חנוכה הגיע, ההורים כבר בחרדה ורשימות הפעילויות המשפחתיות מציפות את הרשת, אבל רק רשימה אחת תספר לכן מה בשום פנים ואופן *לא* לעשות עם הילדים. יתכן והיא חופפת במספר סעיפים לאחרות, שכן מה שהכי מומלץ, הוא לרוב בעצם ממש לא. הרשימה בלשון נקבה, אך מערכת וואלה! בריאות מאמינה שעל אמהות ואבות להדיר רגליהם מהפעילויות במידה שווה.
1. ביקור ברולדין. האם אתן מעוניינות בתערובת של בצק, שמן, נוגט, פצפוצי שוקולד, שבבי קוקוס, שבבי עץ וברווז גומי בבטן שלכן - זה כבר טעם אישי. אבל לעולם, ואני מדגישה, לעולם אל תקחו לשם את הילדים. נתקלתן בסניף בדרך? תפסו היד הקטנה, אאיצו בכל הכוח ומלמלו "יש בבית" תוך מבט חדור אל האופק. אותו הנוהל הנהוג מול חנות צעצועים או ממתקים, תקף לשפע ההיפר פסיכדלי של דונאטס צבעוניים, גם אם זה דורש מכם לעשות בקניון עיקוף בלתי סביר לעבר היציאה. בהמשך לזה, הסעיף הבא.
2. בילוי בקניון. למה אנשים עדיין עושים את זה? האם אי פעם מישהו נהנה בבילוי קניון עם הילדים? אני יודעת מה עובר לך בראש: אפקיד את הילד בידי כוכב הילדים הכושל התורן, אשב בצד, אנשנש לי פרוזן יוגורט. מי יודע, אולי אפילו אספיק לקפוץ לזארה בטרם אשוב ואמצא את הרך מחכה לי במקומו בזמן שהגדול שומר עליו, שמח בזמן האיכות, שניהם סקרנים באשר לשאלה איפה צ'וצ'ו השועל. בפועל, לא רק שאין סיכוי שתמצאי רגע לעצמך, את הולכת לדמם מהאזניים בין מיקרופון חורק, רמקולים רצחניים ואלפי ילדים צרחניים, חוששת לאבד את שלך בו בזמן שמתחשק לך להשאיר אותם שם ולא לחזור אף פעם. ולא, לאף אחד לא אכפת מצ'וצ'ו. יש סיבה שההצגה הזאת בקניון ובחינם.
עוד בוואלה!
3. הדלקת נרות אצל חברים רווקים / בלי ילדים. ישנם שני סוגים של מפגשי הדלקת נרות - עם ילדים, ובלי - ואין לערבב אלה ואלה. אם לא הוזמנו הילדים מראש, תוך שלהובים כגון "גם הבנים של המנדלים יבואו"; אם לא הוזכרו בתכנית האמנותית סביבונים ו/או חוברות צביעה; אם לא הוזכרה תכנית אמנותית בכלל - הרי שמדובר בהדלקת נרות רווקית. במקרה כזה, הילדים הולכים להשתעמם עד הצתת מטבח המארחת, וגם אם לא, כולם הולכים לסבול מנוכחותם. מילים קשות אך נכונות, והגיע הזמן שמישהו יעלה אותן על הכתב. הורים, הבה נזכור שבייביסיטר היא לא מילה גסה. יקרה, זה כן. גם השפיות של הסובבים. כמו כן, אין צורך להזמין חברים רווקים אליכן להדלקת הנרות המשפחתית.
4. פסטיגל. המופע הכי פופולארי של חנוכה הוא גם המקרה הקיצוני ביותר של יחס שלילי בין מחיר לתמורה. בכל שנה מחדש אני נדהמת לגלות כמה מוכנים הורים לשלם על כרטיס, לשלם עוד כפול מזה על מרצ'נדייז ולהיתקע בפקקים לחיפה לצלילי הלהיט של החורף "אמא פיפי, אמא קקי, אמא ממתק", וכל זה בעבור דיאלוגים ברמת מופע סיום כיתה ו' ושירים שלא יביישו קליפי בת מצווה מתחילת שנות האלפיים. רוצות להעשיר את עולמם התרבותי של הילדים בהצגה? קנו כרטיס למשהו שווה ומושקע, עם שחקנים איכותיים, ברבע מחיר. הילדים יתלוננו קצת, ואחר כך כבר לא. חוץ מזה, גם לכן מגיע ליהנות, או לכל הפחות לא לסבול לגמרי.
5. יציאה לטבע. בגדול, טבע הוא אטרקציה למבוגרים. ילדים לא ממש תופסים את היתרון של נוף יפה. זה לא יורה, מהבהב או מזמר בלופים - אז מה עושים עם זה בעצם? מבחינתם, אובייקט חיוני בעולם הוא כזה שעושה משהו עבורם או שעושים איתו משהו, אחרת מדובר בשעמום צרוף. אם תהיו כנות עם עצמכן, תגלו שגם לכן לא מספיק טבע לבד, והערך העיקרי שאתן מוצאות בו הוא הסלפי של עצמכן בתוכו או, רחמנא לצלן, התמונה המשפחתית לאינסטה עם הכתוב "לטיול יצאנו". זה לא שאין ילדים סקרנים, חובבי טבע, המתעניינים בחדווה מהו סוג צמח זה או אחר, אבל אלה יחידי סגולה. לצערכן, אתם לא יכולים להבטיח שהילד שלכם יהיה כזה או לכפות עליו להתעניין. לרוב, צפו לאנחות יאוש קיומי, תחנונים לחזור הביתה, חיכוך צפוף בכל עם ישראל ואחותו, אתגר השירותים בטבע, עיסוק קדחתני בפליית במבה ממעמקי התיק, דרישה לזמן מסך, תדהמה על היעדרו, נפילות, בכי, שריטות, בכי וסימני מצוקה נוכח קיומם של זוחלים בקרבת מקום. אם אתן צופות את ההשתלשלות הזו, עשו לעצמכן ולהם טובה וחסכו את החוויה מראש. זה לא אומר שאתן אמהות פחות טובות, רק מחוברות למציאות.