דילמת משלוח המנות: למה הממתקים של הילדים כל כך מדאיגים אותנו?

בכל שנה לקראת פורים, מגיעים ההורים להדרכה בקליניקה ומציגים את הדילמה. מצד אחד, חלק ניכר מהם כבר התנסה בגישה הרגועה שאנחנו מנסים להכניס לשיח על אוכל ועל אכילה, וגם הספיק לזהות את השינוי החיובי שנובע ממנה. מהצד השני, כמעט בלתי אפשרי להימנע מרגשות הדאגה האוטומטיות שעולות עם המחשבה על משלוחי מנות מלאים בממתקים וחטיפים, שבחלק מהבתים הושקעו מאמצים על מנת להפחית את צריכתם.

חלק מההורים עלולים להרגיש ממולכדים. זוהי מציאות אמיתית - צריכה גבוהה של מזון אולטרא-מעובד אינה מומלצת, וקשורה לתוצאות שליליות על בריאותינו. עם זאת, מציאות אמיתית נוספת, היא שהתעסקות יתר בהגבלת אכילה, ריסון האכילה של ילדינו ושל עצמנו והגבלת הגישה למזון נקשרים גם הם בתוצאות שליליות על הבריאות הנפשית שלנו, על התנהגויות האכילה שלנו, ואף אינן מוכיחות את עצמן כאסטרטגיות המקדמות דפוסי אכילה בריאים לאורך זמן, או שמירה על משקל ומניעת השמנה.

השלב הראשון על מנת לייצר דוגמה עקבית וברורה עבור הילדים שלנו, היא לשאול את עצמינו בכנות - מדוע אנחנו חווים אי נוחות ודאגה כאשר השיח על משלוח המנות עולה בבית, או גרוע יותר, כאשר ילדינו כבר מגיעים מחויכים ומרוגשים הביתה, אוחזים בסל עשיר בטעמים ושמחה.

האם אנחנו דואגים לבריאותם? שכן, בבית שבו נהוגים הרגלי אכילה בריאים בשגרה, המאפשרים גם אכילה של ממתקים וחטיפים, ועם זאת מבוססים בעיקרם על תזונה מגוונת, עשירה וטרייה - יציאה מהשגרה, כמו השבוע של פורים, לא תפגע בבריאות של הילדים. בבתים ומשפחות שבהם "המלחמה על האוכל" היא יומיומית, כדאי לשאול: האם שווה לשפוך עוד דלק למדורה, ולהפוך גם את פורים לאויב? ויתרה מכך האם הקרב על פורים הוא זה שבאמת יוביל להפסקת המלחמה, ולניצחון של הרגלי האכילה האידיאלים, לתפיסת ההורים, על פני המתוקים והחטיפים?.

הסיבה לדאגה יכולה להיות גם אחרת: האם יכול להיות שלא כל כך נעים לנו לראות את ילדינו אוכלים בתאווה גדולה מאכלים שאותם אנחנו תופסים כ"ג'אנק" וכ"זבל"? בכנות, האם יכול להיות שאכילה כזאת נתפסת בעיננו כלא מווסתת, חסרת שליטה, לא תרבותית? במקרים כאלה נרצה להזכיר לעצמינו שמשלוחי מנות הם למעשה ההתגלמות של תרבות ושל חברתיות. הם נהוגים בתרבות ובמסורת שלנו, מלאים ברגש ואהבה.

הדאגה יכולה להיות קשורה גם להתנסויות והחוויות הקודמות האישיות שלנו. צפייה בילדינו אוכלים מזונות "אסורים", הכוונה, כאלה שאנחנו הגדרנו אותם כאסורים לנו, יכולה לעורר מתח רב. אתם הרי הורים, אך גם בני-אדם עם היסטוריה, חוויות והתנסויות שייחודיים רק לכם. זוהי אפשרות הגיונית ונורמלית, אם אתם מתמודדים כבר שנים ועשרות שנים עם אכילה, משקל ודיאטה, ופיתחתם מערכת אהבה-שנאה לא פשוטה עם אוכל. אבל גם אם אתם מקללים אוזני-המן ומשלוחי מנות בסתר, ואינכם אוהדים של ארוחות חג עם שפע מזון - האם זוהי מערכת היחסים שהייתן רוצות ורוצים להעביר לילדיכם?

