שאלה: הילד שלי עבר גמילה מחיתולים בהצלחה, אבל מסרב לעבור מהסיר לאסלה (ישבנון). הוא מוכן לעשות פיפי באסלה, אבל לא לשבת שם. אני חושב שזה בגלל שזה מרגיש פחות יציב. מה לעשות?
תשובה: המצב המתואר שכיח מאד בקרב ילדים צעירים. הסיר הינו קטן, נייד ויש תחושה של קרבה בין הצרכים לבין הגוף. השירותים עלולים להחוות כגדולים, כמאיימים, הם קיימים רק בחדר מסוים, וכשהילד עושה את צרכיו בשירותים הוא יכול לחוות אותם כמתנתקים מגופו ונופלים למטה, דבר שעלול להפחיד אותו. ילד שמשתמש ב'ישבנון' אכן עלול להרגיש שהוא לא יציב או שהטיפוס על המדרגה שמחוברת אליו אינה נוחה, וכתוצאה מכך לחשוש.
אחת הדרכים היעילות להתמודדות עם מצב כזה, היא להשתמש במקטין אסלה ובשרפרף במקום בישבנון. מקטין האסלה גורם לתחושה של בטחון - "אני לא נבלע בתוך החור הזה", והשרפרף יציב, רחב ומאפשר לילד לשבת כשרגליו בזוית של 90 מעלות, מה שמקל מאוד על שחרור הצרכים. במידה והילד ממש לא מוכן לשבת על האסלה לצורך קקי, הייתי מתחילה בהגבלת השימוש בסיר אך ורק לחלל השירותים, גם כדי להבהיר היכן מקובל לעשות צרכים וגם על מנת לידד את הילד עם אזור השירותים.
לאחר שיתקבע שימוש בסיר בחלל השירותים בלבד, אפשר להכין ביחד קופסת שירותים חגיגית ומיוחדת. קחו קופסה או סלסלה ותנו לילד לבחור מה לשים בתוכה זה יכול להיות ספרים, צעצועים, משחקים, בובות וכדומה. הקופסה תחכה לו בשירותים ובכל פעם שיש איתותי קקי (כל ילד והאיתותים שלו: ישנם ילדים שמבצעים תנועות ריקוד, מחזיקים את הבטן, חסרי מנוחה, הולכים הצידה, משתתקים ומאדימים וכ"ו ) או כאשר מגיעה השעה בה בדרך כלל הוא מתרוקן (ילדים ומבוגרים נוטים להתרוקן בזמנים פחות או יותר קבועים), הולכים איתו לשירותים, בוחרים משהו מתוך הקופסה וקוראים/מספרים/ממציאים משחק. בזמן הזה לא מדברים על הקקי, מתי יצא ומה קורה, אלא רק נהנים יחד ומתוך ההנאה והשחרור יוכל הילד לשחרר את הקקי שלו בשירותים.
הורים, תנו דוגמה אישית
במקביל, ישנה חשיבות לדוגמא אישית, שלכם ההורים. בכל פעם שיש לאחד מכם צורך ללכת לשירותים, יש להכריז זאת לחלל הבית בצורה אגבית וסתמית ("הו, אני צריך... אני הולך עכשיו לשירותים לשבת ולעשות..." ). הילד ישמע וירצה לחקות אתכם. אפשר גם לאפשר לו להיות נוכח איתכם בשירותים, במידה וזה מרגיש לכם נוח.
בהצלחה!
קרן יטיב, יועצת משפחתית בכירה ממרכז הפיל הצבעוני - המרכז לטיפול במשפחה