איך קוראים לגוף שבשנת 2019, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אישר 99.4 אחוזים מהבקשות שהובאו בפניו? נראה לי ש'חותמת גומי' זה שם הולם. ואיך קוראים לגוף שיושבים בו שני רופאים/ות ועו"ס/ית, צריך לקבוע אליו תור, למלא לקראתו טופס פולשני, מעודדים אותך לשקר לו, ובסופו של דבר מאשרים בו 99.4 אחוזים מהבקשות? ניחשתם נכון - ועדה להפסקת היריון.
שר הבריאות, ניצן הורביץ, מעוניין לפטור אותנו מהעונש הזה. מהפלישה לפרטיות ולמיניות, מטפסים ששואלים אותנו האם קיימנו משגל נסוג או שמא לא השתמשנו באמצעי למניעת היריון בשל "שיכחה/הזנחה". לתשובה שלנו לשאלות האלה אין משמעות רפואית, ולכן לשאלות האלה אין מקום בטופס או בדיון רפואי. אני בטוחה שיש דרך טובה יותר לנצל את הזמן של הרופאים/ות והעו"ס/יות מאשר לשבת בוועדות שתכליתן להיות חותמת גומי, ולהביך נשים.
שר הבריאות מבין שלפי הנוהל הקיים, נשים נשואות שאין להן בעיה פסיכיאטרית, ולעובר שלהן אין בעיה רפואית, ובכל זאת הן רוצות לבצע הפלה, אמורות לשקר. הן יודעות שהוועדה תאשר הפלה למי שהעובר שלה נוצר כתוצאה מיחסים מחוץ לנישואים. ואכן, סעיף החוק השכיח ביותר לאישור ביצוע הפסקת היריון היה, בשנת 2019, "היריון מחוץ למסגרת הנישואין" - 51 אחוזים מהפניות.
הפלה זו החלטה רפואית. כזו שלאורך הדורות נצבעה בצבעים של דת ואידאולוגיה. סימון וייל, יהודיה ניצולת אושוויץ שהייתה שרת הבריאות בצרפת ודמות נערצת, נלחמה כדי שהפלות יהיו חוקיות בצרפת. היא הבינה היטב שכאשר הפלות אסורות, הן קורות באופן לא חוקי, במחשכים, בתנאים לא תנאים. היא העלתה טיעונים אידאולוגיים, אבל הטיעון הבריאותי שהעלתה היה טיעון מנצח - כדי למנוע תמותת נשים בזמן הפלה, חייבים לבצע הפלות באופן מסודר, במקום סטרילי, באור.
גם לקחת פוסטינור, או גלולה אחרת של "היום שאחרי" זו החלטה רפואית, וכל נערה יכולה לקבל אותה - גם את ההחלטה וגם את הגלולה. היא ניגשת לבית מרקחת ומבקשת מהרוקח/ת את גלולת היום שאחרי, בדיוק כמו שתבקש משהו לכאב שרירים. ההתחלה נראתה אחרת - כשהגלולה הגיעה לארץ בשנת 2000 היא הייתה במרשם רופא/ה. אלא שקהל היעד לגלולה הזו הוא נערות צעירות, ופעמים רבות אין להן רופא/ת נשים, הן חוששות ללכת לרופא/ה, וחוששות להיבדק. זה לא אומר שהן מוכנות להפוך לאימהות, והגלולה הזו, שאושרה למכירה ללא מרשם בשנת 2002, נותנת להן אפשרות בחירה, ללא ייסורי מבוכה ובירוקרטיה.
השימוש בגלולת היום שאחרי נראה לנו מובן מאליו - היום. בדיוק כמו שהפלות תרופתיות, עד שבוע תשיעי, בקופת חולים, ייראו לנו מובנות מאליהן בעוד כמה שנים.
בואו נודה בזה - היום, בפועל, הפלות במדינת ישראל הן דבר מובן מאליו. עם טרטורים, השפלות ופולשנות בדרך, אבל כן, כל אישה - יהודייה, מוסלמית, נוצרייה, דרוזית - כולן פונות לוועדה להפסקה היריון - וכמעט כולן יקבלו אישור להפיל.
אל תפספס
הרפורמה החשובה שהשר הורביץ יוזם מצריכה אישור של הכנסת. מה שאומר שהדת והאידאולוגיה, ולפעמים גם מראית העין הפוליטית, עלולות לקלקל אותה. אני רוצה להזכיר לכל מי שיש לו/ה זכות הצבעה בנושא - נשים זקוקות לרופאים/ות ואישור כדי לבצע הפלה, אבל זו פעולה רפואית, שמחייבת החלטה רפואית, שרק לאישה ההרה יש את הזכות לקבל.
פרופ' טליה מירון-שץ היא ראש המכון לחקר קבלת החלטות רפואיות בפקולטה למנהל עסקים, הקריה האקדמית אונו