בואו נסגור רגע משהו מראש - ספורט זה לא כיף. כאילו, כן, זה כיף אחרי המקלחת, זה כיף אחרי חודשיים של ארבע פעמים בשבוע כשהתחת חוזר למקום, וזה כיף להגיד לאנשים "כן, ברור שאני מתאמנת. אני עושה קיקבוקס, יוגה אשטנגה וגם חדר כושר". חוץ מזה, ספורט שאינו תחרותי או משחקי, זה פשוט לא כיף, ומעולם לא הצלחתי "להתמכר" לזה כמו שהבטיחו לי. להתמכר לגלידה, מצד שני - קלי קלות.
כל מי שאי פעם התאמן יודע כמה כמעט בלתי אפשרית היא המשימה של לחזור מהעבודה, להחליף לבגדי ספורט ולצאת שוב מהבית לאימון - אמנם עשיתי את זה שנים, אבל לא הייתה פעם שלא הייתי צריכה לגרד את עצמי בכוח מהספה, תוך שכנועים עצמיים לגבי כמה טוב ארגיש אחר כך, בעודי מתאפקת מלהסתובב ולחזור הביתה, מובסת, בכל צעד בדרך למכון.
אגב, אחר כך זה באמת מדהים. מצב הרוח טוב יותר, הגוף אסוף יותר, ואת מרוצה מהנחישות שלך, שלא לדבר על זה שאפשר לאכול ארוחת ערב בלי ייסורי מצפון. ועדיין - כל אחד מאיתנו, לו הייתה ניתנת לו האפשרות לא להתאמן ועדיין להיראות מעולה ולאכול מה שבא לו, היה בוחר להישאר על הספה ולא לזוז ממנה לצורך הזעה קומונלית באיזה מרתף. וזה עוד לפני 2020.
ואז באה הקורונה וטרפה את חפיסת הקלפים הכי הזויים אבר, תקעה את כולנו בבית וסגרה את מכוני הכושר. בהתחלה כולנו היינו חדורי מטרה - כל אחד סיפר לעצמו שקר אחר, החל "מיופי שיש זמן פנוי להיות עם המשפחה", "נהדר יש לנו זמן לקחת פרויקטים", "מעולה, כבר שנה אנחנו רוצים לסדר את הבית", וכלה ב-"יש לנו מלא זמן! ברור שנתאמן כל יום - ביוטיוב יש הכל, נעשה סיבובים במאה מטר המותרים סביב הבית". זוכרים את זה?
אל תפספס
אתם בטח זוכרים גם כמה מהר השקר הזה צף מעל המים כאחרון החרצפים, והתחלף במהירות במלא טלויזיה ועוד יותר פחמימות. עד שבסופו של דבר נכנענו. נרשמנו לפרופילים של גורואיות בודי-פוזיטיב והתחלנו לספר לעצמנו ששלושה סנטרים זה בעצם נורא יפה לנו. מדהים לגלות שהרבה יותר קשה לדרבן את עצמך לבד, ולעבור את שני המטרים האלה שבין הספה לחלל שמול הטלויזיה כדי לעשות איזה שיעור מתיחות של חצי שעה. מדהים כמה פחות כיף זה לעשות ספורט בזום, בלי החברותא, בלי האוירה ובלי תחושת התחרות הקטנה הזאת.
שנה ומשהו ושלושה קילו מיותרים אחרי, נפתח העולם ומצא שיושביו החטובים לשעבר הפכו לשמנמנים ורפויי טונוס שריר, ולא יודעת מה אתכם אבל הדבר הראשון שאני עשיתי היה להתחיל לחפש לי חדר כושר חדש, וכך הגעתי לספורט החדש והמשונה הזה שהביאה איריס פרידמן מחו"ל, לסטודיו אינטימי בסוזן דלל.
"ראיתי את האימון הזה באינסטגרם ובכל מיני מקומות" מספרת הבעלים הגאה של Upstate, אימון הטיפוס החדש שהגיע לארץ "ובגלל שיש לי פציעה במפרק הירך שנגרמה לי מריצה ואני לא יכולה לרוץ יותר, ממש מצא חן בעיני שהאימון הזה מאד עצים - כמו ריצה ואפילו יותר, ועדיין עם אפס אימפקט על המפרקים. אחרי שכולם אמרו לי לעבור לספורט שיקומי כמו פילאטיס, הייתה חסרה לי התחושה של האירובי וההיי של אחרי".
