האם "אמבה אוכלת מוח" באמת אוכלת את המוח?

אין דבר הכרחי יותר בקיץ הנוכחי, ובכלל בקיץ הישראלי, מטבילה באיזה מקור מים נעים, או מעיין, עדיף סודי ומבודד. למרבה הצער, כפי שאנחנו למדים בכל קיץ מחדש - זיהומים שונים, מחלות ואפילו פציעות הם גם שכיחים מאוד בקיץ . אחד המפחידים בהם הוא "אמבה אוכלת מוח".

היו לא מעט מקרים של אמבה אוכלת מוח במהלך השנים האחרונות ברחבי העולם, אפילו מקרה אחד פה בישראל. בתחילת אוגוסט האחרון דווח כי תושב הצפון בן 36, ללא מחלות רקע, הלך לעולמו בעקבות דלקת מוחית שנגרמה מאמבה נדירה בשם Naegleria Fowleri. מדובר על מקרה נדיר, שאובחן בזכות ערנות של רופאה מומחית למחלות זיהומיות בבית החולים פוריה שבטבריה שחשדה באבחנה ועירבה את לשכת הבריאות המחוזית והמעבדה המרכזית של משרד הבריאות. השבוע פורסם בארה"ב שילד מת לאחר ששחה בנהר אלקהורן במזרח נברסקה, כשהחשודה העיקרית במותו היא "אמבה אוכלת מוח".

באתרIFL בדקו מהי אמבה אוכלת מוח, מה התסמינים של המחלה ועד כמה חייבים להזהר?

כאמור אורגניזם זה נקרא Naegleria fowleri - חיה חד-תאית שחיה במקורות מים מתוקים כמו מעיינות חמים, אגמים ונהרות, כמו גם בריכות שחייה לא מטופלות. למרות השם שלה, התזונה הרגילה שלה אינה כוללת בדרך כלל מוח אנושי, אלא אורגניזמים אחרים כמו חיידקים המצויים במשקעי נהרות ואגמים.

חשוב להדגיש כי המחלה נחשבת נדירה ושיעור התמותה שלה גבוה. עד כה דווח ברחבי העולם על 400 מקרי הידבקות בלבד. ובכל זאת היא ניתנת למניעה: פשוט נסו להימנע מכניסה לאגמים ומקורות מים לא ידועים, וגם אם נכנסתם נסו להימנע מהשתוללויות במים שעלולות לדחוף מים במעלה האף.

התקופה המסוכנת ביותר להידבקויות בחיידקים ואמבות טורפות היא במהלך גלי החום בקיץ, כשטמפרטורת המים עולה וכמות המים יורדת. ואם זה לא מספיק, קיים חשש ששינויי האקלים ישנו את השכיחות של הטפיל הזה וככל שכדור הארץ מתחמם, והמים מתחממים, יהיו יותר מקומות הדבקה פוטנציאליים באמבות הללו.

כדי להידבק באמבה זו, המים צריכים לעלות במעלה האף, ולעתים קרובות זה נעשה באמצעות שחייה, משחקים במים או צלילה לתוך מקורות המים הנגועים. חשוב להדגיש כי אי אפשר להידבק בה משתיית מים מזוהמים, והאמבה לא מתפשטת גם ממגע בין אדם לאדם.

האמבה למעשה חודרת לרקמת האף, עוברת לחלל האף וממשיכה למוח דרך עצבי הריח. במוח האמבה יכולה לאכול, לגדול ולהתפשט בכל האיבר. האכילה, היא זו שגורמת לבעיות, שכן האמבה בולעת תאים, וזה גורם לדימום ולמוות של רקמות ובנוסף מייצר תגובה דלקתית חריפה. אירועים אלו גורמים להתנפחות המוח ולעלייה בלחץ הגולגולת, דבר זה מוביל לדלקת קרום המוח האמבית ולאחריה האדם יכול להכנס לתרדמת ולמות.

גורמים רשמיים הסבירו כי יכולים לעבור מספר ימים עד שמרגישים את השפעת הזיהום והתסמינים יכולים להופיע בין יום ל-12 ימים לאחר ההדבקה. בשלב הראשון, האדם יקבל כאב ראש חמור, כאב גרון, חום, בחילה והקאות, פרכוסים ובסוף אפילו תרדמת ומוות. בשלב השני, האדם יפתח לעיתים קרובות צוואר נוקשה, אשר יכול להיות מאובחן בטעות כדלקת קרום המוח קלאסית, ועלול לחוות התקפי פרכוס והזיות.

בשל האופי המהיר מאוד של מחלה זו, חשוב מאוד לאבחן אותה במהירות האפשרית. מכיוון שלפעמים עיכוב של אפילו כמה שעות יכול להיות קטלני. הזיהום הוא נדיר מאוד, וככזה, לא היו הרבה מחקרים קליניים שנערכו עליו. עם זאת, תועדו חמישה מקרי הישרדות, ארבעה מארה"ב ואחד ממקסיקו. אנשים אלו שרדו לאחר אבחון מוקדם ופרוטוקול אינטנסיבי מאוד של טיפולים. במקרים מסוימים, מקררים את החולה עד מתחת לטמפרטורת הגוף הרגילה כדי לנסות לעזור להפחית את הנפיחות של המוח.