אז החלטתם לנצל את החופש הגדול כדי לגמול את הילד מחיתולים: לקחתם חופש מהעבודה, עשיתם הכל כמו שצריך ועוד מעט צריך לחזור לגן ועולה החשש שהילד ירצה לחזור לחיתול. חשוב להסביר שגם אם אנחנו מרגישים שביססנו את הגמילה בבית, אין זה אומר שסיימנו את התהליך. גמילה נחשבת למבוססת רק כשהילד גמול ביום, ובלילה וגם מחוץ לבית - זהו חלק בלתי נפרד מהתהליך וההתקדמות של הילד בהליך הגמילה.
רגרסיה היא חלק בלתי נפרד מהחיים ומכל תהליך ובמקום לפחד ממנה או להיות מאוימים מהאפשרות שהיא תתרחש, אפשר לקבל אותה באהבה וחיבוק, שכן זה אומר שהילד עובר תהליך טבעי ומתקדם וזו חלק מההתפתחות בחיים.
עוד בנושא:
באיזה גיל כדאי להתחיל לגמול את הילד מחיתולים בלילה?
הורים שואלים: למה הילד שלי לא מוכן לשבת על האסלה?
איך מכניסים את הילד לגן בצורה הכי קלה וטובה?
הכניסה למסגרת, בין אם מדובר בגן חדש או באותו הגן, עדיין מלווה בהתרגשות רבה מצד הפעוט, שהתרגל לחופשה ולשהות בבית. אם נתייחס ספציפית לנושא הגמילה, חשוב להתחיל את השנה עם ביטחון והמון תחושת מסוגלות עצמית ואמונה שלכם ההורים בילד שלכם וביכולת שלו ליישם את הלימוד גם בגן.
הרגרסיה יכולה להופיע בימים הראשונים לאחר תחילת שנת הלימודים ועשויה להמשך גם מספר שבועות. חשוב מאוד לתת לה מענה כשהיא מופיעה, בדרך כלל, נצטרך להגביר את המענה לצורך בנראות ובביטחון של הילד. ניתן להתכונן לכך במספר דרכים מומלצות:
בשבוע שלפני החזרה לגן, דברו עם הילד והכינו אותו לקראת החזרה לגן: ספרו לו שבקרוב הוא יעשה פיפי וקקי בגן, כמו בבית. ושהוא יעשה את הצרכים שלו בשירותים של הגן. אפשר לשזור את המשפט הזה כחלק מההכנה לגן, בין אם זו מסגרת חדשה ובין אם לא.
חזקו את הביטחון של הילד על ידי משפטי העצמה: "אני יודעת שאתה מסוגל, כמו שאתה עושה בבית גם בגן תעשה" "אני סומכת עליך".
דברו עם הגננת לפני תחילת השנה והסבירו שהילד עבר גמילה בחופשת הקיץ ואתם רוצים להגיע פעם או פעמיים עם הילד, לשהות בגן ולראות אם נוצרות הזדמנויות מתאימות לתרגל עשיית צרכים בשירותים של הגן.
חזרו על כך בתחילת השנה. לכו עם הילד לגן והזכירו לו איפה מתפנים, הראו לו את הסיר או השירותים ואיך מגיעים אליהם.
נסו ליצור יחד עם הגננת, או מישהי מהצוות שהוא מחובר אליה רגשית מעין "מפגש פסגה" גם בתחילת השנה ולפי הצורך גם בכל הימים הראשונים בתחילת היום הגננת, הילד ואת נפגשים ולפני שאת משאירה אותו את פונה לגננת ואומרת לה: "כשליובלי יהיה פיפי או קקי, הוא יבוא ויגיד לך, ואת תגידי לו אתה מרגיש בגוף שיש לך פיפי, אתה רוצה שנלך לשירותים? ואז תיקחי אותו לשירותים". כדאי גם לבקש מהגננת לומר לילד משפט כלשהו לאחר עשיית הצרכים, שיעזור לחבר אותו לתחושה שעכשיו הוא עשה פיפי ונעים לו / נוח לו יותר.
ב"מפגש הפסגה" אומרים את אותו הדבר לילד "כשאתה תרגיש בגוף שיש לך פיפי או קקי, תחפש את הגננת ותאמר לה. היא תלך איתך ותוכל להיעזר בה במה שתצטרך ואחרי זה תחזרו יחד לפעילות בגן".
הנחו את הגננת להשתמש במשפטים שאתם משתמשים בהם בבית והילד יזהה. כמו כן, חשוב גם להסביר לה האם הילד יודע להתפשט בעצמו או שהוא זקוק לעזרתה עם זה, כדי שהתרחיש בגן יהיה תואם את זה של הבית.
חשוב מאוד להנחות את הצוות גם לגבי התגובות הרצויות, מבחינתנו ההורים, ל"פספוסים" ו"הצלחות". אני ממליצה תמיד להגיב ענייני, בלי לייצר ציפיות או אכזבות, זה חלק מהתהליך ומהחיים וזה בסדר. בלי פרסים, בלי סמיילי, בלי כפיים. התייחסות עניינית ולהחזיר לשגרת הגן.
לסיום, הדבר החשוב ביותר הוא להיות רגועים ולהבין שבכל תהליך למידה יש עליות וירידות וזה טבעי. אל תשדרו לילד שאתם או הגננת טרודים יותר מדי בנושא הגמילה. זהו תהליך של הילד, לא שלכם. והמטרה היא ללוות אותו ולהיות שם כשהוא זקוק לכך.
לריסה גינת היא בעלים ומייסדת Small Talk המרכז להנחית הורים