לאחרונה בתקשורת מציגים לא מעט סיפורי התחזות של נוכלים ונוכלות שבהתחזותם מנצלים אנשים תמימים, ופוגעים עמוקות באמונם ובכיסם. בחודש האחרון עלו בנטפליקס מספר סרטים וסדרות בנושא התחזות ונוכלות, שניים מהם הפכו ללהיטי ענק וטיפסו לראש רשימות הצפייה בעולם. הראשון, הוא סיימון לבייב (שמעון חיות) בסרט "נוכל הטינדר" - ישראלי שהונה נשים שהכיר באפליקציית ההיכרויות טינדר. לכאורה, לבייב רימה והתחזה באופן שיטתי, הבטיח הבטחות רומנטיות ונעלם עם כספן והבטחותיו הגדולות. הלהיט השני הוא הסדרה "להמציא את אנה" שמספר את סיפורה של הנוכלת הצעירה אנה דלווי (סורוקין), שהתחזתה ליורשת מיליונים גרמניה ומומחית לאמנות והפילה בפח את הצמרת החברתית והפיננסית של מנהטן. בשני המקרים הצליחו המתחזים להמציא דמות של אדם עשיר ומיוחס בן או בת להורים בעלי הון רב, ויחד עם ארגז כלים נרקיסיסטי-פסיכופתי הצליחו להונות ולהפיל בפח קורבנות.
מה גורם לדמויות השקריות הללו ולסיפורים שלהם להפוך לכזה מוצר צריכה מבוקש ומבדר? למה אנחנו מהופנטים למעלליהם הקשים? הנה 6 סיבות שבגללן אנחנו כל כך אוהבים סיפורי מתחזים:
1. פורקן והפגת מתח וחרדה - כולנו פגיעים לטרגדיות, אסונות והונאות, וכל אחת ואחד מאיתנו יכול למצוא את עצמו תחת הכותרת "קורבן". אנחנו נמשכים לסדרות על קורבנות ופשיעה משום שזה מאפשר לנו לחוש תהליך של מתח ואז קתרזיס. העובדה שמדובר בסיפור אמיתי עם אנשים אמיתיים מגבירה את תחושת האיום, שמסתיים בהקלה על כך שהקורבן הוא מישהו אחר ולא אנחנו.
2. הזדהות - כולנו יכולים להזדהות (גם אם ברמה הבסיסית ביותר) עם תחושה של חוסר ערך ושייכות והרצון להיות "חלק מ" שלא תמיד מתמלא או התמלא במהלך חיינו. כולנו מייפים את המציאות ומגזימים בפרטים כדי להאדיר את עצמנו, בין אם זה בסיפורים מול חברים או בראיון עבודה. ההזדהות שאנחנו חשים במהלך צפייה בסיפורים הללו יכולה להיות הן לצד המתחזה, אך גם לקורבן שהולך שולל ונופל בפח של הנוכל/ת.
3. אכזריות בלתי נתפסת - צפייה בסיפורי ההונאה הללו גורמת לנו לשאול את עצמנו 'איך אנשים יכולים להיות כל כך אכזריים ולהשתמש באנשים אחרים לצרכיהם?' אנחנו מתקשים להבין איך אפשר לפגוע באדם קרוב אלינו ולמוטט אותו כלכלית ולא להתחרט על כך. איך בנונשלנטיות אפשר לבסס אינטימיות ורומנטיקה עם בחורה שאתה יודע שתאבד את ביתה בגללך? או איך יכולה אישה "להזמין" את חברתה לחופשת יוקרה במרוקו, בידיעה שאין לה שום כוונה לשלם עליה ואילו חברתה הלא עשירה הולכת להתמוטט כלכלית מנטל התשלום. קשה לנו להבין כיצד המתחזים לא מגלים חרטה, אלא על כך שנתפסו או פישלו בהתחזות.
מה שעוזר לשפוך אור על החריגות בהתנהגות הזו היא האבחנה של אישיות נרקיסיסטית ו/או פסיכופתית של הנוכלים והמתחזים. אנשים בעלי מבנה אישיות כזה אינם מבינים ברמה העמוקה ביותר שלאנשים אחרים מלבד עצמם יש רגשות. מבחינתם רק להם יש רגשות וכל השאר מזייפים או מתנהגים במניפולטיביות כדי להשיג דברים, ולכן גם הם נוהגים כך. מבחינתם החיים הם משחק סכום אפס ואם הם נתפסו, זה אומר שאחרים ניצחו אותם. ולכן תראו אותם מתראיינים ומפגינים כעס ואגרסיביות, ולעולם לא חרטה וצער אותנטיים.
4. המיקום החברתי של הפסיכופת - כאמור, אנשים אלו מתנהלים על ידי חוקיות שונה לחלוטין מאנשים בעלי אישיות תקינה. אחד מהדברים העמוקים ביותר שמייחדים פסיכופתים היא העובדה שהם רואים את עצמם כחכמים ומוכשרים יותר מכולם ובשל כך סבורים שמשאבים כמו כסף, תשומת לב ואהבה מגיעים להם אוטומטית והם לא בוחלים באמצעים כדי להשיג אותם.
