מה הגיל הכי מבוגר שאדם יכול להגיע אליו? לחוקרים האלה יש תשובה

אנחנו נוהגים לברך אנשים בימי הולדת במילים "עד 120", אבל האם זה באמת הגיל המקסימלי אליו יכול להגיע בן אדם? אם נוציא כל הגורמים החיצוניים מהמשוואה, כמו עישון, תזונה לקויה או זיהום סביבתי, וניתן לטבע לעשות את שלו, לאיזה גיל תיאורטית נוכל להגיע? חוקרים מסינגפור מאמינים שיש להם את התשובה.

במחקר חדש שפורסם בכתב העת Nature Communications, החוקרים גיבשו אסטרטגיה חכמה באמצעות בדיקות דם שלטענתם מודדות את הגיל המוחלט שגוף האדם יכול להגיע אליו. על פי המדד שלהם, הנקרא בצורה חופשית - מחוון מצב האורגניזם הדינמי (DOSI), הם מאמינים שלגוף האדם אורך חיים מירבי של 150 שנה.

לשם כך, הכותבים שילבו מספר משתנים הקשורים לגיל ומסלולי הזדקנות למדד יחיד שאיפשר להם ליצור תוחלת חיים מרבית וכמותית פשוטה. ההזדקנות כוללת ירידה מתקדמת בתפקוד והופכת את הגוף לפגיע להתפרצות מחלות כמו אלצהיימר, סרטן ומחלות לב.

שני תהליכים עיקריים הידועים כקשורים לתהליך ההזדקנות ולמחלות המאפיינות אותו הם התקצרות הטלומרים - אזורי מגן המצויים בשני קצותיו של כל כרומוזום (הכרומוזומים מכילים את החומר הגנטי בגרעין התא), והצטברות תאים זקנים לא מתפקדים בגוף הנקראים תאי סנסנט Senescent.

ובכל זאת, אחד המדדים הטובים ביותר לבדיקת הבריאות הכללית הוא ספירת דם מלאה (Complete Blood Count-CBC). התעמקות בבדיקה שיכולה להצביע על מגוון הפרעות תוך ניתוח של מספר כדוריות הדם הלבנות, כדוריות הדם ​האדומות וטסיות הדם של המטופל, ספירת דם יכול להיות בעל ערך רב לבדיקת מחלות.

על ידי מעקב אחר נתוני ספירת הדם בנוסף למסלול הזדקנות שנצפה דרך הרישומים הרפואיים של המטופלים, גילו החוקרים כי ניתן להשתמש בשינויים בספירת הדם ליצירת אינדיקטור כולל להזדקנות לו הם קראו כאמור DOSI. אינדיקטור זה מייצג מדידה של חוסן גופני, שהיה בקורלציה משמעותית עם שכיחות מצבים בריאותיים נפוצים וגיל, מה שמרמז על כך שהוא סמן חזק להתבגרות גוף האדם. מדד זה אף ניבא את שכיחותן של מחלות עתידיות הקשורות לגיל, למרות שלא נצפו אז סימנים מוקדמים להתפרצות מחלה כלשהי.

כדי לנצל את האינדיקטור שלהם כדי לנסות ולברר את אורך החיים המרבי, החוקרים הביטו לעתיד נבדקי המחקר שלהם. הם מצאו כי אובדן התפקוד ההדרגתי מעיד על כך שבני אדם מגיעים לפוטנציאל הגיל המלא שלהם בגילאי 120-150, מה שעולה בקנה אחד עם מחקרים קודמים.

תוצאות המחקר שלהם מרמזות כי גם עם הטיפולים המתקדמים ביותר העומדים לרשותנו בעתיד הנראה והלא נראה לעין, בני אדם לא יעברו את הגיל הזה מבלי לפתור את נושא ההזדקנות הבסיסי. אובדן חוסן בגוף נראה ככוח מניע גדול יותר של תמותה מאשר מחלות ספציפיות, והחוקרים קובעים כי עבודה לפיתוח מודל ההזדקנות היא הכרחית לטיפולים מאריכי חיים, במקום להתמקד במחלות עצמן.