מי שלא אוהב חתולים ימצא לא מעט סיבות לא לגדל אותם - אלרגיות, צרכים במקומות לא רצויים, שריטות על רהיטים ותגובות מאוד לא צפויות. מנגד, מי שאוהב את היצורים הפרוותיים האלה ימצא אינספור טיעונים סותרים: מחקרים הוכיחו שחתולים משפרים את בריאות הלב, מחזקים את מערכת החיסון ואפילו, באופן אירוני למדי, עשויים לשפר אלרגיות ובעיות נשימה.
כעת מחקר חדש מצא כי לגדול באותו בית עם חתול עלול להגביר את הסיכון לחוות אפיזודה פסיכוטית מאוחר יותר בחיים, אבל רק עבור גברים. על פי המחקר, סבירות מוגברת זו למחלת נפש עלולה להיגרם על ידי טפיל נפוץ בשם טוקסופלזמה גונדי (Toxoplasmosis gondii), שיכול להיות מועבר לבני אדם שבאים במגע עם קקי של חתולים.
הקשר בין טוקסופלזמה גונדי לפסיכוזה נתון לוויכוח חריף במשך עשרות שנים, כאשר כמה מחקרים מצביעים על שכיחות גבוהה יותר של סכיזופרניה בקרב אלה שנדבקו בטפיל, בעוד שאחרים לא הצליחו לזהות קשר כזה. אז מה החקר החדש טוען?
בעוד שהרוב המכריע של האנשים הנגועים לא חווים תסמינים ואפילו לא יודעים שהם נושאים את הטפיל, חלק מהאנשים יכולים לפתח סיבוכים בינוניים עד חמורים כמו חום או בעיות נשימה. מחקרים קודמים הראו גם שילדים שגדלים במשקי בית בעלי חתולים נוטים יותר לחוות הפרעות פסיכיאטריות כמבוגרים.
כדי לחקור את הנושא, מחברי המחקר החדש שפורסם בכתב העת Journal of Psychiatric Research ראיינו 2,206 מבוגרים ממרכז העיר מונטריאול על החתולים שלהם בילדות, כמו גם על ההיסטוריה של אפיזודות פסיכוטיות, אם חוו כאלה. המשתתפים נשאלו גם לגבי גורמי סיכון נוספים לפסיכוזה, כגון טראומת ראש, עישון ומספר הפעמים שעברו דירה בילדותם.
"בעלות על חתולים בילדות הייתה קשורה לביטוי פסיכוזה גדול יותר בבגרות, אבל רק בנוכחות גורמים מסוימים", כותבים המחברים. באופן ספציפי, הם הבחינו בסיכון מוגבר לפסיכוזה אצל גברים שהיו בבעלותם חתולים שהיו יוצאים החוצה רבות בילדותם, אך לא מצאו קשר כזה אצל נשים שהחזיקו חתולי בית בצעירותן.
חשוב לציין כי החוקרים לא ניתחו את הדם של המשתתפים עבור נוגדנים מסוג T. gondii, מה שאומר שהם לא יכולים להיות בטוחים שהסיכון המוגבר הזה קשור לטפיל. עם זאת, התוצאות שלהם רומזות שזה עשוי להיות המקרה, שכן חתולים יכולים להידבק בטפיל רק על ידי ציד מכרסמים נגועים, וזה ללא ספק משהו שחתולי בית שיוצאים החוצה הרבה עושים לעתים קרובות יותר מאשר חתולי בית.
אל תפספס
החוקרים מציינים גם שבעלות על חתולים לבדה לא עשויה להגביר את הסיכון לפסיכוזה, שכן העלייה הגדולה ביותר בסבירות לאפיזודות פסיכוטיות נראתה אצל אלו שהייתה להם היסטוריה של טראומה בראש, עברו דירה מספר פעמים בילדות, והחזיקו בחתול. יתר על כן, המחברים אינם מסוגלים להסביר מדוע נראה כי רק גברים מושפעים ואינם מספקים ראיות למנגנון נוירוביולוגי כלשהו הקושר את T. gondii להפרעות פסיכיאטריות.
עם זאת, מחקרים קודמים הצביעו על כך שהטפיל טוקסופלזמה גונדי עלול להפריע לסוג של תא מוח הנקרא מיקרוגליה ולשבש את היווצרותם של קשרים נוירולוגיים, כל אלו עשויים להסביר כיצד הוא משפיע על הנפש. בסך הכל, הקשר בין בעלות על חתולים לפסיכוזה נותר שנוי במחלוקת, למרות שכל מי שמודאג מהסיכון הנשקף מהטפיל יכול למזער את הסיכוי שלו להידבק על ידי שטיפת ידיים ביסודיות לאחר ניקוי מגש החול של החתול. זה הכל.