כל מה שחשוב לדעת על "הגנב השקט של הראייה"

גלאוקומה היא קבוצה של מחלות עיניים, שהמשותף לכולן הוא נזק לעצב הראייה. ולמרות שמדובר במחלה מאוד נפוצה ועם השפעה חמורה על הראייה, רבים מאיתנו לא יודעים עליה מספיק. פרופ' מיכאל וייסבורד, מנהל המרכז לחקר הגלאוקומה במערך העיניים של בית החולים איכילוב, התארח בפודקאסט "מרפאת מומחים" כדי להסביר מה הם התסמינים של גלאוקומה, ואיך מטפלים בה.

ראשית חשוב להסביר כי גלאוקומה היא מחלה שקטה, ולכן, הסביר פרופ' וייסבורד, היא נקראת "הגנב השקט של הראייה". הוא הוסיף כי מדובר במחלה שאם לא הולכים לבדיקות סקר שגרתיות, אפשר לפספס אותה, אבל אם כן הולכים - אפשר לעצור אותה ולמנוע אותה, ולכן כל כך חשוב להיות במודעות ולהיבדק.

"הבדיקה היא בדיקה שגרתית אצל רופא עיניים, וכדאי להתחיל אותה כבר בגיל 40. גם בגילאי 20 ו-30 כדאי להיבדק אחת לעשור, אבל מגיל 40 השכיחות של מחלות עיניים מתחילה לעלות, וזה לא רק גלאוקומה, אלא גם ניוון של הרשתית, קטרקט ועוד. ולכן בגיל 40 צריכים לעשות בדיקה ראשונה, ואז הרופא מנחה כל כמה זמן צריך להגיע למעקב. ומגיל 65 צריך ממש להקפיד להגיע כל שנה-שנתיים לבדיקה, כי אז השכיחות של מחלות עיניים עולה", הסביר פרופ' וייסבורד.

בהקשר זה חשוב לומר כי מי שיש לו סיפור משפחתי של גלאוקומה - "חייב חייב עם עשרה סימני קריאה להיבדק מגיל 40". פרופ' וייסבורד הסביר כי גלאוקומה עלולה להביא לעיוורון, וכי היא הגורם המוביל בעולם לעיוורון בלתי הפיך. אבל, "זו מחלה שאפשר למנוע אותה, אפשר לעצור ולהאט אותה בחלק גדול ממהמקרים", הוסיף.

"גלאוקומה היא מחלה של עצב הראייה, שזה הכבל שמחבר בין העין למוח, וכאשר הלחץ בתוך העין גבוה מדי, הוא פוגע לאט לאט בסיבי עצב הראייה, זו פגיעה איטית שלא מבחינים בה, ואז לאט לאט שדה הראייה נפגע", הסביר פרופ' וייסבורד, "בהתחלה שדה הראייה נפגע בהיקף, לפעמים זה קורה בעין אחת ולא שמים לב כי העין השנייה מפצה, לאחר הפגיעה בהיקף, לאט לאט שדה הראייה הולך ומצטצמצם, בסופו של דבר האדם ייראה רק את מה שנמצא ממש מולו, כאילו הוא מתבונן במשקפת".

לגלאוקומה הקלאסית, זו שרוב האנשים סובלים ממנה, אין שום תסמינים מלבד הפגיעה בהיקף הראייה, וחשוב לזהות אותה לפני הפגיעה הזו - שכן אז זה מאוחר מדי. "אנחנו רוצים לתפוס את זה בשלבים הרבה יותר מוקדמים", אמר פרופ' וייסבורד.

"כאשר מגלים גלאוקומה המטרה היא להוריד את הלחץ בתוך העין לרמה כזו שעצב הראייה לא יסבול יותר, שנישאר באותה רמה תפקודית שאובחנו בה", אמר פרופ' וייסבורד, וזה נעשה נעשה בדרך כלל על ידי טיפות עיניים, לייזר, או ניתוח בחדר ניתוח.