כפסיכיאטר, המקצוע שלי עוסק במתן איכות חיים ליושבים מולי בקליניקה - לצמצם את הרווח בין הפוטנציאל האישי לבין מימושו, ללמד אותם לסגל אורח חיים של תעסוקה שמתאימה לכישורים ולהשכלה, זוגיות ברת קיימא אותה צריך לתחזק, מיניות יצירתית, חיי חברה הדורשים השקעה, תחביבים, פעילות גופנית קבועה, הקפדה על חופשות למילוי מצברים, העשרה מוחית ותרבותית ובנוסף רגעי קסם אישיים, למען העצמי, שימלאו אותם באנרגיה.
אני לא עובד קשה. אני עובד הרבה, וטוב שכך. זה הכי מתאים לי. זו עבודה שדורשת מאמץ נפשי עצום - להיכנס לראשם של אנשים ולהבין את שמתחולל בנפשם פנימה. אבל גם אני זקוק לרגעים קטנים-גדולים שיטענו את המצברים הפנימיים המתרוקנים שלי. רגעי הקסם הפרטיים שלי הם כנראה טריוויאליים לרובכם, אך לפעמים החיים גורמים לך להעריך את הפשוט כמופלא.
כל שישי ושבת אני נוסע עם ילדי האוטיסטים: יותם בן ה-26 וקרן בת ה-25, שעות ארוכות במכונית ללא מטרה. אנחנו נוסעים ברחבי ישראל כשברקע פלייליסט של שירים שאנחנו אוהבים. אנחנו מקנחים בסדרת סיבובים בכיכר המדינה. כולם מכירים אותנו שם.
קשה להעלם חזותית מאיתנו. אבא בן 55, "גמד", שהולך עם נפיל בגובה 1.95 מטרים שנראה כמי שיצא מהסדרה "ויקינגים" ואישה צעירה יפיפיה אדומת שיער. שניהם משמיעים קולות בז'רגון אישי שנהיר רק להוריהם (חינניים לטעמי), לפרקים דורשים "שק קמח" על אבוש כאילו היו בני שנתיים. נכותם ברורה לכל. לא צריך להיות פסיכיאטר מומחה כדי להבין שהם שונים. אחרים. מיוחדים. עם נפש של תינוקות ועולם פנימי משלהם הסגור בתוך בועת האוטיזם הארורה.
דרך הבועה, הם מצליחים להושיט יד ולנגוע הכי עמוק שאפשר בלב של מי שמוכן להקשיב להם. המוכרים בכיכר מנופפים ליותם וקרן לשלום. עוברי האורח לפעמים זורקים משפט כמו "כל הכבוד". אני כבר לא מתבייש ולא מסתתר. אני גאה ביותם ובקרן כמו שגאה באחותם דנה, דוקטורנטית מצטיינת למדעי המחשב וביולוגיה חישובית.
אסור להסתיר ולהחביא
שבוע ההתרמה של אלו"ט - העמותה הלאומית לילדים ובוגרים אוטיסטים - והעמותה לילדים בסיכון עוסק בדיוק בזה. בשילוב בקהילה - בהבנה שחברה שלא מקבלת ודואגת לחלש אין לה זכות קיום. בראייה שכל אחד מאיתנו הוא יחיד ומיוחד בעל יכולות וחוזקות משלו. השילוב יכול להיעשות בכל דרך: בהתנדבות, בשילוב בעבודה, בחוג, בבית הספר.
אל תפספס
אחד מכל 78 ילדים בישראל מאובחן כאוטיסט. למרבה הצער אוטיזם לא ניתן לאבחן בהיריון, לכן איש אינו מחוסן. אסור להסתיר ולהחביא את הילדים האלה, או אנשים עם נכויות באופן כללי. ליותם וקרן יש את הלב הכי גדול שתפגשו, הם מזהים מקילומטר אנשים שנרתעים מהם, ומאוד נפגעים. נכנסים אז לאי שקט ומצוקה קשה. מאידך, מי שמתייחס אליהם בגובה העיניים, בטוב לב, בהקשבה אמיתית למה שהם אומרים בלי מילים - זוכה מהם ללמוד מהי אהבה. הם יודעים לתת לכל אחד רגעים קטנים של אושר. תנסו.
דוגמא חיה לקבלת האחר הוא הקשר של יותם וקרן עם ציפי ובר רפאלי שמובילות השנה יחד את קמפיין אלו"ט השנתי שהחל השבוע. הקשר הראשוני של יותם וקרן היה עם בר, דרך אמא ציפי ואביה רפי. פחדנו מאוד, אך המציאות עלתה על כל דמיון. מיידית יותם וקרן התאהבו באישיותה וביופייה של בר.
ציפי היא חברה טובה שלנו כבר שנים. היא ביקשה במסגרת השחרור מהכלא לעשות עבודות שירות עם יותם וקרן ועם חבריהם בתעסוקה השיקומית - לאוטיסטים בתפקוד נמוך, וממשיכה גם היום לאחר שחרורה. מאוד קשה למצוא עובדים בכלל ומתנדבים בפרט, למרכז השיקומי לאוטיסטים בוגרים בתפקוד נמוך, בפתח תקווה. זו עבודה מאד לא פשוטה ומאתגרת. צריך אישיות מיוחדת ולב זהב עם יכולת נתינה כדי ליצור קשר אישי עם הילדים. חלקם לא מדברים ואחרים מדברים משפטים קצרים לקונית. לפרקים הם יכולים להתפרץ באלימות פיסית לא פשוטה ולא נשלטת כלפי המטפלים. אבל כולם יודעים להביע אהבה אם רק תיתנו להם.