סגנון ההורות הזה פוגע פיזית במוח של ילדים

מחקר חדש מראה שהורים שצועקים, מכים ומטלטלים את ילדיהם משפיעים על התפתחות המוח שלהם באופן בלתי הפיך, שגורם לו להיות קטן יותר

מערכת וואלה! בריאות
התנהגויות הוריות קשות, שאינן עולות לכדי התעללות ממש, אך הרסניות לא פחות. הורה צועק על ילדה (צילום: ShutterStock)

הורים שסגנון ההורות שלהם כולל שגרה של צעקות, מכות, כעסים ואף טלטולים משפיעים על התפתחות מוחם של ילדיהם באופן בלתי הפיך, וכתוצאה מכך לאותם ילדים יהיה מוח קטן יותר בגיל ההתבגרות - כך מצא מחקר חדש שהתפרסם בכתב העת Development and Psychology ונערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת מונטריאול בשיתוף עם אוניברסיטת סטנפורד האמריקנית.

החוקרים בחנו את השפעתם של מה שהם כינו 'הרגלי הורות קשוחה' (harsh parenting practices), שחלקם נחשבים למקובלים חברתית במקומות רבים בעולם, כולל בקנדה.

עוד בוואלה!

המחקר שכל הורה חייב לקרוא כדי למנוע התמכרות לסמים

לכתבה המלאה

"ההשלכות של ההתנהגויות הללו פוגעות בעוד דברים. אני חושבת שמה שחשוב שאנשים יבינו מהמחקר הזה, זה שהורות קשוחה יכולה להזיק להתפתחות של ילדים. אנחנו מדברים פה גם על ההתפתחות החברתית והרגשית שלהם, וגם על ההתפתחות המוחית", אמרה ד"ר סברינה סאפרן מאוניברסיטת מונטריאול, שהובילה את המחקר הזה.

מבני המוח שאחראים על ויסות רגשי היו קטנים יותר. סריקות מוח, אילוסטרציה (צילום: ShutterStock)

התעללות בילדים (התעללות מינית, פיזית או רגשית) והזנחה נמצאו במחקרים כבעלות קשר לסיכון מוגבר לדיכאון וחרדה בהמשך החיים. מחקרי עבר כבר הוכיחו שלילדים שחוו התעללות חמורה היו שינויים מבניים במוח כמו אונה מצחית ואמיגדלה קטנות יותר. מדובר בשני מבני מוח שלהם תפקידים משמעותיים בוויסות רגשות ומעורבים גם במצבי דיכאון וחרדה.

זו לא ממש התעללות, אבל הנזק נגרם

במחקר הנוכחי הבחינו החוקרים ששינויים באותם חלקים במוח ניכרו גם בסריקות מוחם של מתבגרים שגדלו בבתים שבהם היתה נהוגה 'הורות קשוחה' (להבדיל מהתעללות חמורה). "הממצאים הללו חדשים ורבי משמעות. זו הפעם הראשונה שהתנהגויות הוריות קשות, שאינן עולות לכדי התעללות, נקשרות במבני מוח קטנים מהנורמה, באופן דומה למה שאנחנו רואים אצל ילדים שהיו קורבנות להתעללות חמורה יותר", אמרה ד"ר סאפרן.

היא ציינה גם כי בשנת 2019 התפרסם מחקר שהראה שהורות קשוחה עשויה לגרום לשינוי בתפקוד מוחם של ילדים, אך המחקר שלה מראה הרבה יותר מזה - שינויים מבניים של ממש בפיזיולוגיה של המוח באותם ילדים.

רמות גבוהות יותר של חרדה ודיכאון. ילדה עצובה מליטה את פניה בין ידיה (צילום: ShutterStock)

אחת מהחוזקות של המחקר הזה היא שהוא מתבסס על נתוניהם של ילדים שהיו במעקב החל מרגע לידתם, במסגרת מחקר ארוך טווח של יחידת המחקר לפסיכולוגיית ילדים באוניברסיטת מונטריאול, שהחל בתחילת שנות האלפיים והמכון הסטטיסטי של קוויבק.

במסגרת אותו מחקר נערך תיעוד עקבי של סגנון ההורות שלו היו נתונים הילדים ונמדדו רמות החרדה שלהם מדי שנה, בין הגילאים שנתיים עד 9 שנים. נתונים אלה שימשו כדי לחלק את הילדים שהשתתפו במחקר לקבוצות על פי רמת החשיפה שלהם לסגנון הורות נוקשה באופן עקבי (חשיפה גבוהה/נמוכה).

"צריך לזכור שהילדים הללו נחשפו באופן קבוע להתנהגויות הוריות נוקשות וקשוחות בין הגילאים שנתיים עד 9. משמעות הדבר היא שההבדלים שנראים במוח שלהם קשורים באופן ישיר לחשיפה שלהם להתנהגויות של ההורים שלהם". אמרה ד"ר סאפרן. היא ועמיתיה ביצעו מדי שנה את ההערכות שקבעו את רמת החרדה של הילדים וכן ערכו להם סריקות מוח אנטומיות במכשיר MRI בין הגילאים 12 ו-16.

זהו המחקר הראשון מסוגו שמנסה להראות קשר בין סגנון הורות נוקשה, רמות חרדה בילדים ואנטומיית המוח שלהם.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully