מי היה מאמין? זה הרי נשמע כל כך הגיוני שהקושי שבגידול ילדים רק מקצר את תוחלת החיים שלנו והנה, מתברר שטעינו. מחקר חדש חושף שהורים לילדים חיים זמן רב יותר מאנשים שהחליטו לאמץ לעצמם אורח חיים נטול ילדים ורווי בטיסות, חופשות ושקט - אך מספר הילדים הוא בהחלט זה שקובע פה.
מחקר חדש מאוניברסיטת מישיגן מצביע על כך שהורות יכולה למעשה להאריך את תוחלת החיים של אדם לגיל ממוצע של 76 (כשתוחלת החיים הממוצעת בעולם עומדת על 68.9 לגברים ו-73.9 לנשים). "דבר אחד שברור כאן הוא שלהביא ילדים זה דבר שמועיל יותר לאריכות ימים מאשר לא להביא ילדים בכלל", אמר מחבר המחקר זיאנג'י ג'אנג. לצורך הממצאים, הוא ועמיתו ארפינג לונג, סטודנט של האקדמיה הסינית למדעי הרפואה ושל המכללה הרפואית של Peking Union, סקרו את המידע הבריאותי והגנטי של 276,000 אנשים החיים בבריטניה. הם קבעו שגברים ונשים עם תינוקות קטנים נמצאים בסבירות גבוהה יותר לחיות מספיק זמן כדי לראות את הקטנים שלהם גדלים ומביאים להם נכדים.
רוצים לדעת מהו מספר הילדים המומלץ?
2.
"לידת שני ילדים תואמת את תוחלת החיים הארוכה ביותר", הוסיף ג'אנג וציין כי לאנשים שהופכים להורים יש יתרון של 5% עד 10% לאריכות ימים על פני אנשים ללא ילדים. יחד עם זאת - "להיות עם פחות או יותר משני ילדים מוריד את תוחלת החיים", אמר ג'אנג.
איך הם הגיעו למסקנה הזאת? "מחקרים קודמים מצאו שאנשים עם ילדים נוטים לקיים יותר אינטראקציות חברתיות, למשל עם הורים אחרים ומורים, וידוע שמגע חברתי רב יותר קשור לחיים ארוכים יותר", הסביר ג'אנג, "ייתכן שבשני ילדים יש את האיזון המושלם בין קיום כמות טובה של אינטראקציות חברתיות לבין אי עומס כלכלי או פיזי רב מדי במקרה של יותר משני ילדים".
זה אולי נשמע מפוקפק, אבל מסתמן שהשיטה שלו להורות מאריכה חיים עשויה להיות נכונה. דו"ח משנת 2017 מצא שילדים עוזרים לשמור על פעילות המוח של האמהות והאבות שלהם בגיל מבוגר - מה שמוסיף בממוצע שנתיים לחייהם. מחקר משנת 2020 העלה כי לנשים שמביאות ילדים מאוחר יותר בחיים יש סיכוי גדול יותר לחיות זמן רב יותר עקב חומר גנטי מוגבר המכונה "טלומרים לויקוציטים", אשר מצביעים על בריאות טובה והפחתת הסיכון למצבים כרוניים כגון סוכרת מסוג 2, סרטן ומחלות לב וכלי דם.
עוד בנושא:
"בעלי מכניס אותי להיריון כל שנה כדי שלא אצטרך לקבל מחזור"
"נהגתי לשפוט לרעה אמהות צעירות - ואז הפכתי לאמא בגיל 14"
לפי מחקרו, גם ג'אנג טוען שהרבייה ותוחלת החיים מושפעים הן מהגנים והן מסביבתו של האדם. המחקר שלו תומך בממצאים מ-1957 של הביולוג האבולוציוני ג'ורג' וויליאמס. התיאוריה בת עשרות שנים - הידועה כיום כתיאוריית הפליוטרופיה האנטגוניסטית של ההזדקנות - הציעה שמוטציות גנטיות התורמות להזדקנות עשויות להיות מועדפות על ידי הברירה הטבעית אם יש להן יתרון בשלב מוקדם בחיים בקידום רבייה מוקדמת יותר או ייצור של יותר צאצאים. אולם ג'אנג קבע שרבייה ותוחלת חיים נמצאים בקורלציה שלילית גנטית, כלומר מוטציות גנטיות המקדמות רבייה נוטות לקצר את תוחלת החיים.
צוות המחקר מצא גם שלאנשים הנושאים מוטציות הגורמות לנטייה לשיעורי רבייה גבוהים יחסית - אנשים בעלי נטייה גנטית ללדת הרבה ילדים - יש סיכוי נמוך יותר לחיות עד גיל 76. לעומת זאת, אנשים הנושאים מוטציות הגורמות לנטייה לשיעורי רבייה נמוכים יחסית צפויים לחיות גם בשנות הזהב שלהם.
עם זאת, בהשוואה לגורמים סביבתיים - כמו אמצעי מניעה, התקדמות רפואית, גישה למשאבים מקוונים והפלות - גורמים גנטיים משחקים תפקיד מינורי מאוד. ג'אנג ציין כי תוחלת החיים של האדם, שיעור הילודה והתנהגויות הרבייה השתנו באופן דרסטי במהלך העשורים האחרונים. למרות ששיעורי הילודה ברחבי העולם ירדו מאז שנות ה-50, תוחלת החיים עלתה בהתמדה מ-46.5 שנים ב-1950 ל-72.8 שנים ב-2019.
"מגמות אלו מונעות בעיקר על ידי שינויים סביבתיים מהותיים, כולל שינויים באורחות חיים וטכנולוגיות, והן מנוגדות לשינויים הנגרמים על ידי הברירה הטבעית של הווריאציות הגנטיות שזוהו במחקר זה", אמר ג'אנג. "הניגוד הזה מצביע על כך", הוא המשיך, "בהשוואה לגורמים סביבתיים, גורמים גנטיים ממלאים תפקיד מינורי בשינויים הפנוטיפיים האנושיים שנחקרו כאן".