ראשית חשוב לבדוק מהם הערכים שאתם רוצים להעביר. מסרים חיוביים יכולים להיות: אנחנו בוחרים ליהנות מאוכל, חגים ואירועים. אוכל לא מאיים עלינו, מכיוון שהוא לא אויב שלנו. הוא טעון אך ורק בתכונות שאנחנו מייחסים לו. כפי שהוא טעון בדאגה, בושה, בחרטה ובאשמה, כך הוא יכול להיות טעון בשמחה, בהתרגשות, משפחתיות וחגיגיות. על כן, יש להימנע לחלוטין מייחוס תכונות ותיאורים כגון "זבל", "רעל", "ג'אנק", "משמין" ו"מגעיל" לכל סוג של אוכל.

חשוב מאוד לא להעיר לילדים כאשר הם עם הממתקים ביד, חוגגים שמחה עם אוכל ומתרגשים מהגירוי שהם כרגע אוחזים בו. זהו שלב מאוחר מדי "להציל" את המצב. הוא מייצג טוב מאוד את המתח שלכם ההורים, אבל מתעלם מהגירויים, החשקים והרצונות של ילדיכם באותם הרגעים. הציפייה להיענות מוחלטת של ילדיכם להוראותיכם מובנת, עם זאת מציבה את ילדיכם קרועים בין הרצון לרצותכם, לבין עמידה מול גירויים שבואו נודה בזה, גם לכם קשה לעמוד מולם.

בשנים האחרונות נעשים מאמצים והנחיות מטעם משרד החינוך והבריאות, וגם יוזמות פרטיות של בתי-הספר והגנים באשר לגודל והמגוון המקסימלי של משלוחי-המנות. זוהי יוזמה מבורכת שלא נוגעת רק להרגלי האכילה של ילדינו ושלנו, אלא גם מפחיתה ביטוי של פערי מעמדות, מונעת השוואות מזיקות בין הילדים ובני-הנוער ומפחיתה בזבוז-יתר של מזון. בין אם במסגרות של ילדיכם נהוגות יוזמות כאלה או שלא, יהיה נכון להרכיב עם ילדיכם משלוח מנות שאינו מדי עשיר ובעלות כספית גבוהה, ושלא מבוסס כולו על חטיפים וממתקים ארוזים. זוהי הזדמנות מצוינת למקד את מאמציהם גם בברכה אישית כתובה, וביצירה של מאפים תוצרת בית - ובכך להדגיש את ההקדשה האישית, ואת ההשתדלות שבלשמח ולהעניק לאדם אחר. בצורה זו נדגיש את הרובד החברתי, החגיגי והמסורתי שבמשלוח המנות, על פני זה המקדם צריכה וקנייה.

אם תרצו להקדיש זמן ולתאם ציפיות עם ילדיכם קדם לימי חלוקת משלוחי-המנות, אפשרות טובה היא לעשות זאת כך: "איזה כיף שפורים מגיע! איזה נחמד שכולם מכבדים את כולם כדי לשמח האחד את השנייה. אחרי שתקבל את משלוח המנות, אני רוצה שתחשוב עם איזה 5 ממתקים אתה רוצה לשמוח ולחגוג. מהשאר, נכין משלוח מנות נוסף ונתרום אותו - כדי שנוכל לשמח עוד ילדים". בכך, אפשרנו את ההתרגשות הטבעית והמובנת מהחג וגם ממשלוחי-המנות. עם זאת, לא התעלמנו מרצוננו גם לשים גבולות ולהסכים עליהם יחד עם ילדינו, ולכוון אותם לערכים נוספים שהיינו רוצים לנטוע בלבם.

שחר כוכבי הוא דיאטן קליני, פסיכותרפיסט קוגניטיבי-התנהגותי ומטפל בהפרעות אכילה. מנהל הקליניקה לתזונה וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ואקטיביסט בתחום דימוי הגוף. עובד ביחד עם ילדים ובני-נוער, וגם עם ההורים שלהם - כדי לעשות שלום עם אוכל