הכלי הפשוט שיעזור לכם ליהנות יותר מההורות שלכם

מכירים את זה שתינוקות בוכים ברגע שאתם מתיישבים איתם, כדי שתעמדו בחזרה, ואתם בטוחים שהם לומדים להיות מניפולטיביים כבר בגיל כמה שבועות או חודשים? מכירים את זה שהילד מושך זמן בבוקר או בערב לפני השינה, אבל כשאנחנו מאבדים סבלנות וצועקים עליו הוא פתאום יודע להתארגן ממש מהר? רק חבל שאנחנו כבר מרגישים רע עם עצמנו שצעקנו.

בואו ננסה רגע לבחון את כל הסיטואציות האלה בצורה אחרת, קצת יותר אובייקטיבית. קצת יותר סלחנית.

תינוקות צריכים מגע והרבה פעמים גם את ההרגשה של תנועה. זה הישרדותי. זה מחזיר אותם לתחושה ברחם. זה שהם מבינים שכשהם בוכים, אנחנו נעמדים והם יודעים לדרוש את מה שהגוף שלהם צריך, זה מדהים.

נכון, הילד מושך זמן. לילדים קשה להתארגן מהר בבוקר, לפעמים קשה להם להיפרד וללכת לגן (מדהים ככל שהוא יהיה) וקשה להם ללכת לישון. לישון זה סוג של פרידה. זה קשה וצריך לעשות את זה לפחות פעם ביום. תוסיפו לזה קצת FOMO וקיבלתם ילד שלא רוצה להיכנס למקלחת, לא רוצה לצאת מהמקלחת, ממש לא יודע מה הוא רוצה לאכול (בטח לא מה שהכנתם) וכשהוא כבר במיטה, זה לא מחזיק ליותר מדקה. פיפי, שירותים, או כל תירוץ אחר.

מה שעשינו פה נקרא "ריפריימינג", או בעברית מסגור מחדש. ריפריימינג הוא כלי לטיפול בהתנהגויות ואמירות שעלולות לחבל ולהקשות על החיים בכלל ועל המשפחה בפרט. כשאנחנו מדברים על ריפריימינג בעצם מדברים על רעיון שנקודת המבט של אדם היא מסגרת. אם מזיזים את המסגרת הזאת משתנות המשמעות והחשיבה. הרבה פעמים משווים את זה לפריים של מצלמה והאפשרות לשחק עם המרחק והפוקוס. כך, למשל, אפשר לראות את התנהגותו של הילד כמניפולציה או לראות זאת כצורך. אפשר לראות כצורך שלו או חוסר היכולת שלו לראות את מי שמולו או אולי אפילו כזלזול.

אז מתי כדאי לעשות ריפריימינג? כשאנחנו מתוסכלים מהתנהגות כלשהי מול האדם שממול, במיוחד סיטואציה כזאת שחוזרת על עצמה והתסכול הוא לא רק רגעי אלא מתמשך וגורם לי לחשוב שאני לא נלקחת בחשבון. כשאנחנו עושים ריפריימינג זה לא אומר שאנחנו בהכרח טועים או בהכרח לא קראנו נכון את הסיטואציה, וזה גם לא אומר שהצד השני בהכרח צודק - זה רק אומר שכדאי לנסות לבחון את הסיטואציה מעוד זווית על מנת לבחון האם ההרגשה שלי אולי סובייקטיבית.

מנסים לקחת סיטואציה שמאתגרת או מציפה אותנו ולחשוב רגע מה מי שמולי צריך. למה לדעתי הוא מרגיש ככה. מה גורם לו להתנהג ככה, ואיך אני יכולה קודם לנסות להבין את ההתנהגות שלו לפני שאני רצה לפתרון או לפרשנות. מהנקודה הזאת אפשר לדבר על הסיטואציה ושכל אחד ינסה להגדיר מה הוא מרגיש וצריך בסיטואציה הזאת. האם הוא מרגיש שהוא נעלב? שלא רואים אותו? שהוא צריך משהו ספציפי מבן הזוג השני? או אם מדובר בתינוק לנסות להבין את הצורך שלו ועל מה זה יושב.

לנסות לראות מה הצד השני מרגיש, לא בהכרח מבטל את מה שאני מרגיש/ה, אולם כשאני מצליח/ה להבין את המניע של הצד השני, אני לרוב אבין שאין פה שום דבר נגדי ומהנקודה הזאת יהיה אפילו יותר קל לנהל שיחה על המצב ולהגיע ביחד לפתרון.

בעזרת ריפריימינג ניתן לנתח מצבים משפחתיים, אישיים וחברתיים - לבדוק איך אנחנו יכולים לנתח מצב מסוים מכיוון פחות אינטואיטיבי, כזה שלוקח יותר פרמטרים בחשבון ובוחן את הנקודה ממעוף הציפור במקום ממקום רגעי וסובייקטיבי. אני מאמינה שהמקום המשפחתי, הזוגי והאישי יכול מאוד להתפתח, למנוע חיכוכים ולהכניס הרבה שקט, הבנה והכלה שבהחלט יכולים להוביל לפתרון בעיות, יכולת תקשורתית והבעה רגשית עמוקה יותר.

אז בפעם הבאה שאתם מרגישים תסכול ממי שמולכם, תדמיינו שאתם מחזיקים ביד מצלמה ואתם שולטים על העדשה שלה. תנסו קצת לשחק עם העדשה הזאת ולבחון את השאלה - מה בעצם קורה פה.

נעמה צובל היא מדריכת הורים ומשפחות