בתרבויות ובשפות שונות בכל רחבי העולם - אנשים משתמשים הרבה במילים "מתוק", "מריר" ואיך לא - "חמוץ" - כדי לתאר אנשים עם אופי מסוים. מה שנראה לנו כלא יותר מסלנג בלי יותר מדי משמעות - היווה באופן די מפתיע אפיק למחקרים רציניים שנערכו על ידי מדענים במוסדות המובילים בעולם. אחד מהם הוא ד"ר צ'רלס ספנסר, מרצה וחוקר באוניברסיטת אוקספורד היוקרתית, שפרסם מחקר מרתק בנושא.
"כשמסכמים את כל המחקרים שנערכו בתחום, אנחנו רואים יותר בבירור שההעדפות שלנו והבחירות בטעמים מסוימים בגיל מבוגר, קשורים להיבטים מסוימים באישיות שלנו". למסקנה הזאת הוא הגיע אחרי שעבר על עשרות מחקרים קיימים כדי לזהות דפוסים וקשרים שמעניין להתעכב עליהם.
אחת המסקנות הברורות ביותר שעלו מהעבודה שלו היא שאנשים שהם בדרך כלל מחפשי ריגושים - כלומר כאלו שאוהבים הרפתקאות, סיכונים וחוויות אקסטרימיות - בדרך כלל יימשכו יותר לטעמים חריפים ומרירים. עד כאן הכול הגיוני - רק שבאופן די אקראי, אותם אנשים נוטים ליהנות יותר גם ממזון פריך, בהשוואה לשאר האוכלוסייה.
גם החיבה המוגזמת שלכם למלח מעידה על האישיות שלכם
אין סוף לכמות הגורמים שמחלקים אנשים לשתי קבוצות. אחת החלוקות שתמיד נוטים לעשות היא בין מי שפתוחים לנסות חוויות חדשות, לבין אנשים יותר שמרנים, שנצמדים לדברים שהם מכירים ואוהבים. ההפרדה הזאת היא גם חלק מהותי באחד המודלים המרכזיים שמשמשים כיום להגדרת האישיות שלנו - מודל שנקרא OCEAN ועוזר למומחים להבין טוב יותר את האנשים שהם מטפלים בהם.
המחקרים מראים שמי שפתוחים יותר לחוויות חדשות, בדרך כלל יפתחו גם חיבה גדולה, יש שיאמרו מוגזמת, למזונות מלוחים. ומי שנוטים לסבול יותר מדאגות ומסטרס, במקרים רבים גם ישמרו על מנעד מצומצם של מזונות אהובים, בלי לנסות יותר מדי דברים חדשים. כאן לפחות אפשר להבין את ההיגיון שבדבר.
ובנוסף, חוש הטעם, כמו שלמדנו בימי הקורונה, הוא לא דבר קבוע - והוא בהחלט יכול גם להשתנות בגלל גורמים שונים. לא רק מחלות יכולות לעשות את זה, אלא גם רגשות. המחקרים מראים שכשאנחנו חווים רגשות מסוימים, בייחוד רגשות עוצמתיים, תפיסת הטעמים שלנו יכולה להשתנות. וזה עובד גם בכיוון ההפוך - טעמים וריחות יכולים להשפיע על רגשות - לטובה ולרעה.
אל תפספס
אחרי שהבנו את כל זה, כדאי לציין גם שד"ר ספנסר, שכאמור עבר על עשרות מחקרים בתחום, הקפיד לסייג את מסקנותיו והדגיש כי "זהו תחום שקשה לחקור, בגל הסובייקטיביות של תחושות כמו העדפות של טעמים מסוימים או פתיחות לחוויות חדשות". ואם אתם תוהים למה הוא משקיע כל כך הרבה מאמץ בחקר הנושא, לדבריו, הוא מקווה שזה יעזור לנו להבין את המנגנונים הפנימיים שבתוכנו בצורה טובה יותר - ובכך אולי גם יסייע למטפלים וחוקרים לזהות דפוסים נוספים ומורכבים יותר שמגדירים את מי שאנחנו.
ואם אתם חושבים שכמו הטעם - גם חוש הריח מעיד על האישיות שלכם - תצטרכו לחכות קצת יותר כדי לגלות את התשובה. ד"ר ספנסר מדגיש כי נכון לעכשיו, מחקרים לא מצאו קשר ברור בין חוש הריח, כמו גם פעילות ההורמונים הייחודית של כל אחד מאיתנו - לבין מבנה האישיות. עם זאת, הוא כתב כי ייתכן שבעתיד ייחשפו תובנות מעניינות גם בהקשר הזה.