האם אפשר לאמן את המוח שלנו לאהוב פעילות גופנית?

אין מרגיז יותר מלראות אנשים שלא רק שלא סובלים כשהם עושים ספורט, אלא אפילו נהנים מזה. אז לכל העצלנים החמודים - מחקר חדש מצא שיטה שתהפוך אותכם ללירן כוהנר

08/06/2022
חמישה דברים שאולי לא ידעתם על המוח (מערכת "אסור לפספס")

בעבר הסברנו בהרחבה למה בשביל חלק מאיתנו, פעילות גופנית מרגישה כל כך בלתי נסבלת, אבל יש לא מעט אנשים שמסתובבים בינינו ומרגישים שהם דווקא מאוד אוהבים להתעמל - ואפילו מעידים שהם מכורים לזה ולא מסוגלים לוותר על אימון.

במחקר חדש, שפורסם בכתב העת Medicine & Science in Sports & Exercise בחנו לעומק את הפעילות במוחם של אנשים שמתעמלים, כדי לנסות ולהבין בצורה מקיפה ומעמיקה יותר את המנגנון המורכב. המחקר העלה ממצא אופטימי במיוחד, ומציע שכל אדם, גם אם הוא ממש סולד מהתעמלות - יכול לשנות את דפוסי החשיבה שלו ולהתחיל לחשוב ולהרגיש בדיוק כמו האנשים המעצבנים האלו שאוהבים ספורט.

עוד בוואלה!

מעל גיל 40? זה מה ש-10 דקות של ספורט יעשו לבריאות שלכם

לכתבה המלאה

לטובת המחקר, גייסו מדענים מאוניברסיטת טורקו שבפינלנד, 64 מתנדבים שעברו סדרה ארוכה של אימונים גופניים. משתתפי המחקר גם מילאו שאלונים שסוקרים את התחושות והיחס שלהם לגבי האימון - וגם עברו סריקות לבחינת השינויים בפעילות המוח שלהם לאורך תקופת הניסוי.

אפשר לאהוב את זה? אישה מזיעה אחרי ספורט(צילום: ShutterStock)

באופן ספציפי יותר, החוקרים ביקשו לבחון את תפקודם של קולטני אופיואידים במוח (mu-opioid receptors או MORs). אלו קולטנים שמגיבים לנוכחות של משככי כאבים טבעיים (אופיואידים אנדוגניים) שמיוצרים בתוך הגוף וממלאים תפקיד חשוב בתגובה לכאב, בשימור המוטיבציה ובוויסות רגשות כמו מתח וחרדה.

גם אם אתם לא "מתוכנתים" לאהוב התעמלות - זו לא עובדה מוגמרת

ד"ר טינה סניוקי, מומחית למדעי המוח, שהובילה את המחקר, הסבירה כי "ייתכן שחלק מהאנשים נולדים עם מערכת טובה יותר של קולטני MORs וזה עוזר להם להתמודד בצורה טובה יותר עם כאב, ולאהוב יותר להתעמל. יכול להיות שבגלל זה, לאותם אנשים קל יותר להתמיד בפעילות גופנית".

עם זאת, היא מדגישה שמדובר בהשערה בלבד - וההסבר יכול גם להיות הפוך. "יכול להיות שמערכת טובה יותר של קולטני MORs מתפתחת בגלל שמתמידים בהרגלים כמו פעילות גופנית לאורך זמן".

כדי לבחון את ההשערה הזאת, היא וצוותה נתנו למתנדבים לעבור אימונים אינטנסיביים של ספינינג בעצימות גבוהה, עד שהגיעו למצב של תשישות, כדי להעריך את רמת הכושר ההתחלתית שלהם. בהמשך, המשתתפים המותשים ביצעו עוד סוגים של אימונים אינטרוולים בעצימות גבוהה כדי להעריך איך הפעילות עצמה והעלייה ברמת הכושר משפיעות על המוח שלהם לאורך תקופת הניסוי.

המסקנה העיקרית במחקר היא שככל שאנשים מתמידים בפעילות גופנית, כך גם משתפרת פעילות קולטני ה-MORs במוחם, או במילים פשוטות - ככל שמתעמלים יותר - כך האימון כואב פחות, קשה פחות, ומתגמל יותר.

ד"ר סניוקי סיכמה זאת כך: "הממצאים מצביעים על שתי נקודות שחשוב להתעכב עליהן - הראשונה היא שאם אתה לא נהנה מפעילות גופנית, זה לא בהכרח אומר שאתה עושה משהו לא בסדר, יכול להיות שהמוח שלך פשוט בנוי ככה. אני חושבת שאנחנו צריכים להכיר בכך שיש שונות גדולה בין התגובות של אנשים שונים לפעילות גופנית - ולא כולנו מוצאים את הפעילות הזאת כנעימה או מתגמלת".

עם זאת, המסקנה החשובה השנייה שעלתה מהמחקר היא שהאופן שבו אנחנו מגיבים לפעילות גופנית הוא לא עובדה מוגמרת - והוא תמיד יכול להשתנות, אם רק מתמידים ולא מוותרים לעצמנו. כלומר, בדיוק כפי שהגוף מתרגל לפעילות, כך המוח מתחיל בהדרגה להתרגל אליה ואף ליהנות ממנה עם הזמן. גם אם כרגע המחשבה לצאת לאימון נראית לכם כואבת, מלחיצה וקשה, בכל פעם שתעשו זאת, הפעם הבאה תרגיש קצת פחות תובענית ומורכבת. בנוסף, זה עשוי לגרום למוח להגיב בצורה טובה יותר לא רק לאימון עצמו, אלא גם לאירועים אחרים שמייצרים אצלכם קושי, כאב או לחץ נפשי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully