לידה היא ללא ספק בין האירועים המשמעותיים בחיי האם והמשפחה כולה. למרות שלא מעט לידות זכורות כחוויה של עוצמה, הצלחה וכוח פנימי, ישנן גם נשים שחוות את האירוע כשלילי ואפילו טראומתי. האם בישראל עושים הכול על מנת להבטיח חוויה מכבדת לאימהות הטריות?
מחקר ישראלי חדש שיוצג בכנס השנתי של המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות בסוף החודש, בהובלת הדוקטורנטית סירת אבו-חמד ופרופ' ניהאיה דאוד מאוניברסיטת בן גוריון מבקש להפנות זרקור לנשים שבעבורן אירוע הלידה היה שלילי ואף טראומתי - כדי להבין איך למנוע ממקרים כאלו להתרחש בעתיד. המסקנות מתבססות על 26 ראיונות עומק עם נשים שילדו במהלך שנת 2020 ב-10 בתי חולים ציבוריים שונים.
במסגרת המחקר, הנשים - 12 נשים ערביות ( 9 מוסלמיות ו-3 נוצריות) ו-14 יהודיות (2 חרדיות, 5 דתיות, 3 מסורתיות ו-4 חילוניות) העידו על יחס מזלזל ולא מכבד, שבא לידי ביטוי בין היתר באי שמירה על הפרטיות שלהן; בטיפול שניתן בלי הצגה עצמית של הצוות; בחוסר ביטחון או אמון בצוות; בהיעדר רצף טיפולי ובתחושה כללית של חוסר שליטה על גופן.
אחת היולדות סיפרה: "אני שוכבת ערומה לחלוטין, הילדה עליי ומתחילה רכבת של אנשים בחדר הלידה". אחרת העידה: "המיילדת בדקה באכזריות, ממש הכאיבה לי. היא הייתה מיילדת אכזרית". משתתפת נוספת תיארה את המיילדת שלה כ"צינית וסרקסטית" וסיפרה ש"היא פשוט לא הייתה חמה".
המשתתפות במחקר גם העלו תחושות קשות של יחסי כוחות בעייתיים וחוסר זמינות של הצוות. חלק מהנשים אף סיפרו על אלימות שחוו, ונשים מהמגזר הערבי דיווחו על אפליה וגזענות. אם ערבייה סיפרה לדוגמה כי לתחושתה, "היחס אלי היה שונה. יחס אחר. מתייחסים לערבים כנחותים. הרגשתי את זה אפילו בתינוקייה". משתתפת נוספת מהמגזר הערבי, העידה: "התייחסו אליי יפה לעומת הנשים הבדואיות שהיו איתי. אליהן התייחסו כאל חרקים. כלפיי לא הרגשתי גזענות, כי אני בלי כיסוי ראש ובעלי ואני נראים נורמטיביים ומדברים עברית".
מממצאי המחקר עולה כי נשים רבות תופסות את היחס במרכזים הרפואיים כלא מכבד. החוקרות מקוות כי מסקנותיהן יעוררו את תשומת ליבם של קובעי המדיניות ויחדדו את הצורך בהטמעת תפיסה של יחס ראוי יותר ליולדות.
אל תפספס
סירת אבו-חמד מהמחלקה לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון, שכאמור הובילה את המחקר, בחרה להתמקד בנושא מתוך הקירבה האישית שלה אליו. אבו-חמד היא אחות מוסמכת שבעברה עבדה כאחות אחראית במוקד טיפת חלב. גם מתוקף תפקידה וגם מעצם היותה אם בעצמה, היא מבינה את עומק ההשפעה של יחס הצוות ליולדות. "גם אם הלידה קשה, נשים זוכרות יותר את היחס ומדחיקות את הקושי הפיזי. כשאישה מרגישה שמכבדים אותה - החוויה כולה משתנה", אמרה.
"אני חיה את התחושות האלו ביום יום. לצערי, המצב בארץ לא טוב ביחס למדינות אחרות בהקשר הזה, כאשר חלק מהנשים מרגישות חסרות אונים בתהליך. אחת הבעיות המשמעותיות היא חוסר זמינות ותקנים. אם במדינות מערביות אחרות יש מיילדת אחת לכל יולדת בממוצע, בארץ היחס הממוצע הוא מיילדת אחת על כל ארבע יולדות. השאיפה היא שמקבלי ההחלטות במשרד הבריאות יעברו על הנתונים וישנו את המדיניות כדי להבטיח יחס מכבד יותר ליולדות".