זה התחיל מקערת קורנפלקס שנשברה והסתיים במלחמה על החיים

לפני כשנה חייה של יעלה דנציגר, בת 26 מרעננה, השתנו מקצה לקצה כאשר עלתה לחדרה שבביתה ופספסה את אחת המדרגות. היא מעדה קדימה עם קערת הקורנפלקס שאחזה בידה וזו התנפצה לרסיסים כתוצאה מהנפילה. רסיס אחד של הקערה שניתז מהמדרגה פגע בצווארה של דנציגר וכמעט הוביל למותה.

"אחת הזכוכיות התנפצה על המדרגה וחזרה אלי ישירות לצוואר, במיקום מסוכן. לפתע שמתי לב שידי השמאלית מסרבת לאסוף את מה שנפל - כאילו אין קשר ביני ובינה", נזכרת דנציגר. "במאית השנייה החולצה הלבנה שלי הפכה לאדומה מדם. נלחצתי... הצלחתי לרדת את שתי המדרגות כשאני זועקת להוריי, שלמזלי היו בבית והם מיד הצמידו לי מגבת לצוואר". הוריה של דנציגר התקשרו למד"א והזעיקו עזרה. "לאמבולנס לקח בין 4-5 דקות עד שהגיע, ואלה היו הדקות הארוכות בחיי". הפרמדיקים שהגיעו לביתה של דנציגר פינו אותה במהירות לבית החולים, שם כבר חיכה לה צוות של רופאים שהחלו לטפל בה.

"הכול קרה מהר מאוד: צילומים, חדר הלם וממנו הכניסו אותי לניתוח לסגירת החתך העמוק, תוך כדי שאני מדגישה לרופאים שמשהו לא תקין ביד שלי ושיבדקו מה קורה איתה", היא משחזרת.

כשיעלה מתעוררת מהניתוח, היא מבינה שקרה לה נס, ושהיא בחיים למרות הדימום הכבד. אך כאשר היא מנסה להרים את ידה, היא מסרבת להתרומם. יעלה חושדת שמשהו אינו כשורה ומנסה לברר מול רופאיה אך הם פוטרים את הנושא בכך שמדובר ב'עניין של טראומה של הגוף' והיא משתחררת לביתה לאחר חמישה ימי אשפוז.

אבל מצבה של היד אינו משתפר. "בימים שאחרי השחרור הכאבים ביד הפכו לבלתי נסבלים, לא הצלחתי להחזיק כוס או ספל בלי שייפלו לי מהיד, להרים את היד לחפוף את הראש או אפילו להחליף חולצה. ידעתי שאני צריכה להילחם ולעשות הכול כדי להציל את היד שלי. ביקשתי הפעם להגיע למרפאת שחזור עצבים פריפריים שבבית החולים איכילוב", היא אומרת.

לאחר שד"ר יובל שפירא, מנהל היחידה לשחזור עצבים פריפריים באיכילוב, אבחן שמדובר בפגיעה במקלעת הברכיאלית, המשיכה יעלה מעקב וטיפול על ידי הצוות המולטידיסיפלינרי לפגיעות במקלעת הברכיאלית. "המקלעת הברכיאלית הינה רשת עצבים אשר ממוקמת באזור שבין הצוואר ועד לכתף וכוללת את מכלול העצבים האחראיים לתנועה ולתחושה של הגפה העליונה", הסביר ד"ר שפירא. "זהו אחד האזורים המורכבים ביותר מבחינה אנטומית והטיפול בפציעות אלו דורש התמקצעות מיוחדת, יכולות כירורגיות מתקדמות, והבנה עמוקה של תפקוד הגפה העליונה. באיכילוב פגיעות במקלעת הברכיאלית מטופלות לא על ידי רופא אחד או שניים אלא על ידי צוות ייעודי המורכב מנוירוכירורגים, כירורגים של היד, נוירולוגים, צוות אלקטרופזיולוגיה, רדיולוגים ומשקמים".

לדברי ד"ר שפירא, "העובדה שהניתוחים עצמם מבוצעים על ידי מספר מנתחים בכירים מהתמחויות שונות משפרת משמעותית את תהליך קבלת ההחלטות, מאפשרת גמישות כירורגית, ותורמת רבות ליעילות ואיכות הניתוח. צוות המנתחים כולל את ד"ר תמיר פריטש מנהל היחידה לכירורגיה של היד, ד"ר פרנק אטלן מנהל מיקרוכירורגיה של היד, ד"ר דניאל תורג'מן רופא בכיר ביחידה לכירורגיה של היד, וזאת בנוסף לצוות נוירוכירורגיה מהיחידה לניתוחי עצבים פריפריים הכולל את ד"ר מרגה סרפימובה, רופאה מומחית בנוירוכירורגיה, ואנוכי".

יעלה, שכל חייה עסקה בספורט והיא בוגרת של מכללת וינגייט וסטודנטית לתואר שני בחינוך גופני, סירבה לקבל את המצב: "המשפט הראשון שביקשתי מהרופאים היה שיחזירו לי את העמידת ידיים שלי, ולא משנה כמה זמן זה ייקח. הבנתי שעכשיו מתחילה המלחמה האמיתית שלי, וששום דבר לא יעצור אותי".

חודשים ספורים מהפציעה, לאחר שהשלימה בירור ומעקב ראשוני, הוחלט במסגרת המרפאה הרב-תחומית על הצורך בהתערבות ניתוחית להצלת התפקוד של היד. בניתוח מורכב וממושך עמל צוות המנתחים הרב תחומי על שחזור העצבים הפגועים, שכלל חשיפה נרחבת ושחרור של המקלעת הברכיאלית תוך בקרה ובדיקה אלקטרופזיולוגית תוך ניתוחית, ושימוש בטכניקות מיקרוכירורגיות מתקדמות. בהתאם לממצאים הוחלט על שימוש בשתלי עצב מהרגל לשחזור הפגיעה העצבית.

הניתוח, שהיה אמור להימשך 4 שעות מתארך ל-8 שעות ומסתיים בהצלחה, אך ליעלה מצפה החלמה ארוכה וקשה.

"בחודשים שאחרי הניתוח ובעבודה פיזית ונפשית שלא נגמרת, התחלנו לראות עצבוב בשריר המשותק. הרופאים התפלאו מהשיפור המהיר של תפקוד היד שלי ואמרו שנדיר שבזמן כל כך קצר רואים שיפור כזה מדהים. קיבלתי משמעות אחרת לגמרי לחיים. הבנתי כמה אני חזקה מבפנים, מה שגורם לי כל יום להתחזק גם מבחוץ", היא משתפת בכנות. "למדתי שמותר גם להישבר ולהראות שכואב. למדתי לעצור, להסתכל ולהתבונן על כמה שהחיים שלנו ניתנים לשינוי ברגע אחד ושכל מה שחשוב זה בעצם לנצל כל רגע וליהנות מהכאן ועכשיו".