לפי הפסיכולוגיה האינדיבידואלית או האדלריאנית לאנשים הללו יש מידה נמוכה אם בכלל של "אינטרס חברתי". אינטרס חברתי הוא הדבק האנושי שהופך אותנו לערבים זה לזה ומה שמונע מאיתנו בין השאר לפגוע באחרים ולבחור בעזרה ובתרומה חברתית כהתנהגות מתגמלת ונורמטיבית. אדם בעל אינטרס חברתי גבוה מזהה את עצמו כחלק ממערכת גדולה ממנו שזקוקה לתרומתו הייחודית וכי מערכת זו היא התומכת בו בחזרה בצורה הדדית. תרומתו של אדם כזה היא בתפקוד שלו בשלושת מעגלי החיים- בעבודה תקינה, בהקמת משפחה וניהול של חיי חברה וקהילה פעילים. ההפך מאדם זה הוא אדם בעל אינטרס חברתי נמוך שמתעלק על הזולת כדי להשיג עבור עצמו כמה שיותר משאבים תוך שהוא לוקח ורק לוקח מבלי לתת דבר בחזרה. אדלר ראה את רמת האינטרס החברתי של האדם כמדד לרמת בריאותו הנפשית וככל שלאדם יש מעט אינטרס חברתי כך בריאותו הנפשית לוקה בחסר ובדרך כלל הדבר מלווה בסבל.
5. האשמת הקורבן - אנחנו נהנים לצקצק ולהאשים את הקורבנות ולהגיד לעצמנו ש'לנו זה בחיים לא יכול היה לקרות' כי אנחנו - חכמים או מתוחכמים יותר, היינו עולים על התרמית. בטח שלא היינו מלווים כסף למישהו שרק פגשנו לפני חודש... האמנם?
כמתבוננים מהצד קל לנו לשפוט אך גם לשכוח שפסיכופתים הם בדרך כלל טיפוסים חכמים מהממוצע שמשתמשים בתהליך של פיתוי וביסוס אמון ורק אז עוקצים. בזמן שאנחנו מעכלים את המחיר של החשבון שהם שילמו עכשיו או הטיפ לבל בוי בגובה 100 דולר, הם בעצם סיימו את השלב שבו הם צריכים לגרום לכם להאמין שהם מי שהם מציגים. השכנוע, החלקלקות וחוסר ההססנות שלהם גורמים לכל הסיפורים המצוצים מהאצבע שלהם להישמע אמיתיים. במילים אחרות, הם מבלבלים את הקורבנות שלהם ב"עובדות" שתולות שמחזקות את הנרטיב שלהם כבני אצולה ובעלי ממון רב למרות שבפועל הדברים לא מסתדרים והנורות מהבהבות כמעט כל הזמן.
6. גם אנחנו נמשכים לכסף, יוקרה וכוח - כולנו נמשכים למוקדי כוח ולאנשים שנמצאים בעמדות מפתח. מעניין אותנו לדעת איך זה מרגיש לישון במלון שלילה בו עולה כמו שתי משכורות, או לאכול ארוחה במחיר שערורייתי. אנחנו מפנטזים איך זה להתלבש בבגדים שעולים עשרות אלפי דולרים ולהתרועע עם אחרים שיש להם כמויות בלתי נדלות של כסף. הכסף, הכוח והיוקרה מטשטשים אותנו כמו את הקורבנות בסיפורים הללו, שהעדיפו לעגל פינות ולכבות כל נורה אדומה שהבהבה להם מול הפנים לאורך הדרך עם המתחזה.
עוד בוואלה!
מה סיפורי ההתחזות האלו מספרים לנו על עצמנו?
סיפורי המתחזים העשירים והנוצצים לכאורה הם בבחינת הילד שצועק "המלך הוא עירום" בחברה בת זמננו שמקדשת יוקרה, מותגים וכסף בעודה נוטשת קריטריונים מהותיים לחיים כמו אותנטיות, כנות, ועבודה קשה. אותם מתחזים מאפשרים לנו הצצה לערכי החברה שלנו ללא פילטרים, וזאת באמצעות המשקפיים של הפרעת האישיות שלהם שמטשטשים כל רגש ורעשי רקע אחרים. מה שהם מראים לנו זה שבחברה שלנו קיימת התרשמות גדולה מאד מנראות מול מהות. אנחנו מסתנוורים מכסף, מותגים וסמלי סטטוס ריקים מתוכן כמו מסעדות יוקרה ומלונות. ישיבה במסעדה הטרנדית והיקרה או קנייה של מותג יוקרה מאפשרים לנו להרגיש שגם אנחנו חלק מקליקה מכובדת ומורמת מעם, למרות שבפועל אנחנו מעמד בינוני במקרה הטוב.
תכונות האופי שהופכות אותם לאכזריים בצורה כמעט בלתי אנושית הן אותן תכונות שגורמות לאנשים להישבות בקסמם: ביטחון עצמי מופרז, חוסר חרטה, חתירה למטרה ללא פשרות, מערך רגשי שטוח וחוסר גבולות כללי שנתפסים ככריזמה.
אראל הר-טוב היא פסיכותרפיסטית אדלריאנית וקרימינולוגית, חברה בקהילת המטפלים SOMEBUDDY, אתר לחיפוש ולהתאמה אישית של אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש, ההתפתחות האישית, העסקית והמקצועית.