אחת הבעיות הנפוצות בתהליכי פרידה מחיתולים, או גמילה, היא "בעיית הקקי". הורים רבים מתוסכלים ודואגים כי הילד מצליח נהדר עם הפיפי, הפסיק לפספס ויש לו המון הצלחות בשירותים, אבל משהו נתקע עם הקקי. שם פתאום הילדים נמנעים, מתאפקים, מסרבים לשבת על הסיר או האסלה, מבקשים שוב את החיתול, עושים בתחתונים, או "בתשלומים" במשך היום, בקיצור לא מצליחים לשחרר.
אז נתחיל מהסוף, תהליך הפרידה מהחיתול (או כפי שהוא מוכר - גמילה מחיתולים) הוא תהליך למידה לכל דבר ועניין. ולמידה, קל וחומר אצל ילדים צעירים, מתבססת על ניסוי וטעייה. הילדים שלנו צריכים להתנסות ולהתאמן בשביל לרכוש את ההתנהגות החדשה, ומה לעשות שפיפי יש לנו הרבה פעמים ביום ואילו הקקי מופיע פחות. קבלו את זה שתהליך הלמידה של שחרור הקקי בשירותים באופן טבעי יהיה איטי יותר מהפיפי. והנה בשורה להורים המודאגים - התופעה מאוד נפוצה, הרבה יותר ממה שנדמה לכם.
מלבד עניין התדירות, יכולות להיות סיבות רבות ומגוונות לתופעה - החל מצורך בשליטה, אימון באיפוק ושחרור אשר מוביל פעמים רבות לעצירות וכאב, ועד קושי בפרידות וחשש מה"פלופ" המפורסם לאסלה, הרי עד היום היה חיתול שדאג "לאסוף" את כל החבילה. תהיה הסיבה אשר תהיה, והרי כל ילד הוא עולם ומלואו יחיד ומיוחד, לרוב הפתרון לילד שמתקשה לשחרר יהיה זהה - שחררו!
וכאן המקום להגיד שלחץ יכול לבוא לידי ביטוי באופנים רבים גם אם הכוונה שלנו היא לגמרי חיובית, שמחה גדולה מדי בפעם הראשונה שהצליח, לקיחות מרובות לשירותים, סיפורים, שירים, שכנוע, הבטחות לפרסים ומתנות, טבלאות, מחיאות כפיים, טלפון לסבתא וסלפי עם הקקי הראשון. הילדים החכמים שלנו מבינים מהר מאוד שזה עניין וכמו כל עניין - ככל שאנחנו רוצים יותר הם ירצו פחות. אז שחררו את החגיגות, השאלות וההפצרות, כמו גם את הציפיות, כי הם קולטים את האכזבה, ובמקום זה נסו לשדר מסר אופטימי "אני סומך עליך ויודע שבסוף תצליח...".
אחרי ששחררנו את הלחץ השלב הבא יהיה להחזיר את השליטה. הילדים שלנו מבינים מהר מאוד שהדרך שלהם להשיג שליטה על הוריהם היא דרך אכילה וצרכים - כי זה הגוף שלהם ואנחנו לא יכולים לעשות את זה בשבילם. בשביל לא להגיע למאבקי שליטה וכוח סביב ענייני צרכים, אני מציעה להעביר את השליטה אל הילד, שימוש במילים רק אתה מחליט, קובע, יודע, יעשו את העבודה ואם אתם מצליחים לשחרר לו אפיקי שליטה נוספים במשך היום - מה טוב.
התחנה הבאה היא ההבנה שבשביל לעשות קקי צריך שקט וריכוז, השרירים הטבעתיים זקוקים להרפיה בשביל לשחרר, הילד צריך להיות פנוי להקשיב לגוף שלו. אז הימנעו להושיבו עם מסכים או הסחות דעת, ואם אפשר הניחו לו לשבת כמה דקות עם עצמו. ואולי כאן המקום לדייק - כשאני מציינת ישיבה אני מתכוונת גם לבנים - מנח הגוף שבו הברכיים צמודות לבטן (על סיר או על האסלה עם דרגש קטן) הוא הטוב ביותר.
עוד בוואלה!
השלב הבא יהיה נרמול הפעולה, הורים רבים מבלי משים וכמובן שלא בזדון, התרגלו להעביר מסר שקקי באופן כללי הוא מלוכלך ומסריח, "זהירות לא לדרוך על הקקי" "תיזהר יש כאן קקי" "אוי ואבוי נגעת בקקי חייבים לשטוף" "איף איזה קקי מסריח" "בוא נחליף לא נעים להיות עם קקי" ועוד. הילדים התמימים והמתוקים שלנו התרגלו להיזהר ואולי אפילו לחשוש - שנו כיוון, אפשרו להם להתנסות במרקמים שונים, צבעים וריחות, התייחסו לקקי כדבר בריא וטבעי.
המכשול הבא בדרך ל"פלופ" המיוחל יהיה שליטה בתזונה ובפעילות הגופנית של הילד, ייתכן שבזמן התהליך תצטרכו להקפיד על שתייה מרובה, מזון עשיר בסיבים תזונתיים כגון פירות וירקות, ופעילות גופנית מתונה, כזו שתפעיל את פלג הגוף התחתון. ריקוד וקפיצות עושים את העבודה יופי.
והתחנה האחרונה איך לא - העצמה, זכרו שזהו תהליך שלוקח זמן, וקושי בשחרור קקי הוא תופעה טבעית ונפוצה, עודדו את הילד גם על הניסיונות ועל ההצלחות הקטנות בדרך, ונסו לאמץ הסתכלות אופטימית - הרי בסוף כולנו עושים בשירותים.
ובכל זאת, מתי כדאי לפנות לייעוץ? אם אתם כבר עמוק בתהליך ועדיין אין התקדמות, אם אתם מוצאים את עצמכם במאבקי כוח והתנגדויות רבות, אם עברתם כבר מספר ניסיונות קודמים שנכשלו ואתם חשים תסכול שמשפיע על הילד על תהססו לפנות לייעוץ והכוונה.
דנה אמר היא מנתחת התנהגות מוסמכת, מדריכת הורים, מרצה, מומחית בליווי התא המשפחתי ומפתחת סדנה ראשונה מסוגה המכינה זוגות במעבר להורות.