מאורעות השבוע האחרון חשפו את הילדים שלנו למציאות מפחידה, מדאיגה וכואבת שהעלתה את רמות החרדה שלהם, ושלנו. טילים ואזעקות חייבו ילדים ומשפחות רבות לרדת למרחבים מוגנים ביום ובלילה. אלה התערבו באירועי אלימות קשים, שילדים חוו או צפו בטלוויזיה, וחשש במקומות רבים לצאת מהבית. פחדים וחרדות אלה מצטרפים לתקופה המלחיצה לא פחות של ימי הקורונה, שבה פחד מלחלות התערב בדאגה לקרובים, למצב הכלכלי בבית ולחרדה הכללית יותר של לאן כל זה הולך.
לא מעט מאמרים פורסמו בימים האחרונים כדי להסביר לנו איך להתמודד עם החרדה הזו של ילדים (גם כאן, כמובן). ואכן, אין ספק שלחץ וחרדה מזיקים, ושיש להם מחירים גופניים ונפשיים ושהיינו רוצים לחסוך מילדינו. אבל האמת היא שלא תמיד אפשר (פשוט כי המציאות מפריעה...), וכשאי אפשר, צריך ללמוד להתמודד איתם.
אז קודם כל, חרדה ולחץ הם מנגנונים טבעיים וחשובים המפעילים את המערכות החיוניות בגוף (ומנטרלים זמנית את אלה שפחות) . בכך הם שומרים עלינו בעירנות ועוזרים לנו להגיב לסיטואציות במהירות וביעילות ובכך להגן על עצמנו. הם אלה שגורמים לנו לרוץ לממ"ד או לא לצאת מהבית בערב בגלל ההתפרעויות. תארו לעצמכם מה היה קורה אם לא היינו נלחצים כלל?
רגשות הם חשובים, כולם, גם אלה שלא נעימים לנו. הם חשובים כי הם מספקים לנו מידע: על עצמנו, על אחרים ועל מה שקורה בסביבה. בהקשר זה אפשר למקם את הלחץ, וגם את הפחד, החרדה או העצב, כמי שנותן לנו מידע חשוב - לשמור על עצמנו במקרה זה. אז הדבר הראשון שאנחנו כהורים יכולים לעשות זה להסביר לילדים את המנגנון הזה של הלחץ, ולהפוך אותו עבור הילדים למשהו שנמצא בקונטקסט של מנגנון סופר-על ששומר עליהם (במקום משהו שגורם בהלה ולא רצוי). ושל הרגשות המלווים אותו כמידע.
אל תפספס
המיסגור הזה מעלה את הרגשות הלא נעימים (לא קוראים להם במחקר רגשות שליליים כי יש להם מטרה ולכן הם לא שליליים בכלל) מהרמה הרגשית קמאית (זו של מוח הזוחלים) לרמה הקוגניטיבית, ואז קל יותר להתמודד איתם.
אפשר לשאול אילו עוד רגשות הילד חווה. ולא, זה לא להכניס לו רעיונות לראש. הרגשות האלה קיימים ממילא, והפירוק שלהם מאפשר להתמודד איתם ולתת להם פתרונות. בספרות המקצועית קוראים לזה רגשות מגורענים, כלומר מפורקים למרכיבים קטנים יותר. כי כשהכל בגוש אחד, קשה לילדים וגם למבוגרים להבין ולהתמודד.
אפשר גם להתאמן ברגשות נוספים (יש זמן כשתקועים בממ"ד/במסדרון /במדרגות) ולנסות לראות מה המידע שרגשות שונים מעביר לנו. למשל, מה המטרה של תסכול? ושל אכזבה? ובמה הם שונים? ומה עם שלווה? והנאה? (מתישהו נצטרך גם אותם, לא?). ואם עוברת לכם בראש המחשבה שלמי יש ראש בזמנים האלה לשחק במשחקי רגשות, זה עוזר גם לנו ההורים, כמובן אחרי שהגענו למקום בטוח, לעסוק במשהו שהוא יותר קוגניטיבי מרגשי, מעביר את הזמן ומלמד את הילדים משהו שישרת אותם גם בהמשך.
איך מציפים רגשות נעימים יותר?
לאחר שהמידע שהתקבל מהרגשות נרשם, ופעלנו על פיו, והעלינו אותו לרמה ההכרתית, הקוגניטיבית שעוזרת להרגיע את המערכות ובכך את עצמנו, אפשר לספק כלים נוספים להתמודדות ולהעלאת רגשות נעימים יותר.
קרבה, אהבה וחיבוקים מעלים הורמונים של רגשות חיוביים ומעבירים מסר של הגנה, אהבה וביחד. כדי להעלות רגשות נעימים אפשר גם לחשוב על דברים נחמדים ומיוחדים לשמור בממ"ד ושיחכו שם, או לשים בתיק קטן שנחטוף כשרצים. בכך ניצור משהו נעים שיאזן במשהו את הרגשות הלא נעימים.
במקביל, כדי להרגיע את המערכות, שכבר העבירו לנו את המידע ו"עשו את שלהן" חשוב ללמד ילדים לנשום עמוק. אפשר לעשות להם פעילויות הרגעה מסוג מיינדפולנס או דמיון מודרך. לא צריך לדעת (גם אני לא ממש יודעת). למיינדפולנס יש אפליקציות ייעודיות ואפשר גם לאלתר. לדבר בקול מרגיע, להזמין לדמיין משהו יפה או נחמד.
מודלים של לחץ טוענים בין השאר שלחץ נוצר כשהאדם מרגיש שאין לו מספיק משאבים להתמודד עם הקושי. אם נדגיש את החוזקות של הילד, נבקש ממנו להגיד מהן החוזקות או הכוחות שעוזרים לו להתגבר על דברים ואיך הם יכולים לעזור לו להתגבר במקרה הזה.
במקביל, תחושה של שליטה עוזרת להתמודד עם לחץ. אפשר לחפש מקומות בהם ניתן להעביר שליטה מסויימת לילד, מאפשרות לישון בממ"ד (אם יש) ועד מה לשמור שם למקרי אזעקות, מה נשחק, על איזה רגש נדבר או איזה מוזיקה נשים בטלפון (מקור הרגעה בפני עצמו).
ואולי הכי חשוב, אנחנו המודל. חשוב לנסות ולשמור על רוגע ככל האפשר גם כשקשה. מחקרים מראים כי לחץ מדבק, כמו כל רגש ואף יותר. כדאי להמנע מקונפליקטים שמלחיצים בפני עצמם אותנו ואת הילדם ותורמים לתחושת לחץ, ולגלות גמישות בימים כאלה, מה שיתרום אף הוא להורדת חיכוכים והקטנת הלחץ.
כי בסופו של דבר מה שכולנו רוצים הוא שקט ורוגע, יותר רגשות נעימים מלא נעימים, ושלא נצטרך לקרוא (ולכתוב) כתבות כאלה יותר.
ד"ר ניבה דולב היא ראש המחלקה לחינוך וקהילה במכללה האקדמית כנרת