על פי סקר עמדות בנושא שלבקת חוגרת (הרפס זוסטר, או בקיצור HZ) והחיסון למניעת המחלה שנערך במהלך החודש האחרון על ידי מכון "ברנדמן" בקרב אוכלוסייה של 416 נשאלים, עולה כי המודעות להרפס זוסטר (HZ) בקרב בני 50+ רשמה עלייה משמעותית, ועלתה מ-55% בינואר 2024 ל-72% ביוני. זה מצביע על מודעות הולכת וגוברת למחלה, אך למרות המודעות המוגברת הזו, הסבירות הנתפסת לחלות ב-HZ נשארה נמוכה (7%) וזאת למרות נשאות של הנגיף הגורם למחלה ב- 90% מהמבוגרים מעל גיל 50 וסיכוי של 30% להפוך מנשא לחולה.
על אף שכמעט מחצית מהנשאלים דיווחו שהם מכירים מישהו שחולה במחלה, קיים פער משמעותי בתפיסה של המחלה אל מול הסיכון האמיתי לחלות בה ומול החומרה הנתפסת של המחלה.
שלבקת חוגרת היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי נגיף ההרפס זוסטר. בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בשכיחות המחלה בקרב מבוגרים, אם כי בשנים האחרונות יותר ויותר מבוגרים בגילאים 40-50, ללא גורמי סיכון, דיכוי חיסוני או תחלואה נלווית אחרת, נאלצים להתמודד עם המחלה ועם השלכותיה.
כמעט כולם בסיכון לחלות במחלה
"שלבקת חוגרת עלולה להתפתח אצל כל מי שחלה בעבר באבעבועות רוח, כלומר כמעט כל אדם", אומרת לוואלה בריאות ד"ר תמר גוטסמן, מנהלת השירות למחלות זיהומיות בבתי החולים בילינסון והשרון מקבוצת כללית. "הנגיף נשאר רדום לאחר ההדבקה הראשונית באבעבועות רוח, ומתמקם בתוך חוט השדרה, משם יוצאים העצבים המעצבבים את עור הגוף כולו. הוא עלול להתעורר מחדש כאשר מערכת החיסון נחלשת, כמו במקרה של התבגרות וזקנה, מחלות, נטילת תרופות מדכאות חיסון או לאחר הופעת מחלות כרוניות.
"אנשים המבוגרים מגיל 50, ובמיוחד אלה שמעל גיל 60, נמצאים בסיכון גבוה להתפרצות המחלה. בנוסף, אנשים עם מערכת חיסונית מוחלשת כמו חולי סרטן המקבלים כימותרפיה, נשאי HIV, אנשים שעברו כריתת טחול, מושתלי איברים ומח עצם ומטופלים בתרופות אימונו-מודולטוריות למחלות דלקתיות של המעי והמפרקים המוגדרים כבעלי דיכוי חיסוני, מצויים אף הם בסיכון גבוה.
"חשוב לומר ששלבקת חוגרת עלולה להחמיר מחלות קיימות, כמו מחלות לב וסוכרת, ומאידך, בקרב אנשים עם מחלות רקע דוגמת מחלות לב וסוכרת, עולה הסיכון לסיבוכים חמורים של שלבקת חוגרת.
"ביטוייה של השלבקת החוגרת בגוף האדם מגוונים. המחלה מתבטאת בכאב חזק, ובפריחה שלפוחיתית על העור באזורים רבים, לפי המיקום בחוט השדרה בו מצוי הנגיף הרדום, בדרך-כלל באזור הגב ובית החזה בצורת חגורה, ומכאן שמה העברי של המחלה. סיבוכי המחלה כוללים נזק שאינו מוגבל לעור כמו פגיעה בראייה ובמערכת העצבים המרכזית. הכאב הכרוני עלול להופיע בכ-30 אחוזים מהמטופלים. כאב זה יכול להימשך חודשים, ובמקרים רבים גם שנים, לאחר ההתפרצות של נגיף ההרפס זוסטר בגוף האדם".
החיסון למחלה שמונע סיבוכים של מחלות רקע
מניסיונך, איך משפיע הכאב הזה על חייהם של החולים?
"הכאב שנגרם מהמחלה עלול להיות חמור מאוד, והוא נוטה להשפיע מאוד על איכות החיים של המטופלים: הוא פוגע באיכות השינה, שמחת החיים, היכולת לבצע פעילות ולעבוד, מצב הרוח וקשרים בין-אישיים".
מה המענה התרופתי למחלה?
"ישנם טיפולים תרופתיים שניתן לקבל במרשם רופא לטובת הקלה סימפטומטית על הכאב, כולל תרופות נוגדות דלקת, משככי כאבים, ואפילו טיפולים נוירולוגיים. יחד עם זאת, יש להתייעץ עם רופא משפחה או מומחה למחלות זיהומיות על מנת לקבל את הטיפול המתאים. חשוב לדעת שמניעת התפרצות המחלה על תסמיניה וסיבוכיה עדיפה על ההתמודדות עם המחלה, על השלכותיה השונות והמורכבות".
את מדברת על החיסון למחלה?
"אכן. חיסון שלא היה קיים בישראל עד כה נמצא יעיל ביותר במניעת התפרצות המחלה על סיבוכיה. החיסון בעל יעילות של 97.2 ו- 91.3 אחוזים במניעת המחלה בבני 50 ומעלה ובבני 70 ומעלה, בהתאמה. היעילות במניעת המחלה נותרת גבוהה - 89 אחוזים - גם במעקב של 11 שנים, והוא ניתן בשתי מנות, במרווח של 2 עד 6 חודשים.
"חשוב לקבל את שתי המנות כדי להבטיח יעילות מקסימלית של החיסון. החיסון מומלץ במיוחד לאנשים מעל גיל 60 אבל גם בצעירים מגיל 60 בעלי מערכת חיסונית מוחלשת או מחלות רקע, כדי להפחית את הסיכון להתפרצות חמורה וסיבוכים. החיסון גם מפחית את הסיכון להחמרה של מחלות הרקע במקרה של התפרצות המחלה. החיסון נמצא כיעיל במיוחד גם במניעה של סיבוכים חמורים, כמו נוירולוגיה פוסט-הרפטית, פגיעה בראייה ונזק למערכת העצבים המרכזית, והוא עוזר לשמור על איכות החיים, ומפחית את הצורך בטיפולים רפואיים נוספים".
ומה לגבי מי שחלה כבר במחלה, האם הוא עדייו זקוק לחיסון?
"להבדיל ממחלות אחרות, במקרה של שלבקת חוגרת החיסון מומלץ גם למי שכבר חלה במחלה כי היא יכולה להופיע שוב. בנוסף, אנשים שקיבלו את החיסון הישן, מוזמנים גם הם להתחסן בחיסון החדש, וזאת על מנת להבטיח הגנה טובה יותר נגד המחלה".