האימון הומצא בחוף המערבי, המכשירים המוזרים שבתמונה הומצאו עבור אימונים של שחקני פוטבול בשנות ה-80, וכך נוצר אימון אירובי שאפשר לבצע במזגן, במקום ריצה או דיווש במקום, כשברקע מתנגנת מוזיקה מקפיצה ומדריכה שצועקת הוראות ומתקנת פוסטורות. ואם זה מזכיר לכם ספינינג, זה כי זה מאוד דומה - גם כאן הרגליים והידיים מונחות על מעין דוושות, וגם כאן יש כמה תנוחות בסיס שמרכיבות את האימון. גם אוירת המועדון, המוזיקה, והוייב מזכירים שיעור ספינינג.
אבל אני שונאת ספינינג, ואת הטיפוס דווקא די חיבבתי, מכמה סיבות:
בשונה מספינינג, כאן כל הגוף עובד - הזרועות, הרגליים, שרירי הליבה והמייצבים, ועצימות גבוהה יותר מספינינג בגלל המנח - בעמידה במקום בישיבה. בנוסף, האימון הוא כל כך עצים ולכן גם סופר יעיל (כ-500 קלוריות לשעה - יותר מאופניים ומריצה), שלא צריך יותר מחצי שעה שלו. וזה יתרון עצום עבור, ובכן, כמעט כולנו, ובמיוחד עבורי.
כמה שלא יבוא לי ללכת לאימון, במקרה הזה השכנוע העצמי קל יותר, כי אם אני יוצאת בעשרה לשבע מהבית כדי להגיע לשיעור של שבע, ובשמונה אני כבר בחזרה בבית אחרי מקלחת, חותכת סלט (על מי אני עובדת. פיתה עם גבנ"צ), בנוסף לכל היתרונות של אימוני לב ריאה, אירובי ושרירים, אורך האימון בלבד הופך את הטיפוס לאימון ששווה להשקיע בו. תחשבו איזה כיף זה להסתכל על השעון וכל הזמן להרגיש טוב, כי זה עוד רגע נגמר. אחרי חמש דקות, יש רק עוד כמה דקות על לסוף החלק הראשון של השיעור שנמשך 12 דקות של טיפוס. אז יורדים להתאוששות ותרגילי בטן על הרצפה למשך שש דקות, ואז מתחיל החלק השלישי של הטיפוס -- עוד 12 דקות שנגמרות ממש ממש מהר. קצת מתיחות וביי ביי, אפשר להמשיך את הערב בלי לוותר על חיי חברה בשביל להתאמן קבוע, או להיפך. מושלם.
וזה בדיוק הזמן להצטרף לטרנד הטיפוס בפעם הראשונה, כי בקרוב תשיק פרידמן את האתגר הראשון שלה - ארבעה שבועות של אתגר כושר בליווי של מאמנת כושר ותזונאית, בקבוצה סגורה של עד 8 מתאמנות, פעמיים בשבוע + כניסה חופשית לעוד פעמיים בשבוע - לנועזים במיוחד.
האתגר צפוי לכלול דבר אחד נוסף סופר חשוב, והוא בניית תפריט אישי על ידי תזונאית וליווי תזונאי לאורך כל הדרך, כולל שקילה שבועית ומדידת היקפים. המחיר - 450 שקלים לחודש האתגר, ואפשר גם לוותר על התזונאית ולבוא רק להזיע עם חברים במחיר של 300 שקלים בלבד.
אישית לא ממש הקפדתי על שינוי התזונה שלי, ולכן המשקל לא השתנה יותר מדי, אבל כן קרה מה שחשוב לי בהרבה מכמה קילו פחות או יותר - הגוף אסוף וחטוב יותר, ומצב הרוח בהתאם.
מתאים לכל מי שרוצה לתת לגוף בוסט של התחלה אחרי שנתיים של איכסה, מתאים למי שיש להם חתונה עוד חודשיים ובא להם להפציץ, ומתאים במיוחד לכל מי שרוצה לחיות בכושר אבל שגם יישארו לו חיים ליהנות מהם.
לפרטים נוספים, לחצו כאן. זה שורף קלוריה