לילדים מגיל ארבע ואילך יש יותר מושג והבנה לגבי הולדת התינוק, ולכן גם החרדות והפחדים שלהם רבים יותר. חשוב להזכיר להם את מקומם במשפחה, את העובדה שבואו של האח לא יגרע ממקומם ומהמידה שבה ההורים אוהבים אותם. כדאי להתייחס לפחדים ולא לבטלם, ולהעניק לילד הרבה חיזוקים ותשומת לב.
שינוי אחד זה מספיק:
הצטרפותו של אח חדש למשפחה היא שינוי עצום עבורכם ועבור הילד ולכן כדאי להמעיט בשינויים משמעותיים נוספים בתקופה שסמוכה ללידה. תהליך של גמילה (ממוצץ או מחיתול), החלפת גן, מעבר דירה וכיוצא בזה, כדאי לבצע עד חודשיים לפני הלידה.
הימים הראשונים עם אח
בימים הראשונים, חשוב מאד שאבא או הסבים יעזרו עם התינוק ויאפשרו לאימא להיות עם הילד הבכור, אם הוא רוצה בכך, כדי שלא ירגיש שאימא "נעלמה" לו לגמרי ובבת אחת.
אמא יכולה גם היא להדגיש את היתרונות הטמונים ב'להיות גדול': "אתה יכול, והוא עוד לא. אתה יודע המון, הוא עוד לא". כדאי גם להסביר את ההתנהגות ההישרדותית של התינוק: "הוא בוכה כי הוא לא יודע עדיין לדבר כמוך, ואנחנו צריכים לנחש. מה דעתך, אתה חושב שהוא רעב? עייף? עשה קקי?". שיחה כזאת משתפת את הילד בהווי החדש במשפחה ונותנת לו מקום.
אל תיבהלו ממילים קשות של הילד. תנו לו מקום לבטא את כל קשת הרגשות. גם אם הוא אומר "בואי נחזיר אותו לבית החולים", או: "תעזבי אותו כבר". הכל לגיטימי, ואין צורך להיבהל. הרגש מקובל ומובן, גם אם את ההתנהגות עצמה אנחנו לא מוכרחים לקבל. אפשר להגיב למשפט כזה במשפט אמפטי כמו: "אני שומעת שאתה מאד כועס עכשיו". לתת מקום לרגשות הלא פוטוגניים.
ערבו את ילדכם בטיפול בתינוק החדש. אם הוא רוצה בכך. תנו לו לקפל את החיתול לדוגמה או להביא לכם אותו ואת המשחה, לעזור בהלבשת התינוק ובהאכלה שלו, לחייך ולדבר אל התינוק, להחזיק את התינוק כאשר אתם מפקחים עליו. במקום להזהיר אותו "תרחץ ידיים", "לא נוגעים לתינוק בראש" אפשר לומר "אם אתה רוצה לשחק אתו או לגעת בו, אני אראה לך איך אפשר". או "בתינוק נוגעים בידיים". כל איסור ואמירת "לא" יגרמו לבכור לדאוג עוד יותר שמא מדובר בחפץ יקר ערך שאסור להתקרב אליו, או לפתח התנהגות של "דווקא" כדי להוציא תסכול וכעס על ההורים ועל כך שמקומו נלקח.
אם הבכור רוצה להתנהג כמו תינוק, לא להיבהל ולאפשר את זה. ההתנהגות ה'תינוקית' הזמנית מאפשרת לו לבטא את הרגשות שצפים אצלו. רוב הילדים לא 'נתקעים' בשלב הזה וחוזרים עד מהרה להתנהג כמו גדולים. אמרו לו "עכשיו אנחנו משחקים שאתה גם תינוק" כדי לעשות הפרדה בין דימיון למציאות. כשסיימתם לשחק, הכריזו על כך בקול כדי להבהיר את הכניסה מחדש למציאות.
חלוקת תפקידים נכונה בין ההורים
כשהתינוק קטן מואד הבעיה גם היא קטנה יותר מפני שצרכיו בסיסיים, זמני השינה ארוכים וגם אבא וגם אמא פנויים לילד הגדול. בתקופה הזאת אומנם האמא עסוקה יותר מהאבא, אבל לא כדאי שרק אבא יהיה עכשיו עם הילד בעוד אמא רק עם התינוק. אבא יכול להיות עם התינוק כך שאמא תתפנה להיות עם ילדה הבכור וכאמור, יש לכך הזדמנות כשהתינוק ישן או רגוע במיטתו או לידכם. הפיכתו של הילד הבכור ל"ילד של אבא" תיצור קואליציות לא בריאות במשפחה ועלולה גם לגרום לילד לחוש נזנח, ננטש על ידי אמא, מה שעלול להביא לפיתוח כעס ותוקפנות כלפיה וכלפי התינוק.
כשאמא עסוקה בהאכלה, הרדמה או מקלחת של התינוק, ובדיוק באותו רגע הילד הגדול צריך אותה "דווקא עכשיו", נשתדל להגיד לו "בוא אליי", במילים ובתנועת יד. הנטייה היא להגיד לילד "רגע, סבלנות, אתה רואה שאני עסוקה עכשיו", אבל זה גורם לו לתחושה שהודפים אותו ושהרצונות שלו לא מספיק חשובים. במקום זאת, אפשר לומר לו "בוא אליי", לתת לו להרגיש שיש לו מקום לצד התינוק החדש והוא יהיה רגוע יותר. הילד בודק אם יש לנו מקום בשבילו. אם הוא מגיע אלינו למטבח, לחדר השינה או לאמבטיה, אפשר לומר לו "עוד רגע אני מסיימת". לא מתפנים אליו מיידית אם אי אפשר, עדיין נותנים לו להתמודד עם ההמתנה והתסכול, אבל תוך כדי כך שואלים אותו "מה אתה צריך ממני?" כך משתדלים לעסוק בו למרות שעסוקים פיסית עם התינוק. אם הילד בוחר לא לבוא אלינו כשאנחנו מזמינים אותו, חשוב שלא נשכח לחזור אליו אחר כך, ולשאול "קראת לי, מה אתה צריך?".
קרן יטיב היא יועצת משפחתית בכירה ומאבחנת ציורי ילדים, מומחית בגיל הרך, והבעלים של מרכז הפיל הצבעוני - המרכז לטיפול במשפחה